שפת אמת, במדבר, שלח ד׳Sefat Emet, Numbers, Sh'lach 4
א׳תרל"ה
1
ב׳במדרש חביב לפני הקב"ה שלוחי מצוה שדוחה השבת כו'. בא לומר כי מצות שליחות מרגלים הי' עצת השי"ת לפי שחטאו בני ישראל באמרם נשלחה הי' זו עצה טובה אם היו מבטלין רצון עצמם לרצון המקום ב"ה לא היו מוציאין דיבה. ובאמת מצוה כזו שהאדם משיג טעם המצוה קשה ביותר לקיים המצוה לשם שמים כראוי כמו חוקה שאדם עושה לשם שמים בלבד. ומכש"כ זה שהי' עומד השליחות לחטא כי הי' חיסור אמונה בדבר. אך לפי מדריגת הדור ההוא הי' דרכם להבטל לרצון המקום כאשר הקדימו נעשה לנשמע לכן הי' ראוי שכששמעו שנשתלחו בציווי המקום ב"ה היו צריכין לבטל כל דעתם לגמרי ולילך רק לשם שמים. וז"ש ונותן נפשו בשליחותו. והוא כמאמר בטל רצונך מפני רצונו פי' אף בקיום מצוה. רק החשק והשתוקקות לקיים ציווי הבורא ב"ה וב"ש צריך להיות כל כך עד שיתבטלו כל רצונותיו לרצון זה. ואז היו ניצולין בכח המצוה. ובאמת כלל המצות הם ג"כ תיקון הבריאה באופן זה שאין לך דבר שאין בו מצוה וצריך להיות בטל כל התאות והרצונות של האדם בחשבו שנמצא בכל דבר איך לעשות רצון המקום ב"ה כמאמר הכל לכבודו ברא וע"י הכנה זו ניצל האדם שלא להתדבק בגשמיות הבלי עו"ז. וכן בג' ימים קודם שבת שאסור לילך בדרך שישכח השבת. ושליח מצוה מציל אותו שלא להיות מוטרד בדרך לשכוח השבת והוא רמז לכל הנהגת העוה"ז כנ"ל:
2
ג׳ובמדרש יבש חציר כו' משל למלך שהבטיח מתנה לאחד ומת ונתן לבנו כו'. י"ל בהקדם הגמ' על מ"ש דוד המע"ה בחנני ה' ונסני כו' ולבסוף נתחרט כו'. כי האבות לא היו צריכין סיוע כמ"ש ע"פ התהלך לפני. אבל דוד המע"ה כתיב בי' ויתחזק דוד בה' וכן איתא גברא דמארי' סייעי' והוא חפץ להדמות עצמו להאבות. וכמו כן י"ל בעסק המרגלים כי מסתמא אמרו אמת שנראה להם שלא יוכלו לעלות פי' מצד מעשיהם וזכיותיהם. אכן השי"ת הי' מכניסם בדרך נס וסיוע מצד הבטחת אבות. אך הם רצו להדמות ג"כ לאבות ולעשות הכל מעצמם וזה הי' החטא שלהם כי אין להתחכם על הנהגת הבורא ב"ה וב"ש:
3
ד׳כל נשיא בהם. מהם הול"ל. גם היו נשיאים אחרים נחשון וחביריו. אך יש נשיאים מלבר ונשיאים מלגאו וכאן היו צריכין לשלוח אנשים להיות מעשיהם כמעשה כלל ישראל ממש וז"ש כל נשיא בהם כנ"ל:
4
ה׳במדרש בא וראה מה בין צדיק לרשע לעובד אלקים כו' משל המטרונא כו' יבוא בוקר ונראה למי אוהב המלך. פי' מי שהוא עובד אלקים בטוח הוא כי יהי' חלקו בג"ע. אך הצדיק המתחזק בצדקו גובר כל הסט"א ומיישר הדרך לפניו ומי שאינו צדיק צריך לעבור כמה דרכים עקמניים עד שמיישר דרכו בסוף כי הצדיק מקורב להשי"ת. ומי שמרוחק מן המלך הסט"א מתגרה בו אבל צריך האדם להתחזק בהשי"ת ולידע להשיב לו יבוא בוקר ונראה למי המלך אוהב. וזה שאמר הפ' כי מי שעובד אלקים הקב"ה מסבב סיבות לבל ידח ממנו נדח. וכן בחטא המרגלים שנקראו רשעים אעפ"כ לא עשה בהם כלי' ונאמר במדבר הזה יתמו כו'. ובנ"י באו אח"כ לארץ ישראל רק שהוצרכו לסבב כמה מסעות ומלחמות עד שתקנו הכל וזה גרם החטא לעובד אלקים אך בסוף מיישר דרכיו כאמור:
5
ו׳במדרש וראיתם אותו אור זרוע לצדיק כו' ראי' מביא לידי זכירה משל לנטבע בים ואוחז בחבל כו' כי לא דבר רק הוא כו' ע"ש. פי' מדכתיב וזכרתם מוכח שיש בכל איש ישראל נקודה פנימיות לשמים ועל זה נאמר אור זרוע כו'. וע"י המצוה יוכל האדם לזכור להתדבק באותו אור הגנוז בו כי זכירה הוא דביקות ולא תתורו כו' כי צריך האדם לחשוב עצמו תמיד כטובע בים שהסט"א ויצה"ר מסבבין אותו בכמה עצות וכשיודע זאת שהוא בסכנה ואוחז עצמו במצות ה' כדי להנצל נאמר אח"כ למען תזכרו. וזכירה זו הוא פנימיות יותר שאין צריך לזכור ע"י מעשה כמ"ש מקודם וראיתם וזכרתם. רק תזכרו פי' להיות הזכירה בעצם האדם וזה לא יתכן רק באם הוא נקי מגשמיות והנקיון בא על ידי זכירה הראשונה הבאה ע"י המצות כנ"ל:
6