שפת אמת, במדבר, שלח ל״אSefat Emet, Numbers, Sh'lach 31
א׳תרס"ד
1
ב׳במדרש יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום אעפ"י שמתו האבות נתן השי"ת לבנ"י ארץ כנען כו'. כבר כתבתי בזה כי בודאי ראו המרגלים כי לא הי' הזמן לכנוס לא"י עפ"י דרך הטבע. אבל אם היו נמשכין אחר הנהגה עליונה היו נכנסין עפ"י דרך התורה שלמעלה מן הטבע כמו שהי' בקבלת התורה שאמרו חז"ל שנמשלו ישראל לתפוח שפריו קודם לעליו. פי' דרך הטבע העלין קודמין והוא הכנה אל הפרי. אבל התורה שהיא פנימיות הכל. בא הפרי מיד בלי הכנות הטבע. וז"ש עד אנה לא יאמינו להיות נמשך אחר הנהגה שלי בכל האותות אשר עשיתי. כי הנסים והנפלאות אשר עשה השי"ת עם דור המדבר הי' להראות להם כי הנהגתם למעלה מן הטבע. וע"ז כתיב ותפרעו כל עצתי. והנה כתיב יום לשנה יום לשנה תשאו כו'. וכי כך מדתו של הקב"ה להוסיף עונש שנה על יום. הלא מדה טובה מרובה. רק הרמז כי הגם שהי' לזמן כניסה עוד מ' שנה אבל אם היו נאמנים בשליחותם היו אלה המ' יום במקום מ' שנה יום לשנה. ועתה שקלקלו צריכין לכנוס בזמן הקצוב להם מ' שנה:
2
ג׳לפרשת ציצית. ועשו להם ציצית כו' והי' לכם לציצית. ציצית הסתכלות כמ"ש במד' מציץ מן החרכים. שורש הענין שנתן השי"ת לבנ"י מצות להאיר הלבוש של האדם רומז אל הגוף מלבוש הנשמה אבל ביצ"מ יצאו בנ"י מן ההסגר והמיצר ז"ש עומד אחר כתלנו משגיח כו' מציץ כו'. שצריך איש ישראל להניח מקום ופתח שתאיר הנשמה בגוף. וכמו מילה בגוף זה השער לה'. והנה כתיב פתחי לי אמרו חז"ל כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. ז"ש ועשו להם ציצית הפתח שיהי' מציץ מן החרכים, ולכן ציצית אפילו כל שהוא כדאיתא בספרי. ואח"כ והי' לכם לציצית הוא הפתח שנפתח מן השמים. וראיתם אותו דרשו חז"ל כמקבל פני השכינה. והם כמו ב' ראיות שהי' בביהמ"ק כשם שבא לראות בא להיראות. ורמז הד' כנפות כמ"ש פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי. וכמו כן רמז על ד' מלכיות אעפ"י שנתפזרנו בד' כנפות הארץ עכ"ז נשאר לנו פתח כמ"ש אפילו מחיצה של ברזל אין מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. וכמו שהי' במקדש ג"פ בשנה יראה והם ג' מיני הסתכלות. כן רומז בג' הציורים של תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד שהם בחי' נפש רוח נשמה. כי הנפש פושטת צורה ולובשת צורה ואין צייר כאלקינו ציור הגוף דומה לנפש ונפש לרוח ורוח לנשמה:
3
ד׳בגמ' קשה עונשו של לבן משל תכלת זה חותם של טיט וזה של זהב. פי' בתוס' חותם כמו כבלי דעבדי ע"ש. כי רמז הציצית בכנפי הבגדים כתבו המפ' לזכור יום המיתה שהוא סוף האדם. והנה עתיד האדם לפשוט צורת הגוף ולהתלבש במלבוש אחר וכפי מה שזוכר האדם ומכין עצמו בפרוזדור לתקן לעצמו מלבוש קדוש כך מכינים לו מן השמים כמ"ש בזוה"ק. ואיתא בזוה"ק כי שם מתלבשין בלבוש מלכות וזה רמז התכלת כמ"ש לבוש מלכות תכלת כו'. והלבן רומז ללבוש עבדות. וע"י לבוש העבדות זוכין ללבוש מלכות כי עבד מלך מלך. ופי' לבוש מלכות שלעתיד ישיגו בנ"י לראות למי הם עובדים כי באמת הכל עבדים להבורא. אבל לבוש מלכות מי שרואה פני המלך כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים:
4
