ספר חרדים, מצוות לא תעשה ז׳Sefer Charedim, Negative Commandments 7

א׳מצות לא תעשה מן התורה התלויות בראש הגויה:

ב׳כה איסורי עריות בכרת אי ליכא עדים והתראה כתיב בפרשת אחרי מות שבעה נשים אפי׳ איכא עדים והתראה אין בהם אלא כרת ואלו הן אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואחות אשתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו והנדה שבעה בסקילה הבא על האם ועל אשת האב ועל כלתו ועל הזכור ועל הבהמה והאשה שהביאה בהמה עליה ונערה המאורסה ועשרה בשרפה בתו ובת בתו ובת בני ובת אשתו מאיש אחר בת בתה בת בנה אם אשתו אם אמה אם אביה והבא על בת כהן נשואה דאלו ארוסה נדונת בסקילה החמורה משריפה כבת ישראל אחד אשת איש נשואה והיא ישראלית בחנק חייבי לאוין כ״ה ואלו הן:

ג׳(א) שלא תנשא יבמה לאיש זר עד שתסיר רשות היבם מעליה שנאמר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר:

ד׳(ב) שלא ישא כהן הדיוט גרושה אפי׳ היא גרושתו וכן זונה וכן חללה:

ה׳(ג) לא תהיה קדשה מבנות ישראל לדעת רמב״ם היינו שלא יבא אדם על אשה בלא קדושין ובלא כתובה ואיסור השפחה נפקא ליה מקרא אחרינא:

ו׳(ד) ולדעת שאר הפוסקים כדכתב המתרגם דבא כתוב זה לאסור עבד לישראלית:

ז׳(ה) ולא יהיה קדש מבני ישראל לאסור שפחה לישראלי ולדעת רמב״ם בא לאסור בכלל לאו על המשכב זכור:

ח׳(ו) אל תחלל את בתך להזנותה פירשו בספרי שלא ימסרנה לאדם בלא קדושין ובלא כתובה (ז) בגמ׳ אמרו אל תחלל את בתך להזנותה זה המשיא בתו לזקן:

ט׳(ח) שלא יגרש האונס את אנוסתו:

י׳(ט) שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו:

י״א(י) רמב״ם ורשב״ץ מנו שלא ישא החולץ חלוצתו שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו דדרשו ז״ל במסכת׳ יבמות כיון שלא בנה שוב לא יבנה:

י״ב(יא) שלא יחזיר אדם גרושתו לאחר שנשאת או נתקדשה לאחר שנאמר לא יוכל בעלה הראשון וגו׳:

י״ג(יב) סיפיה דקרא אחרי אשר הוטמאה לרבות אשה שזינתה תחת בעלה שאסורה לו בלאו:

י״ד(יג) שלא ישא ממזר בת ישראל:

ט״ו(יד) שלא ישא ישראל ממזרת (טו) מי שנפצעו בצים שלו לא ישא בת ישראל שנאמר לא יבא פצוע דכא בקהל ה׳:

ט״ז(טז) וכן מי שנכרת הגיד שלו שלא נשתייר מן העטרה כלום דסיפיה דקרא וכרות שפכה:

י״ז(יז) שלא לבא על כותית:

י״ח(יח) שלא תבעל ישראלית לגוי שנאמר בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך סמ״ק וכתב רבינו יונה ועל הבועל גויה כתיב יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה וקנאין פוגעין בו, ובזוהר מחמיר בעון זה יותר מכל אסורי עריות:

י״ט(יט) ריש פ״ב תנא דבי רבי ישמעאל לא תנאף לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל והיינו ניאוף בלא שיתוף אחר אלא מיניה וביה ומנאף ופירשו בתוספות דהיינו משפשף מילתו ביד או ברגל ומשחית הזרע וחייב מיתה כער ואונן וכך היו עושין דור המבול ונידון נמי כרוצח ועל עון זה נאמר הנחמים באלים שוחטי הילדים ועל זה נסמך לו לא תנאף ללא תרצח והוא בנדוי מפי חכמי ישראל כך כתב רבינו יונה רמב״ם סמ״ק ואיתא בזוהר דנידון בגיהנם בשכבת זרע רותחת:

כ׳(כב) שלא לבא על אנוסת אביו דכתיב ולא יגלה כנף אביו:

כ״א(כג) כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו אמרו בתורת כהנים מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושאה אשה ואלו הן נשים המסוללות:

כ״ב(כד) כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק אי נשק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה מן התורה שנאמר לא תעשו מכל התועבות האלה ואלו הן חקות המתפרצים בתועבות הזמה ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה ובזה הכתוב מדבר ותניא בת״כ יכול יהא עונש כרת על הקריבה ת״ל ונכרתו הנפשות העושות בכרת ואין נענשין כרת על הקריבה אבל לאו יש סמ״ק:

כ״ג(כה) בפרק אין מעמידין אמר ייחוד עריות דאורייתא ואסור להתייחד עם ערוה מן העריות בין זקנה בין ילדה מפני שהיא קריבה המביאה לידי גילוי עריות חוץ האם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נדה אלא הכלה בלבד שפרסה נדה קודם שתבעל לא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה לפיכך אין אסור להתייחד עמהן ואעפ״כ גדולי החכמים היו מחמירים על עצמם ומרחיקים הבהמה כדי שלא יתייחדו עמה סמ״ג:

כ״ד(נא נב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה הרי הבועל וגם דנבע בכלל דקרי בי׳ לא תשכב ואת שניהם ענש סקילה דכתיב בפ׳ קדושים ואיש כי ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם דמיהם בם:

כ״ה(נג נד) שלא לשכב עם בהמה שנאמר ובכל בהמה לא תתן שכבתך וגם אזהרה מלשכב אמרו במס׳ סנהדרין דמלשון שכבתך משמע גם שכיבתך וענש את שניהם סקילה שנאמר איש אשר יתן שכבתו בבהמה וגו׳ ולמדו מסיני דחיה ועוף נמי בכלל:

כ״ו(נה) ואשה לא תעמוד לפי בהמה לרבעה ונו׳ ועונש סקילה דכתיב והרגת את האשה ואת הבהמה דמיהם בם וחיה ועוף בכלל:

כ״ז(נו נז) המשהה נקביו בגדולי׳ עובר משום בל תשקצו ובקטנים עובר משום שתים משום בל תשקצו ומשום לא יהיה בך עקר כדאמר ר״ל בגמרא דאע״ג דפשוטו של מקרא אמת דברכה הוא עקב תשמעון את המשפטים וגו׳ ואהבך וגו׳ גם לשון אזהרה הוא שמור עצמך מהיות עקר ע״י שתשהה מים קטנים, וכן אמרו הרופאים כי השהוי סכנה גדולה לעקרות וצריך שלא ישהה רגע שלא יהיה סבה למנוע מצות פרו ורבו שהוא עון פלילי, רבינו יונה ע״מ, כל עון עריות חמור מאד וגדול מנשוא כתיב לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם היינו אחרי מות החוטא הפושע בדיוקן מלכו של עולם שבראו בדמותו בצלמו וצוהו קדושים תהיו כי קדוש אני והוא פגם כדכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי שמיד אחרי שנקבר הרשע מחזירים נשמתו לגופו ושניהם נדונין יחדיו הנפש עם הבשר על ידי מלאכי חבלה ביסורין קשים בחיבוט הקבר אחרי כן מקימין אותו מן הקבר חי ומוליכין אותו לגיהנ׳ שבארץ בגוף ונפש כמו שהיה בעת שחטא וכמה מלאכי חבלה רודין אותו ומניחין אותו ללקט עצים להביא למדורות גיהנם ואחרי כן משליכין אותו שם ונדון בשפטים גדולים והוא צועק בקול יללה כמבואר במדרשי רז״ל גם כתבו רשב״י ע״ה ופיתגורי״ש הודה בזה ואחרי היותו בגיהנם זמן הקצוב לפי חטאו מחזיר השי״ת נפשו בגלגול ל עה״ז בגלגול עכו״ם דנחשב כבהמה או בבהמה או חיה או עוף שהוא ית׳ המליכו על כלן כדכתיב תמשילהו במעשה ידך והוא עשה מעשה בהמה הורידו למדריגת בהמה שנאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה וירדו לשון ממשלה וקרי ביה לשון ירידה וכתיב אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו לשון נדמו מיותר אלא הכי קאמר כיון דבחייו לא נתן לב ליקר תפארת גדולתו שהוא בדמות ה׳ הנכבד והנורא ופגם דיוקן המלך ונמשל כבהמות ועשה כמעשיהם אחרי מותו יחזור לעולם בגלגול בדמותם וצלמם של בהמות וכך נמצא כתוב למקובלים הנזכר הבא על זכר יתגלגל בשפן וארנבת הבא על בהמה יתגלגל בעטלף הבא על חיה ועוף יתגלגל בעורב, הבא על אשת איש יתגלגל בחמור הבא על עבודת עכו״ם יתגלגל בקדשה יהודית, הבא על הנדה יתגלגל בגוף אשה עכו״ם הבא על אחותו יתגלגל בחסידה האנפה דכתיב בעופות טמאים וזהו רומז בתורה ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא הבא על אמו יתגלגל בחמורה נקבה הבא על חמותו יתגלגל בפרדה נקבה הרגיל להסתכל בעריות יתגלגל בראה דכתיב גבי עופות טמאים ויש גלגולים אחרים בבהמות ועופות טהורים גם טמאים ואפי׳ בדומם באבני השדה שלכך נאמר בנבל הכרמלי והוא היה לאבן ששב בגלגול דומם על לשון הרע שדבר לעבדי דוד המלך ע״ה וגם בדגים לכן להשיב אותו הנפש למנוחה מצוה לאכול דג בשבת ובפרט בסעודה שלישית ולפעמים יתגלגל בעל לשון הרע בכלב וכן הרגיל לאכול בשר טרפה או המאכילה לישראל וזהו רמוז בתורה דכתיב ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו וכתיב בתריה לא תשא שמע שוא נמצא קרא דלכלב תשליכון אותו כתוב בין שני העונות הללו בין אוכל טרפה ובין מספר לשון הרע לומר לך שעל שני עונות אלו יתגלגל האדם בכלב כן כתבו המקובלים והוא רמוז בדברי רבותינו שאמרו כל המספר ל״ה ראוי להשליכו לכלבים וזהו שרמז דהע״ה הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי וסמיך ליה אספרה שמך לאחי וגו׳ לומר שאיני משתמש בלשוני לספר ל״ה להענש בגלגול הרע הזה אלא אני משתמש בה להללך ולהזהיר את ישראל שיגורו ממך ושיהללוך ודע שאמרו המקובלים שאע״פ כשמתגלגל אדם בצורת אדם אינו יודע בגלגולו ראשון מ״מ כשמתגלגל בצורת בהמה חיה או עוף הוא יודע בגלגולו ראשון ומיצר ומצטער איך ירד משמים מצורת אדם לצורת בהמה והקב״ה רצה להראות לכל האדם דוגמת גלגול מאדם אל בהמה בגדול המלכים אשר מלך בכיפה הוא נבוכדנצר הרשע שבעודו בחיים חיותו הורידו מכסאו והשליכו לשדה והוא הולך על ארבע כבהמה ונדמה לכל הבהמות בצורת בהמה יען שלח לשונו ודבר נגד עליון ואח״כ לקצב הזמן אשר קצף עליו חזר והודיעו שהוא האלהים כדכתיב ולקצת יומיא אנא נבוכדנצר עיני לשמיא נטלית ומנדעי עלי יתוב ולעילאה ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת די שלטניה שלטן עלם ומלכותיה עם דר ודר וגו׳ כען אנא נבוכדנצר משבח ומרמם גו׳ ועל מעשה זה כתיב לעיל ששלח לכל האומות להגיד נפלאות ה׳ אשר עשה עמו והתחיל ואמר אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עילאה שפר קדמי להחויה אתוהי כמה רברבין וגו׳ ואמרו רז״ל אלמלא לא בא מלאך וסטרו על פיו היה אומר יותר משירותיו של דוד, ופירש תיבת כען כלומר מעתה שיסרני וידעתי שבעון לשוני הרע בא אלי כל הצרה הזאת מכאן ואילך לא אשתמש בלשוני זה אלא לשבחו ולפארו בגוים את כבודו, ומעשה היה בקשטלייאה שהיה מזומן לעכו״ם שור לשחוק כמו שהן רגילין להכות בו ולענותו באותו היום בלילה ההוא בא לאדם אחד יהודי בחלום וראה אביו ואמר לו דע בני שבעונותי הרבים גלגלו אותי אחרי מותי בשור והוא השור המזומן למחר לעינוי וליסורין קשין בשחוק העם הנזכר לכן בני פדני והצילני שאני אברח דרך מקום פלוני טרם יהרגוני וטרם יטרפוני ואתה תפדני ולא תחוס על ממונך ותשחט השור ההוא ויצא כשר ותאכלנו לעניים בעלי תורה כך הודיעוני מן השמים והרשוני להגיד אליך ובזה תחזר נפשי במעלה מגלגול בהמה לגלגול אדם ואזכה לעבוד את ה׳ בעזרת האל, ומעשים כאלה רבים ארעו בישראל שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. לכן כל איש יחרד יהיה ירא ורך הלבב בעודו בחיים חייתו בעוד הרשות בידו וידע את אלהיו יכפר עונותיו וישוב חרון אפו ממנו ובצאת נשמתו ינוח וישקוט ויסתופף בצלו בג״ע כי חנון ורחום הוא ומרבה להטיב ומקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ובתקונים דף קי״ב על עון קין איתא התם ענין הגלגול וזה לשונו בההוא זמנא דחמא דחובא דא באתר עילאה הוה תליא הרהר בתיובתא ואמר גדול עוני מנשוא הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ וגו׳ הכא אתרמיז גלגולא דרשיעי׳ דאתמר בהון ובכן ראותי רשעים קבורים ובאו וגו׳ ודא איהו הן גרשת אותי היום דא גלגולא והייתי נע דא גלגולא תניינא ונד דא גלגולא תליתאה דא איהו רזא על שלשה פשעי ישראל אם תב בתיובתא בתלת גלגולין שפיר ואם לא כתיב ביה ועל ארבעה לא אשיבנו לא אהדר ליה בגופא אחרא אלא יד ליד לא ינקה רע [ויש] לכל ירא ה׳ ליתן לב לקיים כל המצות ולהשתדל לקיים כל מצוה שאפשר לקיימה שכשם שאדם חוזר בגלגול כשהרשיע והתעיב עלילה כך אפי׳ צדיק גמור חוזר בגלגול על כל מצוה שהיה אפשר לו לקיים ולא קיימה כמבואר בדברי רשב״י ז״ל בכמה דוכתי וכן מפורש בדברי המקובלים ופיתגור״ש הסכים בזה וכבר כתבתי בהקדמת הספר שכל מצוה צריך אדם לקיים בתיקונים וקישוטים כדי שתקובל ברצון לפניו יתברך:משום