שפת אמת, במדבר, שלח כ״בSefat Emet, Numbers, Sh'lach 22
א׳תרנ"ה
1
ב׳בעזה"י מפ' שלח
2
ג׳לפרשת ציצית איתא בגמ' אר"מ מה נשתנה תכלת מכל צבעונין לפי שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסה"כ. והענין הוא דאיתא בזוה"ק כי צריך האדם לתקן לעצמו מלבושים לעוה"ב. ובמצות מתקן לבוש לנפש. ובתורה לבוש להרוח. ובמחשבה ורצון לבוש להנשמה. ובנ"י זכו לאותן הג' לבושים. ביצ"מ וקי"ס זכו לתיקון הנפש כי עיקר החירות הוא לנפש כמ"ש במ"א וזהו רמז הים שהוא מים תחתונים. ורקיע רמז לתיקון הרוח שהוא בכח התורה והוא הממוצע בין נשמה לנפש ועליו כ' יהי רקיע כו' ויהי מבדיל בין מים למים. ולכן המלאכים ברקיע דכ' עושה מלאכיו רוחות. ובמשכן ומקדש זכו למלבוש הנשמה שהוא מים העליונים. והגם כי עיקר כחן של ישראל קבלו בהר סיני. אבל אמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד לכן אחר שהיו בנ"י בעלי תשובות זכו להשראת השכינה ביניהם ולמלבוש הנשמה. ורמז לכל אלה הג' כי בקי"ס ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים. ובמתן תורה כתיב יום אשר עמדת לפני ה'. ובמשכן כתי' ויעמדו לפני ה'. וידוע כי אין יכולין לקבל עני השכינה רק בלבוש מלכות. וכמו כן הג' פעמים שנתראו בנ"י לפני ה' בעזרה הי' בכח אלה הג' לבושים בזמן חירותנו. ובזמן מתן תורתנו. וזמן שמחתנו. ואלה הג' לבושים דומין זה לזה. וע"ז אמרו חז"ל אין צור כאלקינו אין צייר שהקב"ה צר צורה תוך צורה. והנה כ' בצלם אלקים עשה את האדם. וכ' כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו זו הנשמה שמתחת כסא הכבוד. יצרתיו הרוח. אף עשיתיו הנפש. וע"י המצות זוכה האדם לתקן הגוף להיות זוכה להתדבק בנפש ונפש ברוח ורוח בנשמה כי באמת הם דומים כשיש לאדם גוף נקי. ולכן כתיב ג"פ ציצית שהוא הסתכלות שיוכל הגוף להסתכל בשורש הנפש וברוח ובנשמה כנ"ל כמ"ש בזוה"ק בפרשה זו שיש לאדם חלק בג' עולמות ע"ש. ולכן נזכר פ' יציאת מצרים בציצית שע"י יצ"מ נעשין בנ"י בני חורין שיוכלו לצאת מגשמיות הגוף ולהתדבק בנר"ן. וכ' רש"י רמז כנפי בגדיהם למ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים. והענין כנ"ל כי ביצ"מ נתעלו בנ"י שלא בהדרגה ואביא אתכם אלי ונשאר זה הכח בבנ"י ואיתא בזוה"ק כי ציצית הם כנפי מצוה כמ"ש בזוה"ק מצוה דלא אתעבידת בדחילו ורחימו לא פרחת לעילא. וזה רמז לבן ותכלת. לבן אהבה לזכור תמיד חסד ה' החופף על האדם תמיד. ותכלת ליראה ממדת הדין והם כנפים להעלות כל המצות. לכן שקולה ציצית ככל המצות וזה עיקר החירות וע"ש זה נק' צפור דרור שע"י כנפים שלה היא בת חורין וכמו כן איש ישראל יש לו אלה הכנפים להיות בן חורין לצאת ממאסר הגוף כענין שכתוב ביוסף וינס ויצא החוצה [וי"ל עוד מענין שכתבו דמות דיוקנו של אביו ראה והוא ציור ומלבוש הקדושה ומעין זה הי' באותו החסיד שטפחו לו הציציות על פניו להצילו מן החטא שהוא בזכירת צורת המלבוש הפנימי זה ענין הציצית להסתכל בלבושי הקדושה כמ"ש]:
3
ד׳בפסוק ועשו להם ציצית כו'. וראיתם אותו וזכרתם כו' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם כו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם. מ"ש ב"פ זכירה ועשיה. ע"פ מ"ש במ"א ביאור המד' בענין המרגלים שכ' שאין לך חביב לפני הקב"ה כשלוחי מצוה שנותן נפשו להצליח בשליחותו כו'. והענין שהגם שלא טוב אמרו בנ"י נשלחה אנשים וזה הדרך הי' מסוכן מאוד אעפ"כ אם היו מקיימים השליחות לשם מצות ה' בלבד היו בכלל שלוחי מצוה אינן ניזוקין ולכן עשה הקב"ה מזה מצוה. כענין שאמרו חז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצות ופרש"י דקאי על מצות שקצים ורמשים שבלא"ה היו פורשין מהם ועשה מזה מצוה לזכות את ישראל. וכעין זה היה במצוה זו דשלח לך. אך שלוחי מצוה דאין ניזוקין הוא כשאין לו שום כוונה רק לעשות המצוה כמ"ש שמא תאבד לו מחט ויחפש אחרי' לא יחשב. שוב שליח מצוה. ויש בזה כמה מדריגות כי המצות הם לתקן הנפש רמ"ח ושס"ה וזה כולל כל אדם. אבל צריכין לבוא למדריגה למעלה מזו לעשות המצוה רק לשם שמים ואף לא לתיקון עצמו. לכן מקודם כתיב וזכרתם כו' ועשיתם אותם. ודרשו חז"ל כאלו עשיתם עצמכם אח"כ ולא תתורו אחרי לבבכם הוא ב' לבבות יצ"ט ויצה"ר וגם על יצ"ט נאמר ולא תתורו אשר אתם זונים אחריהם והוא לבטל כל רצונו ונפשו רק לעשות מצות ה' והייתם קדושים לאלקיכם בלי שום נגיעה עצמית. וזה הכח קיבלו בנ"י ביצ"מ להיות בני חורין שלא להיות מקושר בנגיעת עצמו רק לבטל לגמרי לעשות רצון המקום כמ"ש זכרתי לך כו' לכתך אחרי כו'. ומרגלים נכשלו אך בזה ששתפו את רצונם ותיקון עצמותם לכן כתיב ולא תתורו כמ"ש בילקוט אל יהי לבך אלילך ע"ש. ואיתא ועשו להם ציצית משלהם. ובמד' אור זרוע לצדיק כו' כי מקודם צריך אדם להסתכל בדעת שנתן בו השי"ת כפי מה שידו מגעת וזהו נר מצוה עשיות האדם והוא כלי לתורה אור. לכן אח"כ ונתנו כו' פתיל תכלת שהוא מתנה שנותנים משמים. וברשעים כתיב וימנע מרשעים אורם אפילו האור שכבר נטבע בהם מאבדין ולצדיק מוסיפין אור זרוע בכח המצות שמקיים מתחלה כפשטן. וזה ענין מצוה גוררת מצוה שכר מצוה מצוה כי בכל מצוה יש כמה מדריגות זו למעלה מזו עד והייתם קדושים לאלקיכם:
4