ספר חרדים, מצוות לא תעשה מדברי קבלה ומדברי סופריםSefer Charedim, Negative Commandments from the Prophets and the Sages
א׳מל״ת מד״ק ומד״ס התלויות בלב ואפשר לקיימם בכל יום:
1
ב׳(א) אל תשמח ישראל אל גיל כעמים וגו׳ ואם יקרה לך דבר שמחה כגון חופות חתנים וזולתם אין לשמוח כשאר העמים כי הם לא עזבו אלהיהם ואת זנית מעל אלהיך ועבדת אלהי העמים לכן יש לך להתאבל על זה ולא לשמוח בשום שמחה כמו שעשו דור המדבר אחר שהוכיחם מרע״ה על דבר העגל שנאמר וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו הרד״ק ז״ל:
2
ג׳(ב) גם אל כל הדברים אשר תשמע אל תתן לבך אשר לא תשמע עבדך מקללך אמר החכם אם תרצה למצוא מנוחה אל תתן לבך לכל דברי בני אדם אפי׳ מקללך ואפי׳ הוא עבדך כי אם תתן לבך ל לדבריהם תכעיס ויחשיך אור חכמת הנשמה הראב״ע וילמוד אדם מהלל הזקן שלא כעס מעולם כדאיתא במסכת שבת פ׳ במה מדליקין:
3
ד׳(ג) אל תתייאש מן הפורעניות דתמיד יש לאדם לחשוב שמא ימות או ימותו בניו או יבא עליו חולי או עוני או עלילה דכתיב אשרי אדם מפחד תמיד ולאדוניו ית׳ יתחנן:
4
ה׳(ד) אל תהי בז לכל אדם לא גדול ולא קטן לא כותי ולא ישראל (ה) אל תהי חכם בעיניך:
5
ו׳(ו) אל תאמין בעצמך עד יום מותך כי היצר שונאיך ומבקש להדיחך מעל ה׳ בכל מיני תחבולה השמר מאד פן יצוד אותך ברשתו בדיבור או חטא כיונה פותה והיינו דכתיב בני אם יפתוך חטאים וגו׳ והוא יצה״ר דכתיב יתמו חטאים כי חנם מזורה הרשת:
6
ז׳(ז) אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו:
7
ח׳(ח) אל תעש תפלתך קבע כמשוי עליך מתי תשליכנו אלא תחנונים לפני ה׳ ית׳:
8
ט׳(ט) בנפול אויבך אל תשמח ובהכשלו אל יגל לבך אין גומרים הלל כל ז׳ ימי הפסח לפי שנהרגו המצריים וטבעו בים ולכך נאסר נח בתשמיש המטה בשנת המבול:
9
י׳(י) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין פירש הרשב״י דעל עת יחוד האדם ואשתו מזהיר דאל יהיו כבהמות אלא יכוונו לשם מצוה בצניעות ובקדושה:
10
י״א(יא) הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם סתם כולל העה״ז והעולם הבא:
11
י״ב(יב) אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת:
12
י״ג(יג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס:
13
י״ד(יד) מוסר ה׳ בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו וגו׳:
14
ט״ו(טו) אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום:
15
ט״ז(טז) א״ר הושעיא כל המתיהר נופל בגיהנם שנאמר זד יהור לץ שמו עושה בעברת זדון, תנחומא:
16
י״זמל״ת מד״ק ומד״ס התלויות בעין:
17
י״ח(א) אסרו חכמים להסתכל באשה פנויה דרך זנות הרי הוא אומר בריתי כרתי לעיני מה אתבונן על בתולה סמ״ג:
18
י״ט(ב) וכן אסור להסתכל בבגדי צבע ישנים קצת של אשה שהוא מכיר ואפי׳ שטוחי׳ על גבי הכותל ואם נתכוון להסתכל לישא אותה אם תישר בעיניו מותר וגם חייב לעשות כן דאסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה סמ״ג:
19
כ׳(ג) ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף כשנזקקין זה לזה:
20
כ״א(ד) לא יסתכל בראש הגויה שלו ואם יעשה כן לא יוליד וכ״ש בשל אחר:
21
כ״ב(ה) ואסור להסתכל בקשת הנראה בענן מפני כבוד השכינה דכתיב כמראה הקשת וגו׳. וכן אסור להסתכל בלבנה ורבינו מאיר הלוי היה מזהיר מאד על הדבר כן כתב בספר שושן סודות:
22
כ״ג(ו) אסור להסתכל בידי הכהנים בנשיאותם לברך את העם כי אימת השכינה שורה בהם ואפי׳ בזמן הזה כדאיתא בזוהר:
23
כ״ד(ז) ואסור להסתכל בפני אדם רשע והמסתכל לסוף יכהו עיניו שנאמר ותכהן עיניו מראות וכ״ש פני עכו״ם מגילה פרק בני העיר:
24
כ״ה(ח) אין מסתכלין בפני האוכל ולא במנתו שלא לביישו רמב״ם פ״ז מהלכות ברכות:
25
כ״ו(ט) אסור להשתמש לנר חנוכה ואפי׳ תשמיש קל כגון להרצות מעות אפי׳ תשמיש מצוה ר״נ פ״ב דשבת י) מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק אסור לקרות בהם משום ובמושב לצים לא ישב הרא״ש בשם הרב רבינו יונה:
26
כ״זמצות לא תעשה מד״ק ומד״ס התלויות באוזן:
27
כ״ח(א) אחז״ל אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים שהם נכוות תחלה לכל האיברים בגיהנם:
28
כ״ט(ב) קול באשה ערוה דכתיב כי קולך ערב אלמא תאוה היא ואסור לאדם לשמוע סמ״ג:
29
ל׳(ג) משחרב בה״מ אסרו לשמוע קול ניגון כלי וכל מיני זמר ומשמיעי קול שיר ואוזן השומעת תיעקר: סוף מסכת סוטה והביאוה הרי״ף ורמב״ם וכל הפוסקים:
30
ל״אמל״ת מד״ק ומד״ס התלויות בפה בקנה:
31
ל״ב(א) תני ר׳ חייא כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו שנא׳ אל תגזול דל כי דל הוא פ״ק דנדרים:
32
ל״ג(ב) סוף פרק ו׳ דיבמות אמר כשם שמצוה לומר דבר הנשמע שנאמר הוכח תוכיח כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך וכתב בנמוקי יוסף דהקשו המפרשים דהא אמרו בפ״ג דערכין דמצות הוכח תוכיח עד שיכנו והתירוץ הנכון נלמד מדברי הרמב״ם ז״ל פרק ששי מהלכות דעות דמצות הוכח תוכיח היא נחלקת לשתים חד במי שחטא לו חבירו דמצוה עליו שלא ישטימנו בלבו כמדת הרשעים אלא יאמר לו מדוע עשית כך לי ובהא מצוה לשתוק אם יודע בו שלא יקבל רק ימחול בלבו ועל זה אמר שלמה אל תוכח לץ ומצוה שנית בהוכח תוכיח הרואה חבירו שחטא או שהולך בדרך לא טובה ובזה חייב להוכיחו אפי׳ כמה פעמים עד שיכהו:
33
ל״ד(ג) אל תצא לריב מהר ואמרו מתון מתון ת׳ זוזי שויה ופרי המהירות פתח חרטה:
34
ל״ה(ד) אל תען כסיל באולתו במילי דעלמא:
35
ל״ו(ה) אסור להפסיק ד״ת במילי דעלמא דכתיב הקוטפי׳ מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם פי׳ מלוח מדברי תורה שנתנה בלוחות:
36
ל״ז(ו) ואין משיחין בסעודה מפני הסכנה שמא יקדים קנה לושט:
37
ל״ח(ז) אין משיחין בבית הכסא מפני סכנת השדים דשכיחי התם וצריך צניעות ושתיקה להנצל:
38
ל״ט(ח) המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה ניר זה מה נאה אילן זה ה״ז מתחייב בנפשו:
39
מ׳(ט י) אין מפסיקין בין גאל ישראל לתפלה וכן בין תפילין של יד לתפילין של ראש אפי׳ לענות קדיש או קדושה כן כתבו הפוסקים ז״ל:
40
מ״א(יא) מצוה לומר פסוקי דזמרה בנעימה וקול רנה בבית הכנסת משיתחיל ברוך שאמר עד שיסיים תפלת העמידה הרי״ף והרא״ש:
41
מ״ב(יב) בק״ש וברכותיה באמצע הפרק שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם וכתב מגיד משנה בריש הלכות חנוכה דלרוב הפוסקים כשאומר הלל גמור דינו כק״ש ובר״ח וששת ימי פסח שאין גומרין אפי׳ באמצע הפרק דינו כבין פרק לפרק ונראה דמברוך שאמר עד סוף ישתבח כדין ימים שגומרין בהם את ההלל דהא אמר ר׳ יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום דהיינו מתהלה לדוד עד הסוף כדפי׳ רש״י בגמרא וכתב ורמב״ם דברכת ברוך שאמר היא ברכה שלפני הלל זה וישתבח ברכה שלאחריו:
42
מ״ג(יג יד) וכתב בספר המנהיג ואפי׳ השח בין ישתבח ליוצר אמרו בירושלמי דעבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה וכן בין אמן הא שמיה רבא ליתברך ובין קדיש לברכו ונראה דגם בין קדוש לברוך דבקדושה דמעומד דחד טעמא הוא ובמדרש אמר ר״א ב״ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אליהו ז״ל ועמו ארבע אלפים גמלים טעונים אמרתי לו מה אלו טעונים ואמר לי אף וחימה למה לעשות נקמה באף וחימה במי שמספר בין קדיש לברכו בין ברכה לברכה בין פרק לפרק בין אמן יש״ר ליתברך בין גאולה לתפלה ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת לפני הקב״ה שנאמר ולא אותי קראת יעקב וכל המכוון בתפלתו ואינו מדבר אין תפלתו חוזרת ריקם שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך ע״כ:
43
מ״ד(טו) אסור ליחיד המתפלל תפלת העמידה להגביה קולו שיעור שיוכל חבירו לשמוע ואם הגביה אין תפלתו מקובלת לפני ה׳ ב״ה הכי איתא בזוהר:
44
מ״ה(טז) לא יברך אדם שום ברכה אפי׳ תפלת העמידה כל כך בלחש שאפי׳ אזניו לא ישמעו ובדיעבד אם לא השמיע לאזניו יצא וכן בק״ש אבל אם לא הוציא בשפתיו כלל אלא בלב לא יצא לדעת כל הפוסקים ולרמב״ם יצא כדכתב בפ׳ ראשון מהלכות ברכות:
45
מ״ו(יז) אל תהי בז לכל אדם לא גדול ולא קטן לא ישראל ולא גוי אלא יהא בעיניך כלסטים להשמר ממנו ומכבדו כרבן גמליאל:
46
מ״ז(יח) אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד:
47
מ״ח(יט) אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו קל וחומר באשת חבירו באשתו כשהיא טהורה ק״ו נדה וק״ו באשת חבירו וריבוי שיחה אסורה אפי׳ לאיש כדלקמיה אלא רצו לומר דאפי׳ לצורך הכרחי ידבר עם כל אשה בקצור מופלג כגון באיזה ללוד דקראתו ברוריה לר׳ יוסי הגלילי שוטה בשביל מלה אחת:
48
מ״ט(כ) וכא כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר במדרש דכאן אסור בלאו דברים בטלים דאמר הקב״ה בראתי שמים ולא יגעתי ואיני יגע אלא כשאתם מדברים דברים בטלים שנא׳ הוגעתם את ה׳ בדבריכם:
49
נ׳(כא) אל יפתח אדם פיו לשטן כדכתיב כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו מיד כתיב שמעו דבר ה׳ קציני סדום ויהוא בן נמשי אמר דרך מרמה שהוא יעבוד ע״א לסוף עבדה:
50
נ״א(כב) אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה אמרו אין רעה אלא גיהנם היינו שהחטיאך אבל חנם כלומר ש שעשה היזק בגופך או בממונך לא תריב עמו כי הכל הבל שהמחטיא אדם קשה מההורגו שההורגו הורגו בעה״ז והמחטיאו הורגו בעה״ז ובעה״ב שתי אומות קדמו ישראל בחרב מצרים ארדוף אשיג אחלק שלל אריק חרבי אדום דכתיב ויאמר אליו אדום פן בחרב אצא לקראתך ושתים בעבירה עמון ומואב על אלו שקדמו בחרב כתיב לא תתעב אדומי לא תתעב מצרי ועל אלו שקדמו בעבירה כתיב לא יבא עמוני ומואבי תנחומא:
51
נ״ב(כג) אל תלשן עבד אל אדוניו דור אביו יקלל פ״ח דפסחים פירשו שלא ילמד קטיגורא על ישראל אפי׳ הדור רשעים וראיה ישעיהו שנתפש על שהלשינם אע״פ שחטאו ואיתא במדרש דהשליש שנענש שאמר הנה ה׳ עושה ארובות בשמים היהיה כדבר הזה כך אמר ודאי ה׳ יכול לעשות אך הדור הזה כדור המבול שראוי היה שיעשה ארובות בשמים כהתם דכתיב וארובות השמים נפתחו ואיך אפשר שלדור רע כזה יהיה נעשה נס גדול כזה, השיבו אלישע הנביא דלפי שלמד קטיגוריא על ישראל יראה ולא יאכל כן שמעתי מפי החכם ר׳ אברהם הלוי שראה במדרש כתיבת יד בארץ המערב:
52
נ״ג(כד) אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן:
53
נ״ד(כה) שלא לדבר בדברי סחורה בשבת שנאמר ממצוא חפצך:
54
נ״ה(כו) שלא לדבר שיחה בטילה בו דכתיב ודבר דבר אמרו בירושלמי בקושי התירו שאלת שלום בשבת תוס׳ ובזוהר קרי לדברים בטלים חלול שבת:
55
נ״ו(כז כח) חנוכה ופורים ור״ח אסורים בהספד מדרבנן רמב״ם הלכות אבל אבל צדוק הדין כתב בהג״ה שם דרש״י פסק דאפי׳ בח״ה מותר:
56
נ״ז(כט) אסור להתעצל בהספדו של אדם כשר והמתעצל ראוי לקברו חי ולא יאריך ימים:
57
נ״ח(ל לא) אסור למנות את ישראל אפי׳ לדבר מצוה ולכך כשהיו צריכין אנשי בית אב במקדש להטיל גורל אין מונין אותם לגולגלותם אלא מוציאין אצבעות והממונה מונה את אצבעות והמונה לגולגולת עובר בשני לאוין שנא׳ אשר לא ימד ולא יספר וזה היה עון דוד שהוסת למנותם לגולגלות וגרם לבא עליהם דבר ריש פרק ב׳ דיומא:
58
נ״ט(לב לג לד לה לו) כבד את אביך ואת אמך מריבוי הוי״ו דרשו לרבות אחיך הגדול וכבר כתבנו לעיל מאי דאתרבי מאת דהוי דאורייתא וכל דאתרבי מוי׳ו הוי דרבנן ואשת אביו אחרי מות אביו ובעל אמו אחרי מות אמו מדרבנן וכן אחרי מות אביו ואמו חייב בכבוד אחי אביו ואמו מדרבנן:
59
ס׳(לז) אסור לתת שלום לאדם רשע ומפני דרכי שלום יכוין שנותן השלום לרבו או לשי״ת שנאמר ואמרתם כה לחי ואתה שלום אמר להם דוד שיכוונו לחי העולמים וכו׳:
60
ס״א(לח) אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הנכרי:
61
ס״במצות לא תעשה מד״ק ומד״ס התלויות בושט:
62
ס״ג(א ב) אסרו חוטים וקרומום מהם משום גרר חלב ומהם משום גרר דם:
63
ס״ד(ג) ושומנו של גיד הנשה:
64
ס״ה(ד) ובשר ששהה שלשה ימים בלי מליחה ולא נשרה במים בינתים אסור לאכלו אלא צלי:
65
ס״ו(ה) וגבינת הנכרי:
66
ס״ז(ו) וחלב שחלבו נכרי ואי׳ ישראל רואהו:
67
ס״ח(ז) עזא ופת של נכרי שלא השליך ישראל קיסם לתנור:
68
ס״ט(ח) ובישולי נכרים אפי׳ ביצה שצלאה לפניו אפי׳ על אש שהדליק ישראל:
69
ע׳(ט) וגיעולי עכו״ם היינו קדרה שבשל בה נכרי נבילה אע״פ שהדיחוה מיד כל כ״ד שעות אסור לבשל בה מדאורייתא ואחר כ״ד שעות מדרבנן דלא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא כדכתב רמב״ם פ״ז דמאכלות אסורות:
70
ע״א(י) וסתם יין או כל יין שנגע בו נכרי או ישמעאל או מכל גויי הארצות:
71
ע״ב(יא) אסרו לאכול מסעודה שאינה מספקת לבעלים אע״פ שהזמינוהו מפני הבושה:
72
ע״ג(יב יג) סוטה פ׳ אלו הנאמרין אמר ריב״ל כל הנהנה מצר עין עובר בלאו שנא׳ אל תלחם את לחם רע עין היינו צר עין וכילי אע״פ שעשיר הוא רב נחמן בר יצחק א׳ בשני לאוין שנא׳ אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו:
73
ע״ד(יד) אסור לקבוע סעודה בע״ש מפני כבוד השבת:
74
ע״ה(טו) ובשבת בשעה שהחכמים דורשין שהרי הכל חייבין ללכת לשמוע ושתי משפחות היו בירושלים אחת קבעה סעודה בע״ש ואחת בשבת בעת הדרשה ושתיהן נעקרו כדאיתא במסכת שבת ובמסכת גטין:
75
ע״ו(טז) מי שהוא אבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו ולרמב״ם וקצת מפרשים גם כל סעודות יום ראשון אסור:
76
ע״זמל״ת מד״ק ומד״ס התלויות בידים:
77
ע״ח(א) אסור לאדם שיעשה מלאכה לאחר שעלה עמוד השחר עד שיתפלל תפלת שחרית רמב״ם פ׳ ששי מהלכות תפלה:
78
ע״ט(ב) אסור לעשות מלאכה בערבי שבתות ובערבי י״ט מן המנחה ולמעלה פרש״י מנחה קטנה והיא בט׳ שעות ומחצה וגוערין בעושה ומבטלין אותו בעל כרחו ובע״פ מחצות יום אסור לפי שהיא זמן שחיטת הפסח כשהיה בה״מ קיים ובזה החמירו יותר מערבי שבתות וימים טובים להכותו או לנדותו אם לא ישמע, רמב״ם סוף הלכות י״ט:
79
פ׳(ג) האבל יום ראשון אסור להניח תפילין:
80
פ״א(ד) וכל שלשה ימים אסור בעשיית מלאכה אפי׳ עני המתפרנס מן הצדקה מכאן ואילך אם היה עני עושה בצנעה תוך ביתו וחמור מחול המועד דאפי׳ דבר האבד אסור לו לעשות אלא ע״י אחרים רמב״ם פ״ד וה׳ דהלכות אבל:
81
פ״ב(ה) משחרב בית המקדש גזרו חכמים שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני שיר וכל משמיעי קול שיר אסור לשמוח בהם ואסור לשומעה מפני החרבן שנאמר זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם ואפילו שירה בפה אסורה אלא אם הוא שיר ושבח של הב״ה סוף סוטה רי״ף ורמב״ם וכל הפוסקים:
82
פ״ג(ו) אסור לזרוע כלאי הכרם בחוצה לארץ מדברי כופרים היינו חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכן שני מינים ירק וחרצן או זרע אחד וזרע אחר מין תבואה וחרצן במפולת יד אבל ב׳ מינים לבדן בלא חרצן מותר לזרוע בח״ל ולמה אסרו כלאי הכרם בח״ל ולא אסרו כלאי זרעים מפני שכלאי הכרם אסורין הם שאם נזרעו בא״י אסורין בהנאה מן התורה משא״כ בכלאי זרעים:
83
פ״ד(ז) כלאי הכרם שנזרעו במפולת יד בח״ל אסורין בהנאה מד״ס:
84
פ״ה(ח) הקוצר את שדהו בח״ל חייב להניח פיאה לעניים מדברי סופרים אחד מששים:
85
פ״ו(ט י יא יב) וכן חייב בלקט שכחה ופיאה ועוללות מדברי סופרים ועניינם יתבאר במצות א״י דשם חיובן דבר תורה:
86
פ״זמל״ת מד״ק ומד״ס התלויות ברגלים:
87
פ״ח(א) שלא לצאת יותר על אלפים אמה חוץ לעיר בשבת:
88
פ״ט(ב) וכן ביה״כ:
89
צ׳(ג) וכן בימים טובים:
90
צ״א(ד) אסור לפסוע פסיעה גסה כשיוצא מבהכ״נ פ״ק דברכות:
91
צ״ב(ה) אסור לפסוע פסיעה גסה בשבת פרק ט״ז דשבת וכתב רמב״ם אסור לרוץ ולדלג בשבת ולדבר מצוה מותר ומצוה נמי איכא שנא׳ ונדעה נרדפה לדעת את ה׳ כגון ללכת לבהכ״נ או לבהמ״ד וכיוצא בזה:
92
צ״ג(ו) אמרו שם דשלא לדבר מצוה אפי׳ בחול אסור לפסוע פסיעה גסה משום דנוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם:
93
צ״ד(ז) הקב״ה שונא למי שנכנס לביתו פתאום ואצ״ל לבית חבירו נדה פרק כל היד:
94
צ״ה(ח) כיון שנפתח ס״ת אסור לצאת כ״א בין גברא לגברא ועל היוצא נאמר ועוזבי ה׳ יכלו מסכת ברכות והביאוהו כל הפוסקים:
95
צ״ו(ט י) אסור לישב בצד העומד בתפלה או לעמוד לפניו עד שירחיק ממנו ארבע אמות לשון רמב״ם פ״ה מהלכות תפלה:
96
צ״ז(יא) אסור לעבור אחורי בהכ״נ בשעה שהצבור מתפללין מפני החשד אלא אם נושא משאוי או תפילין או איכא שני פתחים בו או איכא בית הכנסת אחר בעיר:
97
צ״ח(יב) אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה שנא׳ מלא כל הארץ כבודו פ״ק דקדושין:
98
צ״טמל״ת מד״ק ומד״ס התלויות בראש הגויה:
99
ק׳(א) אסור לבא על ארוסתו אפי׳ טבלה עד שיכניסנה לחופה בברכה כדאיתא במס׳ כלה כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה והביאוה כל הפוסקים:
100
ק״א(ב) אסור לבא על אשה שלא ברצונה שנאמר ואץ ברגלים חוטא פרק בתרא דעירובין והביאוה כל הפוסקים:
101
ק״ב(ג) ואסור לשמש מטתו בלא אהל בשדה ומעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה והלקהו ז״ל:
102
ק״ג(ד) אסור לשמש מטתו ביום אם לא בבית אפל:
103
ק״ד(ה) אסור לשמש מטתו בלילה לאור הנר ואפי׳ מאפיל בטליתו דהכי איתא במס׳ י״ט וכל הפוסקים הביאוהו והויין ליה בנים נכפין:
104
ק״ה(ו) אסור לשמש מטתו בלא מכסה של מעלה משום צניעות:
105
ק״ו(ז) אסור לשמש מטתו בפני כל חי אפי׳ עבד או שפחה דלא אמרינן ביה עם הדומה לחמור וממדת חסידות אפי׳ ב״ח אפי׳ עכברים וזבובים מרחיק אותם ממטתו בעת תשמיש:
106
