שפת אמת, במדבר, שבועות כ״טSefat Emet, Numbers, Shavuot 29
א׳תרס"ג
1
ב׳איתא בזוה"ק דבעי לנטרא דכיא דמטי עלי' בההיא ליליא. דאיתא הבא לטהר מסייעין אותו. ובימי הספירה מבקשין בנ"י הטהרה. ומ"ט ימי טהרה הוא בכח התחתונים בכח ספירתם וספרתם לכם. וטהרת ליל החג מלמעלה מה שאין בכח האדם. וטהרה היא הכנה לקבלת התורה. דאיתא וטהר לבנו לעבדך באמת אין אמת אלא תורה כי הכל עובדין את המלך ית"ש. אבל עבודת אמת הוא מצות התורה שהם תקונים בכל העולמות. אמת כולל מראש ועד סוף עבר ועתיד. וצריך אדם לבקש הטהרה כדי שיוכל לעבוד להשי"ת באמת:
2
ג׳איתא העולם נברא בב' בראשית מה ב' סתומה מכל צד ופתוח מצד אחד כך לא תהרהר מה למעלה מה לפנים כו'. א"כ התורה שהתחילה בא' אנכי והא' פתוחה לכל הד' קצוות ולמעלה ולמטה לפי שהתורה קדמה לעולם וע"י התורה יכולין בנ"י להכיר את הבורא ית"ש כמ"ש אנכי ה' אלקיך ביחוד שלא ע"י אמצעיות מעשה בראשית. ולכן לא כתיב אשר בראתיך רק אשר הוצאתיך מארץ מצרים שהתורה היא נחלה בלי מצרים וגבולים. וכ"כ שאל נא לימים כו' ולמקצה השמים כו' הנהי' כדבר הגדול הזה כו'. א"כ התורה חוץ מכל הבריאה וכל הקצוות והיא בחי' אמת שכולל ראש תוך סוף:
3
ד׳כתיב הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כו'. שתכלית התורה לבוא ליראה אמיתית כדאיתא בגמ' וי למאן דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד. שהתורה פתח ליכנוס ליראת שמים ז"ש אשר ילמדון ליראה אותי שהלימוד יהי' כדי לקבל היראה בשלימות. וז"ש מרע"ה לבנ"י שאמרו דבר אתה עמנו כו' פן נמות והשיב להם אל תיראו כו' ובעבור תהי' יראתו על פניכם. וכבר אמרו חז"ל אין אומרים אל תירא רק למי שירא שמים לאמיתו. א"כ הי' דברי בנ"י בשביל היראה. וכן אמר הקב"ה מי יתן והי' לבבם כו' ליראה אותי כו'. והפי' שחששו בנ"י שע"י שיתקרבו יותר מדאי יתחלש אצלם היראה ויפלו ממדריגת היראה. פן נמות כי ירידה ממדריגה ושפלות נק' מיתה. ומרע"ה השיב להם אדרבא כפי מה שיתקרבו ביותר יפול עליהם יראת הרוממות כי התורה מביא היראה. והעד. מרע"ה שהי' שר התורה הי' עניו מכל אדם. וענוה למעלה מיראה וכמ"ש וסביביו נשערה מאוד וכ"כ לכל המורא הגדול פי' חז"ל על קבלת התורה שאז הי' בחי' יראת הרוממות:
4
ה׳שבועות הוא ע"ש השבועה שנשבעין ועומדין מהר סיני. וכולל ב' השבועות. שנשבעו בנ"י לעבוד את ה' כמ"ש ב"פ אשר דיבר ה' נעשה והן הן שבועה. וכן הקב"ה נשבע לבנ"י כמ"ש ב"פ אנכי ה' אלקיך בעשרת הדיברות והוא שבועה. וכ"כ הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם הואיל פי' שבועה. ושבועות אלו מתעוררין בחג השבועות ולשון חז"ל מושבע ועומד מהר סיני ששבועה זו קיימת לעד בכל איש ישראל ואין לה התרה עולמית:
5
ו׳איתא בעצרת אית בי' ביטול יצה"ר וזהו שאמרו אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה חירות מן יצה"ר כמו שהי' בשעת קבלת התורה דכתיב מי יתן והי' לבבם זה להם כו' ב' יצרים. וכן אומרים ותלמדם חקי חיים לעשות רצונך בלבב שלם הוא ב' לבבות כן תחננו ותלמדנו. ובכח קבלת התורה שמתעורר בכל יום יש להתחזק נגד היצה"ר כמ"ש חז"ל משכהו לביהמ"ד אם אבן הוא נימוח. וע"ז כתיב והיו הדברים כו' מצוך היום על לבבך ב' לבבות. ובכל יום יהיו בעיניך כאלו היום ניתנו. ומכש"כ בחג השבועות אנכי מצוך היום ממש יכולין לבטל גם היצה"ר אל עבודת הבורא וזה הטעם חמץ בשתי הלחם. וכ' וידעת היום והשבות אל לבבך כי דעת במוח והעבודה היא בלב כמ"ש חז"ל עבודה שבלב זו תפלה. וע"י הדעת צריכין להמשיך הלב. ולכן ק"ש קודם תפלה ואין עומדין להתפלל אלא מתוך דברי תורה. וכ"כ לכל אשר יקראהו באמת אין אמת אלא תורה. וגם בקבלת התורה כתיב תעבדון את האלקים על ההר הזה. וכ"כ וירא העם כו' ויעמדו מרחוק ואמרו חז"ל עמידה זו תפלה:
6
ז׳ושם עצרת ע"ש הכנופיא דכ' הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי. לי לשמי. והוא כניסי' לשם שמים שמתאספין בני ישראל לשם שמים כדי שירד להם התורה מן השמים כדכתיב הבונה בשמים מעלותיו כשאגודתו על ארץ. וכמו שהי' אז בפועל ממש שירד להם התורה מן השמים והוא ללמד על כל הדורות כשהכניסי' לשם שמים. וזה הכינוס שנעשה אז בזה היום נשאר לדורות מורשה קהלת יעקב לכן נקרא עצרת:
7
ח׳איתא בגמ' דכ"ע בשבת ניתנה תורה זכור בעצומו של יום. דאיתא אמרה שבת לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג השיב לה כנס"י יהי' בן זוגך הה"ד זכור אשר אמרתי כנס"י יהי' בן זוגך ע"ש בפסיקתא. והענין הוא דאיתא שבת יעשה כולו תורה הגם כי כל מעשה בראשית בכח התורה כדאיתא בשביל התורה שנקראת ראשית. אבל כל הששה ימים הי' כח התורה בהשתתפות המעשה כדכתיב ששת ימים עשה. ולכן יש בתחתונים דרך לקבל זו ההארה המתלבשת בכל מעשה בראשית. אבל בשבת כתיב וינפש ולא הי' בו מעשה והיא כולה תורה לכן אין בתחתונים מי שיוכל לקבל זו ההארה של השבת רק כנס"י יהי' בן זוגך שהם עתידין להיות למעלה מן העשיה ושיהי' כולו תורה ונתקיים במעמד הר סיני ונשאר מזה זכר בכל ש"ק שמבטלין בנ"י כל המעשים והוא יום שביתה והוא עדות על ישראל שהם מיוחדים לתורה למעלה מעשי':
8
