שפת אמת, במדבר, שלח י״טSefat Emet, Numbers, Sh'lach 19
א׳תרנ"א
1
ב׳במדרש לך אכול בשמחה לחמך כו' המשך פרשת נסכים וחלה אחר המרגלים ע"ש. כי הנה בודאי כיבוש הארץ הי' דבר גדול מאוד שנתחבטו עליו אבות הראשונים והשי"ת נשבע להם להורישם הארץ. והוא בודאי תיקון כל החטא לברר הטוב מהרע להוציא הארץ מת"י כנען להיות נחלת ה'. והוא אינו בכח אנושי רק כמ"ש ברצות ה' דרכי איש כו' אויביו ישלים כו' לכן פנה כנען ופינה את הארץ כאשר הגיע העת. וכל טעות המרגלים הי' במה שרצו לכבוש בכח עצמותם. ואותו הדור היו גבורי כח צבאות ה' אבל מלחמת ארץ כנען אינו בכח האדם כמ"ש כי לא בחרבם ירשו ארץ. ולכן מפורש חטא המעפילים במ"ש ותחגרו איש כו' כלי מלחמתו כו' ולכן לא הצליחו. וכ' במד' ויעפילו שהביאו חשיכה כו'. כי מה שהי' מוכן להתגלות אור הצפון בא"י שהי' מוכן לכנוס בכלל נחלת ה' וע"י חטאם נחשך אותו ההארה. וכאשר ראינו בתחילת הבטחתו ית' לאברהם אע"ה לך לך כו' אשר אראך. כי כל נתינת א"י הוא בביטול כל השגת האדם רק ברצות ה' כמ"ש כי ימינך כו' ואור פניך כי רציתם. וכמ"ש כלב אם חפץ בנו ה'. וע"ז כ' בתחבולות תעשה לך מלחמה בתחבולות של מצות. ובאמת כל החטאים שנעשו באנשים הגדולים הי' מעין חטא אדה"ר שהלך אחר עה"ד. ועיקר הצלה הוא בביטול דעת האדם לרצונו ית'. ובזה יכולין לברר אח"כ בין טוב לרע. וז"ש אכול בשמחה הוא לתקן מ"ש בעצבון תאכלנה. ושתה בלב טוב הוא לברר הטוב ואוכל מתוך פסולת. וכ"ז בכח כי כבר רצה כו' מעשך. ע"י שזוכין להיות ברצות ה' דרכי איש בזה יכולין לברר התערובות. ולכן מצות נסכים וחלה הי' נצרך להיות מזה ברכה בלחם הארץ דגן תירוש ויצהר שיוכלו בנ"י לברור האוכל מתוך הפסולת כנ"ל. ולכן כשחרב בהמ"ק הי' בדין שלא לאכול ע"ש בגמ' ב"ב. ועתה תפלה במקום תמידין איתקון כמ"ש ועבדתם כו' ובירך כו' לחמך כו' מימך. ולכן אסור לאכול קודם התפלה. כי אכילה היא מלחמה וע"י התפלה מקודם שמתדבקין ברצונו ית' יכולין אח"כ לברר טוב מרע. עי"ז והסירותי מחלה מקרבך:
2
ג׳בפרשת ציצית איתא בספרי ובגמ' מנחות המבטל מצות כנף עליו נאמר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. כי עיקר המצוה לזכור העיקר והתכלית שהכל נברא לכבודו ית'. ועוה"ז הגם שהוא גשמיי יש לו התקשרות בד' כנפות בשורש העליון. ובנ"י ע"י המצות מתקשרין בשורש. והרשעים אין להם חלק בשורש. לכן כשיהי' תיקון העולם ויתעלה הכל בשורש ע"י הכנפות אז וינערו רשעים ממנה. ולכן יש ה' קשרים כמ"ש שרומז לה' חומשי תורה ותרי"ג מצות שהם כולם עצות איך להתדבק בשורש. וז"ש במדרש המשל הטובע בנהר נותנים לו חבל לאחוז בו ע"ש. ובנ"י יש להם אמונה בשורש וע"ז מבקשין והבא עלינו ברכה ושלום מארבע כנפות הארץ הוא רמז ללבן ותכלת. ובנ"י נקראו ראשית ואחרית כי הכל נברא בשבילם. ובכח התפילין יש להם התדבקות בבחי' הראשית שהוא התורה כמ"ש רז"ל הוקשה כל התורה לתפילין למען תהי' תורת ה' בפיך ובציצית יש להם התדבקות באחרית והוא שורש המצות כמ"ש למען תזכרו. וכתיב מכנף הארץ זמירות שמענו פי' שלבסוף הכל יתברר כבודו ית' ויתגלה איך מכל דבר יוצא עדות על הבורא ית' כמ"ש סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור. וזה רמז הציצית דבר היוצא:
3
ד׳בפסוק ונתנו כו' פתיל תכלת והיה לכם לציצית כו'. ענין לבן ותכלת הוא בחי' אספקלריא המאירה ושאינה מאירה דאיתא תכלת היא לסמא עיני הרשעים וסט"א וע"ז נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך והוא בחי' אספקלריא שאינה מאירה שניתן לבנ"י כענין שאמרו בנ"י מונין ללבנה. והיא הארה הבאה מתוך החושך. וזהו פי' אספקלריא שאינה מאירה שבאופן זה הוא מאיר אור הגנוז לצדיקים בלבד וז"ש והיה לכם לציצית לכם ולאחרים מחשיך ועיני רשעים תכלינה. ולבנ"י מתהפך נהורא תכלא לחוורא. והי' שנעשה הוי' חדשה ומתהפך לציצית לשון מציץ מן החרכים. וכמ"ש וראיתם אותו. וזה המצוה להיות נכרך לבן ותכלת ורמזו חז"ל מתחיל בלבן ומסיים בלבן וכדאיתא בזוה"ק תרומה קל"ט א' דבכל יום מתהפך נהורא תכלא כו'. [שוב ראיתי מזה בזוה"ק בהעלותך ק"ן ע"א ע"ש]. וז"ש בגמ' משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה. פי' שבנ"י זוכין להוציא אור הגנוז בתכלת. דכ' יומם יצוה ה' חסדו. מה לשון יצוה. הוא דביקות וחיבור שע"י שבלילה שירה עמי שבנ"י מאמינים אפילו כשהחושך מסתיר וזוכין להיות חוט של חסד נמשך ומתחבר ומתהפך החושך לאור. וע"ז כתיב טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת. וכ"כ אוהבי שחרו מוסר. פי' שע"י מוסר זוכין בנ"י לאור השחר כמ"ש ותוכחתי לבקרים פרשנו כדי למצוא הבוקר אור. והוא סוד התכלת כי באמת התכלת הוא מדה"ד כדאיתא דבי' דנין ד"נ. ורמז התכלת למיתה. אבל באמת מיתת הצדיקים כדי לחיות אח"כ חיים אמיתים. וכמ"ש כי אעשה כלה כו' אותך לא אעשה כלה. וכן הוא כל מדת הדין לבנ"י ולצדיקים מתהפך למדת הרחמים. ולכן לילה לאו זמן ציצית רק ביום דמתהפך תכלתא לחוורא. והנה ברמב"ם איתא דעושה ג' חוטי לבן וחוט הד' מחצה לבן ומחצה תכלת. ולפי דרכנו נאמר שהוא בחי' יום השבת והג' חוטין מצד זה ג' ימים דקמי שבתא. ומצד ב' דבתר שבתא. והשבת הוא לחם משנה כל מעשיו כפולין ולכן מחצה לבן מחצה תכלת. כי תכלת דומה לכסא הכבוד והוא השורש שלמעלה. והשבת מחבר חלק שלמטה עם חלק שלמעלה כמש"ל בפ' בהעלותך פי' לחם משנה. ואל תתמה במ"ש כי הלבן בחי' אספקלריא המאירה. שכן הוא המדה דששת ימי המעשה הם משורש אספקלריא המאירה ולכן מאירין בעלמא דאתגליא. אבל השבת אספקלריא שאינה מאירה ולכן כל הנהגת השבת למעלה והוא יומא דנשמתין וניתן רק לבנ"י ומעלה החלק שלמטה להיות דבוק בשורשו ודו"ק:
4
ה׳ועפי"ז יש לפרש דברי רש"י בשם ר' משה הדרשן שכ' שח' חוטין רמז לח' ימים שהי' מיצ"מ עד קי"ס ותמוה דלא היו רק ז' ימים. ולפימ"ש א"ש דחוט תכלת שמחציתו לבן יום א' הוא והוא באמת יום הז' דקי"ס שהי' מכוון ליום השבת כדאיתא במד' בא. ועליו כתיב ויושע ה' ביום ההוא לשון נסתר. פי' שהי' בו התקשרות הזמן דלתתא בשורש שלמעלה. והוא כפול לחם משנה כמ"ש. ובקי"ס שהלכו בנ"י בים זכו להוציא בחי' התכלת חלזון שבים שהיא הארה גנוזה לצדיקים כנ"ל. וי"ל עוד בזה דאיתא בזוה"ק בשלח ע"פ ויסע משה כו'. ויצאו אל מדבר שור אסתכליתא כמו אשורנו כו'. והיינו שע"י קי"ס זכו לזאת ההסתכלות וזה הי' ביום המחרת של קי"ס א"כ תכלית הגאולה נעשה ביום הח' וע"ז נשאר רמז בתכלת שזכו לראיית פני השכינה כמ"ש חז"ל במנחות וראיתם אותו ע"ש:
5