שפת אמת, במדבר, שלח כ״זSefat Emet, Numbers, Sh'lach 27
א׳תר"ס
1
ב׳בענין המרגלים וסמיכות פ' ציצית. דאיתא בכל עת יהיו בגדיך לבנים זה ציצית ושמן על ראשך אל יחסר זה תפילין. דהנה יש לישראל ב' שמות יעקב וישראל. ישראל לי ראש בחי' שמן על ראשך ושם אין מגע סט"א כמ"ש וראו כל עמי הארץ כו' שם ה' נקרא עליך ויראו. ובחי' יעקב י' עקב הוא המלחמה עם הסט"א כמו שהיו ימי יעקב בתחלתו להלחם עם עשו ולבן ואח"כ זכה לשם ישראל שהיא המנוחה בחי' שבת. ואיתא בזוה"ק יתרו יעקב נטל לחולקיה ניסן ואייר ואשתאר בסיון הג' חדשים בחי' ג' אבות בחי' ראש. ועשו נטל לחלקו תמוז ואב ונדחה לבסוף ע"ש. והם בחי' רגלים ושם יש אחיזה לעשו ואוה"ע וע"ז נקרא שמו יעקב ע"ש וידו אוחזת בעקב עשו כי שם בעקב יש אחיזה לעשו וכמ"ש ויגע בכף יריכו. וזו היו"ד הנלחמת עם עשו וסט"א. והוא מלחמת ימי המעשה. ושליחות המרגלים הי' בבחי' מלחמה זו. ונשתלחו ער"ח תמוז וכתיב והימים ימי בכורי ענבים ענבי"ם גי' עק"ב שהוא הסוף שמשם יש אחיזה לסט"א. ולפי שכתיב ולאום מלאום יאמץ נתעצם אז הסט"א כמ"ש ג"כ בחידושי מו"ז ז"ל מזה. והלא בנ"י עצמם אמרו בשעת השירה שמעו עמים ירגזון כו' נמוגו כל יושבי כנען וראו בעין מפלת הסט"א. אך בשעת המלחמה נתגברו. וז"ש חזק הוא ממנו ודרשו כלפי מעלה פי' שראו שניתן להם חיזוק והתעצמות ממנו ית"ש ולכן נפל עליהם פחד אבל זה הי' בחי' לאום מלאום יאמץ. וז"ש כלב לחמנו הם שזה הכח רק להתחזק נגדם במלחמה. והמרגלים היו ראשי בנ"י כמ"ש בזוה"ק דהוי ראשין ושליחות זה הי' בחי' רגלין כמ"ש גם בחי' מו"ז ז"ל. וזהו רמז המד' שחביב שלוחי מצוה לפני הקב"ה שדוחה את השבת. שהגם ששורשן של בנ"י בחי' לי ראש. אבל רצונו ית"ש שבנ"י ילחמו מלחמת מצוה. וזה בחי' המצות שהם מסייעין להלחם בכל עת. ושבת הוא בחי' תורה. ונראה שלכן הוסיף מרע"ה היו"ד ליהושע שהוא בחי' י' עקב שבכח רשימת היו"ד מתגברין על העקב כמ"ש וידו אוחזת כו'. ואיתא במד' כי היו"ד שנלקחה משרה נתרעמה עד שניתוספה ליהושע. והענין הוא כי שרי פי' לי ושרה הוא לכל העולם כמ"ש רש"י שם כי באמת משרה צא עוד עשו ובב' בחי' אלו יש מעלה וחסרון כי עוה"ז נברא בה'. ועוה"ב ביו"ד וזהו מיוחד רק לבנ"י בני עוה"ב. אבל ה' היא להמשיך הארה לכל העולם. וכשהיו"ד גוברת אין שום מגע סט"א לכן זו היו"ד עולה ויורדת לפי הצורך ונתרעמה היו"ד שלא ליתן התפשטות לסט"א עד שניתנה ליהושע שהוא הלוחם עם שבעה אומות ועמלק בראש. וזה עצמו הרמז במדרש גבי שלמה שעלתה היו"ד של לא ירבה וקטרגה ששלמה מבטל אותה ומנין שנתעקרה וחזרה שרי אשתך כו' שרה שמה וחזרה ליהושע ע"ש פ' וארא. והרמז כי שלמה רצה לקרב מן האומות יותר מדאי שהוא הי' מלך על כל העולם. ועמדה היו"ד כנגדו שלא להתפשט הקדושה בסט"א ודו"ק בכל זה. והנה כל איש ישראל יש לו חלק בב' בחי' הנ"ל שם יעקב וישראל. מלחמת ה'. וחלק במנוחה בחי' שבת. ולפי שנכשלו המרגלים בענין זה נתן לנו הקב"ה מצות ציצית בד' כנפות שהוא רמז שהקב"ה עמנו בכל גלות כמ"ש עמו אנכי בצרה. וזה הד' כנפות מול הד' לשונות של גאולה כמ"ש רש"י ורומז לכל הד' גליות. וזה בכל עת יהיו בגדיך לבנים שהקב"ה עוזר לישראל שלא יקבלו שינוי בכל השתנות הכ"ח עתים כמ"ש במ"א מזה וזהו בחי' לבן שבציצית. ותכלת הוא בחי' הגאולה. וזהו ונתנו על ציצית כו' פתיל תכלת סמיכות גאולה לתפלה. על בסמוך. וב' אלו כמ"ש אנכי ארד עמך מצרימה וכן בכל גלות. ואנכי אעלך בחי' הגאולה ולכן כתיב בפרשת ציצית יצ"מ:
2
ג׳עוד בענין לבן ותכלת דכ' ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה דרשו חז"ל למי שהוא אוהב מפיו דעת ותבונה. ולבן רומז לל"ב נתיבות חכמה והוא התפשטות החכמה לל"ב נתיבות. ותכלת הוא התדבקות בעצם החכמה. וכמ"ש במ"א כי לבן תיקון הגוף להיות כלי לקבל הנשמה. ותכלת הארת הנשמה. פתיל תכלת דביקות הגוף בנשמה כי ל"ב נתיבות מתפשטין בכל הבריאה גם בגוף האדם. אבל הנשמה יש לה דביקות בעצם החכמה. וכתיב וזכרתם כו' אח"כ למען תזכרו. פי' תזכרו התעוררות שבא משמים שע"י עבודת האדם ומשתוקק לזכור מצות ה' זוכה שיזכרנו הקב"ה מלמעלה. והיא כענין שאמרו אם תשמע בישן תשמע בחדש. דאין כל חדש תחת השמש והיגיעה בגוף לזכור מה שניתן לו כבר ועי"ז זוכה שתאיר בו הנשמה שהיא מלמעלה מן השמש התחדשות תמיד וז"ש אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים שיחול אלקותי עלינו תמיד. להיות לשון הוה. וזה למען תזכרו:
3