שפת אמת, במדבר, שלח כ״חSefat Emet, Numbers, Sh'lach 28
א׳תרס"א
1
ב׳בפסוק טובה הארץ מאוד מאוד אם חפץ בנו ה' והביא אותנו כו'. כי באמת ארץ ישראל מוכן רק לבנ"י ולהם נגלה אור הטוב הגנוז בתוכה. ובמד' מסעי חבלים נפלו לי כו' אף נחלת שפרה עלי א"י נאה להם והם נאים לה ע"ש. כי בנ"י נתקנו ע"י הארץ וא"י נתקן ע"י בנ"י כשהצדיק בעיר הוא הודה זיוה. ובנ"י עמך כולם צדיקים לכן לעולם יירשו ארץ. פי' לעולם אעפ"י שהוא נסתר ונעלם הקדושה שבתוכה הם כלים להוציא מן הפועל אור הגנוז בתוכה. וכ"כ והארץ היתה תוהו כו' אח"כ ויאמר אלקים יהי אור לכן קודם שנכנסו בנ"י לתוכה לא הי' נראה טוב הגנוז בתוכה. והמרגלים אמרו אוכלת יושבי' היא ומזה עצמו הי' להם להבין כי א"י מוכן רק לבנ"י לכן קאה את הגוי אשר לפניהם כמ"ש בתורה ולא תקיא כו' אתכם כו' כאשר קאה כו' הגוי כו'. ולכן כלב ויהושע אמרו טובה הארץ כו' אם חפץ בנו כו' והביא כו'. אז יתגלה הטוב הגנוז בתוכה. וארץ ישראל הוא כמו השבת דלא אשתכח בי' מנא וכל ברכאן בי' תליין כמ"ש בזוה"ק. כמו כן אין ניכר שבח א"י מבחוץ אבל שורש כל הברכות בא"י תליין כי שם צוה ה' את הברכה. ונראה כי שליחות מרגלים שהי' על פי הדיבור כדי שיראו באמת שאינם מוכנים לזה כמ"ש מרע"ה לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת כו'. ומ"מ בשביל השבועה שנשבע הקב"ה לאבותינו היו נכנסים כמ"ש במד' יבש חציר כו' ודבר אלקינו יקום ע"ש המשל. והכוונה כי הקב"ה כרת ברית עם אברהם אע"ה כמ"ש ומצאת את לבבו נאמן כו' וכרות עמו הברית. שהי' זוכה לפנימיות א"י שהיה לבבו נאמן. אבל הברית והשבועה היו אעפ"י שלא יזכו בנ"י להמשך אחרי מעשה אבותיהם. לכן כתיב ב"פ לתת לתת לזרעו. ולפי שלא הי' בזכותם לא זכו לראות ולהבין שבח א"י הפנימיות כנ"ל:
2
ג׳בפרשת חלה והי' באכלכם כו' תרימו תרומה לה' איתא במד' [פ' תזריע] נסמכה פ' חלה לע"ז לומר לך המקיים מצות חלה כאלו מבטל ע"ז מן העולם ע"ש. כי הקב"ה נתן לבנ"י מצות בתורה שיהי' להם ולכל מעשיהם דביקות בשורש אלקות. וכן התרומות ומעשרות להיות חלק גבוה בהלחם וגדולה מכולם חלה שהיא מן העיסה. וזהו עיקר אמונת ישראל כי הקב"ה ברא בריות רוחניים וגשמיים וברא ד' יסודות פשוטים. ואח"כ מורכבים מן הד' יסודות. ואפילו כל הפעולות הנעשין בידי אדם לעשות עיסה מקמח ומים. מ"מ לכל המעשים יש דביקות בשורש. ובאמת זו המדריגה ניתן רק לבנ"י ובארץ ישראל. וזהו שייחד הקב"ה שמו על בנ"י אנכי ה' אלקיך פי' שלא יש שום כח לאיש ישראל שיהי' נפרד מאלקותו ית"ש. וזה עדות השבת שצוה לשבות מכל מלאכה לפי שבמלאכת איש ישראל יש בו כח אלקי לכן צריך לשבות ביום השבת. וכל מיני עבודה זרות הם שסוברים שלחמה ומזלות ושכלים נפרדים יש להם כחות בפ"ע ח"ו. אבל האמת כי מלכותו בכל משלה מקטן ועד גדול. ולכן אמונת סדר זרעים שבהפרשת תרומות ומעשרות מעיד כי לה' הארץ ומלואה וחלה גדולה מכולם. ובאמת באכלכם מלחם הארץ תרימו היא עוד מדריגה שלמעלה מזה. שבעצם האכילה יש דביקות אלקות וזהו ניתן לעם קדוש בהיותם על אדמתם. וע"ז מבקשים ישקני מנשיקות פיהו. דאיתא במד' על פסוק ה' יתן חכמה ולמי שהוא אוהב מפיו דעת תבונה ע"ש המשל בא בנו נותן לו מתוך פיו. ובאמת זה הוא מדה במדה שאוהבי ה' אין אהבתו זזה מתוך פיהם כענין שכ' באכלכם כו' תרימו תרומה לה' וכמו כן ניתן להם כביכול מתוך פיו וזה הרמז שכ' מנשיקות פיהו ולא פיו לרמוז כי פיהן של ישראל הם נכללין בפיו והכל כביכול אחד וכזה כתב בזוה"ח שם:
3
ד׳פרשת ציצית נסמך למרגלים לפי שכתוב על אותו הדור תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי ניתן להם סיוע במצות ציצית שרומז לל"ב נתיבות. דאיתא לב בנפש כמלך במלחמה דעיקר המלחמה במקום שמתפשט החכמה לל"ב נתיבות מכלל שנק' נתיבות א"כ יש סביב דרכים מסוכנים שצריכין לשמור לילך בנתיבות שלא להטות ימין ושמאל. וכ"כ דרך נתיבה אל מות שהוא נתיב חיים להציל מן דרכי מות. ולכן עיקר המלחמה בלב וזה ניתן לאדם כמ"ש לאדם מערכי לב. והקב"ה ע"י תורה ומצות מסייע אל האדם גם בזו המלחמה כמ"ש רבות מחשבות כו' ועצת ה' היא תקום. וכתי' בכל דרכך דעהו והוא יישר אורחותיך. והמרגלים נכשלו ונקראו תועי לבב ולא ידעו דרכי לכן לא כיוונו אל הדרך הישר. ובמד' אור זרוע לצדיק זרע הקב"ה תורה ומצות להנחילם לישראל כו'. פי' שבאמת יש נקודה אור גנוזה בכל מקום והצדיק מוציאה מכח אל הפועל ואז כשמיישר נדיבות לבו לישרי לב שמחה. שמחה הוא בחי' המוח והשכל וע"ז כ' לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון ומזה בא שמחה כמ"ש שמחה לאיש במענה פיו. וציצית מסייעין ליישר הלב. ותפילין בחי' מה' מענה לשון. תורת ה' בפיך:
4