ספר חרדים, מצוות לא תעשה מדברי קבלה ומדברי סופרים ד׳Sefer Charedim, Negative Commandments from the Prophets and the Sages 4
א׳מל״ת מד״ק ומד״ס התלויות בפה בקנה:
1
ב׳(א) תני ר׳ חייא כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו שנא׳ אל תגזול דל כי דל הוא פ״ק דנדרים:
2
ג׳(ב) סוף פרק ו׳ דיבמות אמר כשם שמצוה לומר דבר הנשמע שנאמר הוכח תוכיח כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך וכתב בנמוקי יוסף דהקשו המפרשים דהא אמרו בפ״ג דערכין דמצות הוכח תוכיח עד שיכנו והתירוץ הנכון נלמד מדברי הרמב״ם ז״ל פרק ששי מהלכות דעות דמצות הוכח תוכיח היא נחלקת לשתים חד במי שחטא לו חבירו דמצוה עליו שלא ישטימנו בלבו כמדת הרשעים אלא יאמר לו מדוע עשית כך לי ובהא מצוה לשתוק אם יודע בו שלא יקבל רק ימחול בלבו ועל זה אמר שלמה אל תוכח לץ ומצוה שנית בהוכח תוכיח הרואה חבירו שחטא או שהולך בדרך לא טובה ובזה חייב להוכיחו אפי׳ כמה פעמים עד שיכהו:
3
ד׳(ג) אל תצא לריב מהר ואמרו מתון מתון ת׳ זוזי שויה ופרי המהירות פתח חרטה:
4
ה׳(ד) אל תען כסיל באולתו במילי דעלמא:
5
ו׳(ה) אסור להפסיק ד״ת במילי דעלמא דכתיב הקוטפי׳ מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם פי׳ מלוח מדברי תורה שנתנה בלוחות:
6
ז׳(ו) ואין משיחין בסעודה מפני הסכנה שמא יקדים קנה לושט:
7
ח׳(ז) אין משיחין בבית הכסא מפני סכנת השדים דשכיחי התם וצריך צניעות ושתיקה להנצל:
8
ט׳(ח) המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה ניר זה מה נאה אילן זה ה״ז מתחייב בנפשו:
9
י׳(ט י) אין מפסיקין בין גאל ישראל לתפלה וכן בין תפילין של יד לתפילין של ראש אפי׳ לענות קדיש או קדושה כן כתבו הפוסקים ז״ל:
10
י״א(יא) מצוה לומר פסוקי דזמרה בנעימה וקול רנה בבית הכנסת משיתחיל ברוך שאמר עד שיסיים תפלת העמידה הרי״ף והרא״ש:
11
י״ב(יב) בק״ש וברכותיה באמצע הפרק שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם וכתב מגיד משנה בריש הלכות חנוכה דלרוב הפוסקים כשאומר הלל גמור דינו כק״ש ובר״ח וששת ימי פסח שאין גומרין אפי׳ באמצע הפרק דינו כבין פרק לפרק ונראה דמברוך שאמר עד סוף ישתבח כדין ימים שגומרין בהם את ההלל דהא אמר ר׳ יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום דהיינו מתהלה לדוד עד הסוף כדפי׳ רש״י בגמרא וכתב ורמב״ם דברכת ברוך שאמר היא ברכה שלפני הלל זה וישתבח ברכה שלאחריו:
12
י״ג(יג יד) וכתב בספר המנהיג ואפי׳ השח בין ישתבח ליוצר אמרו בירושלמי דעבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה וכן בין אמן הא שמיה רבא ליתברך ובין קדיש לברכו ונראה דגם בין קדוש לברוך דבקדושה דמעומד דחד טעמא הוא ובמדרש אמר ר״א ב״ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אליהו ז״ל ועמו ארבע אלפים גמלים טעונים אמרתי לו מה אלו טעונים ואמר לי אף וחימה למה לעשות נקמה באף וחימה במי שמספר בין קדיש לברכו בין ברכה לברכה בין פרק לפרק בין אמן יש״ר ליתברך בין גאולה לתפלה ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת לפני הקב״ה שנאמר ולא אותי קראת יעקב וכל המכוון בתפלתו ואינו מדבר אין תפלתו חוזרת ריקם שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך ע״כ:
13
י״ד(טו) אסור ליחיד המתפלל תפלת העמידה להגביה קולו שיעור שיוכל חבירו לשמוע ואם הגביה אין תפלתו מקובלת לפני ה׳ ב״ה הכי איתא בזוהר:
14
ט״ו(טז) לא יברך אדם שום ברכה אפי׳ תפלת העמידה כל כך בלחש שאפי׳ אזניו לא ישמעו ובדיעבד אם לא השמיע לאזניו יצא וכן בק״ש אבל אם לא הוציא בשפתיו כלל אלא בלב לא יצא לדעת כל הפוסקים ולרמב״ם יצא כדכתב בפ׳ ראשון מהלכות ברכות:
15
ט״ז(יז) אל תהי בז לכל אדם לא גדול ולא קטן לא ישראל ולא גוי אלא יהא בעיניך כלסטים להשמר ממנו ומכבדו כרבן גמליאל:
16
י״ז(יח) אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד:
17
י״ח(יט) אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו קל וחומר באשת חבירו באשתו כשהיא טהורה ק״ו נדה וק״ו באשת חבירו וריבוי שיחה אסורה אפי׳ לאיש כדלקמיה אלא רצו לומר דאפי׳ לצורך הכרחי ידבר עם כל אשה בקצור מופלג כגון באיזה ללוד דקראתו ברוריה לר׳ יוסי הגלילי שוטה בשביל מלה אחת:
18
י״ט(כ) וכא כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר במדרש דכאן אסור בלאו דברים בטלים דאמר הקב״ה בראתי שמים ולא יגעתי ואיני יגע אלא כשאתם מדברים דברים בטלים שנא׳ הוגעתם את ה׳ בדבריכם:
19
כ׳(כא) אל יפתח אדם פיו לשטן כדכתיב כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו מיד כתיב שמעו דבר ה׳ קציני סדום ויהוא בן נמשי אמר דרך מרמה שהוא יעבוד ע״א לסוף עבדה:
20
כ״א(כב) אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה אמרו אין רעה אלא גיהנם היינו שהחטיאך אבל חנם כלומר ש שעשה היזק בגופך או בממונך לא תריב עמו כי הכל הבל שהמחטיא אדם קשה מההורגו שההורגו הורגו בעה״ז והמחטיאו הורגו בעה״ז ובעה״ב שתי אומות קדמו ישראל בחרב מצרים ארדוף אשיג אחלק שלל אריק חרבי אדום דכתיב ויאמר אליו אדום פן בחרב אצא לקראתך ושתים בעבירה עמון ומואב על אלו שקדמו בחרב כתיב לא תתעב אדומי לא תתעב מצרי ועל אלו שקדמו בעבירה כתיב לא יבא עמוני ומואבי תנחומא:
21
כ״ב(כג) אל תלשן עבד אל אדוניו דור אביו יקלל פ״ח דפסחים פירשו שלא ילמד קטיגורא על ישראל אפי׳ הדור רשעים וראיה ישעיהו שנתפש על שהלשינם אע״פ שחטאו ואיתא במדרש דהשליש שנענש שאמר הנה ה׳ עושה ארובות בשמים היהיה כדבר הזה כך אמר ודאי ה׳ יכול לעשות אך הדור הזה כדור המבול שראוי היה שיעשה ארובות בשמים כהתם דכתיב וארובות השמים נפתחו ואיך אפשר שלדור רע כזה יהיה נעשה נס גדול כזה, השיבו אלישע הנביא דלפי שלמד קטיגוריא על ישראל יראה ולא יאכל כן שמעתי מפי החכם ר׳ אברהם הלוי שראה במדרש כתיבת יד בארץ המערב:
22
כ״ג(כד) אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן:
23
כ״ד(כה) שלא לדבר בדברי סחורה בשבת שנאמר ממצוא חפצך:
24
כ״ה(כו) שלא לדבר שיחה בטילה בו דכתיב ודבר דבר אמרו בירושלמי בקושי התירו שאלת שלום בשבת תוס׳ ובזוהר קרי לדברים בטלים חלול שבת:
25
כ״ו(כז כח) חנוכה ופורים ור״ח אסורים בהספד מדרבנן רמב״ם הלכות אבל אבל צדוק הדין כתב בהג״ה שם דרש״י פסק דאפי׳ בח״ה מותר:
26
כ״ז(כט) אסור להתעצל בהספדו של אדם כשר והמתעצל ראוי לקברו חי ולא יאריך ימים:
27
כ״ח(ל לא) אסור למנות את ישראל אפי׳ לדבר מצוה ולכך כשהיו צריכין אנשי בית אב במקדש להטיל גורל אין מונין אותם לגולגלותם אלא מוציאין אצבעות והממונה מונה את אצבעות והמונה לגולגולת עובר בשני לאוין שנא׳ אשר לא ימד ולא יספר וזה היה עון דוד שהוסת למנותם לגולגלות וגרם לבא עליהם דבר ריש פרק ב׳ דיומא:
28
כ״ט(לב לג לד לה לו) כבד את אביך ואת אמך מריבוי הוי״ו דרשו לרבות אחיך הגדול וכבר כתבנו לעיל מאי דאתרבי מאת דהוי דאורייתא וכל דאתרבי מוי׳ו הוי דרבנן ואשת אביו אחרי מות אביו ובעל אמו אחרי מות אמו מדרבנן וכן אחרי מות אביו ואמו חייב בכבוד אחי אביו ואמו מדרבנן:
29
ל׳(לז) אסור לתת שלום לאדם רשע ומפני דרכי שלום יכוין שנותן השלום לרבו או לשי״ת שנאמר ואמרתם כה לחי ואתה שלום אמר להם דוד שיכוונו לחי העולמים וכו׳:
30
ל״א(לח) אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הנכרי:
31
ל״במצות לא תעשה מד״ק ומד״ס התלויות בושט:
32
ל״ג(א ב) אסרו חוטים וקרומום מהם משום גרר חלב ומהם משום גרר דם:
33
ל״ד(ג) ושומנו של גיד הנשה:
34
ל״ה(ד) ובשר ששהה שלשה ימים בלי מליחה ולא נשרה במים בינתים אסור לאכלו אלא צלי:
35
ל״ו(ה) וגבינת הנכרי:
36
ל״ז(ו) וחלב שחלבו נכרי ואי׳ ישראל רואהו:
37
ל״ח(ז) עזא ופת של נכרי שלא השליך ישראל קיסם לתנור:
38
ל״ט(ח) ובישולי נכרים אפי׳ ביצה שצלאה לפניו אפי׳ על אש שהדליק ישראל:
39
מ׳(ט) וגיעולי עכו״ם היינו קדרה שבשל בה נכרי נבילה אע״פ שהדיחוה מיד כל כ״ד שעות אסור לבשל בה מדאורייתא ואחר כ״ד שעות מדרבנן דלא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא כדכתב רמב״ם פ״ז דמאכלות אסורות:
40
מ״א(י) וסתם יין או כל יין שנגע בו נכרי או ישמעאל או מכל גויי הארצות:
41
מ״ב(יא) אסרו לאכול מסעודה שאינה מספקת לבעלים אע״פ שהזמינוהו מפני הבושה:
42
מ״ג(יב יג) סוטה פ׳ אלו הנאמרין אמר ריב״ל כל הנהנה מצר עין עובר בלאו שנא׳ אל תלחם את לחם רע עין היינו צר עין וכילי אע״פ שעשיר הוא רב נחמן בר יצחק א׳ בשני לאוין שנא׳ אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו:
43
מ״ד(יד) אסור לקבוע סעודה בע״ש מפני כבוד השבת:
44
מ״ה(טו) ובשבת בשעה שהחכמים דורשין שהרי הכל חייבין ללכת לשמוע ושתי משפחות היו בירושלים אחת קבעה סעודה בע״ש ואחת בשבת בעת הדרשה ושתיהן נעקרו כדאיתא במסכת שבת ובמסכת גטין:
45
מ״ו(טז) מי שהוא אבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו ולרמב״ם וקצת מפרשים גם כל סעודות יום ראשון אסור:
46
