שפת אמת, במדבר, פנחס ד׳Sefat Emet, Numbers, Pinchas 4
א׳תרל"ה
1
ב׳הנני נותן לו כו' בריתי שלום. כי א"י לבוא לברית זה בלי מחלוקת כמ"ש בזוה"ק מצה ע"ש קטטה ומריבה עם היצה"ר ואח"כ נעשה מצוה כו'. והיא מחלוקת לש"ש וסופה להתקיים שע"י המחלוקת בא אח"כ למנוחה. וזה עצמו ענין ימי המעשה ואח"כ השבת קודש יום מנוחה כמ"ש לעיל בפ' קרח מזה. והוא ענין אומרם ז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר נצחו מוטב וא"ל יקרא ק"ש. פי' אף שאינו גובר לגמרי. מ"מ ע"י המחלוקת זוכה אח"כ בעת שבא זמן מנוחה ודביקות שאין לך אדם שאין לו שעה ואז נזכר לו זכות המחלוקת כנ"ל. ופנחס זכה לברית שלום בלי מחלוקת ע"י הכעס והנקמה שעשה לש"ש במס"נ:
2
ג׳בשם מו"ז ז"ל ע"פ את קרבני לחמי כו' כי יש ב' מיני שפע. מצד הבריאה שהקב"ה זן את בריותיו. ומצד זכות מעש"ט של ישראל. וזה לחמי לאשי מה שאני משפיע לבריותי יהי' ע"י ניחוח כו'. שבנ"י ישמרו שיהי' בזכות מעשיהם כנ"ל וש"י. וי"ל בזה עולת תמיד העשוי' בהר סיני כי בנ"י בקבלת התורה זכו לבחי' זו כי מקודם הי' הכל מצד הטבע כמ"ש חז"ל על כל"ח שנתקן על הדורות שקודם קבלת התורה שזן אותם הקב"ה בחסדו. ובנ"י ע"י הקדמת נעשה לנשמע קיבלו זה להיות הכל בזכות מעשיהם. וז"ש עולת תמיד העשוי' בהר סיני לריח ניחוח. שגם שפע התמידית יהי' ע"י ריח ניחוח כנ"ל. וממילא כיון שבא ע"י מעש"ט של בנ"י מקבלים הם עיקר השפע. וכן יהר"א:
3