שפת אמת, במדבר, שלח כ״דSefat Emet, Numbers, Sh'lach 24
א׳תרנ"ז
1
ב׳במדרש שלוחי מצוה דוחה השבת. הרמז כי באמת שבת הוא המנוחה והחזרת הנפש לשורשו כמ"ש שבו איש תחתיו ומעין שהי' הנשמה קודם השתלחותה בעוה"ז. אבל האדם נשתלח בעוה"ז וזה השליחות לעשות רצון הבורא ית' דוחה את השבת וכמ"ש נוח לאדם שלא נברא משנברא אעפ"כ הלא האדם עיקר חפצו ותשוקתו צריך להיות לעשות רצון בוראו וזה דוחה הכל וע"ז אמרו יפה שעה אחת בעוה"ז בתשובה ומעש"ט מכל חיי עוה"ב. וזהו הי' חטא המרגלים כמ"ש במ"א באורך מזה. וכתבנו כבר כי באמת דור המדבר לא היו מוכנים לכנוס לא"י כדאיתא כמה טעמים במדרשות חז"ל. אבל כתיב בעתה אחישנה ואמרו חז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה. פי' כי הנהגתו ית"ש העולם מתלבש בדרך הטבע והזמן. אבל כפי הזדככות האדם זוכה להימשך אחר הנהגתו ית"ש בלי התלבשות הטבע ולכן אחישנה אפילו שלא כסדר הטבע. והנה א"י בעצמה יש בה כמה מדריגות ואם היו נכנסין דור המדבר עם משה רבינו ע"ה היו באין לפנימיות א"י למעלה מהתלבשות הטבע והזמן. ולכן אמרו יהושע וכלב הארץ כו' טובה הארץ כו'. ב"פ הארץ. לרמוז כי הם ראו פנימיות ארץ ישראל אשר שם יכולין לכנוס גם אותו הדור. אשר מחזה זאת לא ראו שאר המרגלים. וז"ש הארץ אשר דרך בה כו':
2
ג׳בפרשת ציצית ב' זכירות וזכרתם כו' למען תזכרו. כי הנה מצות ציצית הוא שיזכור האדם עיקר שליחותו בעוה"ז שהנשמה נשתלחה ונתלבשה בלבוש הגוף הגשמיי וכדאיתא קודם שנולד הולד מלמדין אותו כל התורה וכשנולד משכיחין ממנו. וע"י הציצית יכול לחזור ולזכור השליחות שלא לתור אחר מלבוש הגוף זהו לבבכם עיניכם הגשמיי. ואלה הל"ב חוטין בחי' ל"ב נתיבות חכמה שיש ל"ב נתיבות איך החכמה מתפרשת ומתפשטת במעשה בראשית ויש בכל איש ישראל מן ל"ב נתיבות אלה וע"י הציצית מתעוררין אלה הרשימות. אכן יש עוד זכירה למעלה מזו לזכור איך הי' הנשמה קודם בואה לעוה"ז שהיא חלק אלקות ושעל זה אמרו תכלת דומה לרקיע ורקיע לכסה"כ ששם חקוקה צורת יעקב אע"ה ויש חלק לכל נשמת ישראל שם. וזה תזכרו בעצם שהי' מקודם דבוק בשורש החכמה קודם להתפשטות הל"ב נתיבות וזהו בחי' תכלת. לב"ן ל"ב נתיבות ותכלת בחי' חכמה עצמה ונק' תכלת מלשון כליין וביטול כמ"ש והחכמה מאין תמצא. לכן אמרו חז"ל גדול עונשו של לבן חותם של טיט כמ"ש וייצר כו' עפר מן האדמה. ותכלת בחי' ויפח באפיו נשמת חיים והיא מדריגה גבוהה מאוד ולכן נחסר תכלת עתה בדורות השפלים:
3