שפת אמת, במדבר, שלח כ״וSefat Emet, Numbers, Sh'lach 26
א׳תרנ"ט
1
ב׳בפסוק ועתה יגדל נא כח ה'. ועתה לשון תשובה. כי מרע"ה עשה תשובה בעבור כל בנ"י ותיקן דרך חדש בעולם. לכן ועתה לשון תשובה שמשתנה לעת רצון. כי הקב"ה רוצה בתשובה פי' מתרצה בתשובה ונמשך דרך חדש בעולם. ולכן אמרו במד' לך אכול בשמחה לחמך כו' כי כבר רצה. שכבר תיקן מרע"ה החטא ונתקן הדרך שיבואו בנ"י לארץ. וכן אמרו חז"ל בגמ' ואולם חי אני אמר הקב"ה למשה החייתני בדבריך ע"ש. ונראה ע"י שהוטב הדבר בעיני מרע"ה כמ"ש וייטב הדבר בעיני וע"ז עשה תשובה ובזה נתקן הדרך החדש:
2
ג׳המשך מצות ציצית אחר מעשה המרגלים. וברש"י ז"ל העינים והלב מרגלים ומזנים את הגוף. והנה המה מרגלים לתור את הארץ והגשמיות כדי לתקן ולהוציא הנ"ק הנמצאים בעולם שכח הנפש מתפשט בעין ולב בכל המקומות החומריות והגשמיות ביותר ולכן הם במקום סכנה. וכמו כן הי' במרגלים שהיו אנשים גדולים רק שנשתלחו למקום סכנה ונקראו מרגלים ע"ש שהלכו עד דרגא תחתונה שנק' רגל. ולכן מתחלה כשרים היו. וכתיב ויבוא עד חברון בלשון יחיד שהיו דבקים באחדות. ובזוה"ק איתא ויבוא על השכינה ע"ש לפי שהיו באחדות שכינה שרוי' ביניהם. ואח"כ כתיב ויבואו עד נחל אשכול לשון רבים שזה הי' מקום מסוכן ולא יכלו לעמוד באחדות כמ"ש בזוה"ק במוט בשנים בפרודא. ולכן כתיב על כלב וימלא אחרי שהוא גמר השליחות עד העקב והם נכשלו בעקב. ולפי שלא זכו לגמור התיקון הוסיף הקב"ה מצות ציצית שהיא עזר וסעד במדריגה תחתונה. וע"ז כ' אם מטה רגלי חסדך ה' יסעדני שכן ציצית על כנפי הבגד לרמוז כי הוא העזר בדרגא תחתונה ומסייע אל האדם שלא לתור אחר הלב והעין. וכ"כ במדרש משל לנטבע במים והושיט לו הקברנט מקל לומר אחוז בזה ותנצל ע"ש:
3
ד׳לפרשת ציצית. כתב רש"י נסמכה לפ' מקושש כי שבת שקול ככל המצות וכמו כן ציצית. ולכן יש בשבת זכור ושמור שכולל מ"ע ומל"ת וכמו כן בציצית זכירת מצות ה' ולא תתורו בחי' מל"ת. והם בחי' לבן ותכלת. ואיתא מה נשתנה תכלת שים דומה לרקיע ורקיע לכסה"כ דכתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר. נראה דלבנת הספיר בחי' לבן והוא זכר ליצ"מ כמ"ש חז"ל לבנת הספיר היתה לפניו בשעת השיעבוד הוא בחי' עמו אנכי בצרה שהקב"ה שומר את בנ"י בגלות שלא יתלכלכו בחטא. ורמז הד' כנפות שהקב"ה עמנו בצרה בכל הד' מלכיות. ותכלת רומז לעצם השמים שהוא הפנימיות בנפשות בנ"י שקבלו בהר סיני וזה למען תזכרו בחי' זכור להתדבק בשורש. ומקודם כ' ג"כ וזכרתם אח"כ ולא תתורו. דכ' שמעי בת וראו כו' ושכחי עמך. שצריך האדם להשתמש במדת זכירה ושכחה. לשכוח הבלי עולם ולזכור בחלק אלקות שהיא בו בעצם. וזהו זכור ושמור. והנה שבת היא מעין עוה"ב ולעתיד ישתכח כל עוה"ז ויתדבקו בשורש העליון ומעין זה בכל שבת קודש. וכמו כן לבן ותכלת. בכל דבר יש בחי' שמים וארץ. ומכש"כ בנפש איש ישראל. וחלק הארץ צריכין ללבן ולכבס דכ' והארץ היתה תוהו וצריך בירור. ואז זוכין להתדבק בחלק השמים שקבוע באיש ישראל מקבלת התורה ז"ש אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים בחי' לבנת הספיר. להיות לכם לאלקים היא כעצם השמים כנ"ל:
4