ספר חסידים ה׳Sefer Chasidim 5
א׳הוכח תוכיח את עמיתך מצוה אותנו להוכיח כל אחד מישראל שמתייאש ומתעצל בעצמו אפי' מאחת מן רמ"ח מצות עשה. או שהיה עובר על אחת ממצות לא תעשה האמורים ואמרו חכמים כל מי שיש בידו לעשות ולהוכיח על מצות עשה ועל מצות לא תעשה לשום ישראל שבעולם ונתייאש מלהוכיח נענש על כלם. דגרסינן כל מי שיש בידו להוכיח ולמחות באנשי ביתו ולא מיחה נענש על אנשי ביתו. על אנשי עירו נתפש על אנשי עירו. על כל העולם כלו נתפש על כל העולם כלו. ומנין שאנחנו חייבי' לחזור פעם שנייה ולהוכיחו אם לא קבלו בראשונה דאמרינן מנין למוכיח פעם אחד שיחזור ויוכיחנו שנאמר (ויקרא י"ט י"ז) הוכח תוכיח וחייב המוכיח להוכיח בדברי' כפי מדותיו של הנוכח אם הוא נוח יוכיחנו בנחת. ואם הוא קשה יוכיח אותו כנגד מדותיו. וימשול לו משלים ויביא לו ראיה להשיב דעתו אל רצונו. ואל ישא פני זקן וגדול. אם ירצה שלא יקבל תוכחה עליו. מיסרו על מעשיו רעים ולא ישא פנים כלל אפי' לרב שכן אמר החכם במקום שיש חילול ה' אין חולקי' כבוד לרב. ועוד אמרו הוכח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל הוכח תוכיח מכל מקום. ואנו חייבי' להוכיח עוברי עבירות ולהלבין פניהם מן העבירות עד שיכו אותנו ויבזו אותנו ויקללו אותנו וחייב אותו המוכיח להוכיח עצמו מן העבירה ולישר דרכיו קודם שיוכיח חבירו שאם לא יעשה כן לא יקבל ממנו חברו שכך אמרו התקוששו וקשו. קשט עצמך ואח"כ קשט אחרים. ולא יהיה אדם מונע מחבירו אשר ילך בדרך ישר ולהתרחק מן העבירה בדברי העולם. ובדברי שמים. והמחזיק עצמו מלהוכיחו חייב בעונש חבירו שנא’ לא תשא עליו חטא. ואם הוכיח אותו ולא קבל יצא המוכיח נקי מעונש עונו ויש למוכיח זכותו. לפי שהוכיחו ללכת בדרך ישר ולהתרחק מן העון כמו שמפורש בפרשת ואתה בן אדם (יחזקאל לג ט) ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב וגו'. הוא בעוונו ישא ואתה נפשך הצלת וגו' ועיקר מצוה זאת לא תשא עליו חטא מצוה שלא יוכיח איש חבירו בזעם ובהלבנת פנים אלא בנחת ובסתר תחלה כדי שלא יעיז פניו ויקשה ערפו ולבבו ויוסיף על חטאתו פשע. שכן אמרו יכול יהא מוכיחו ופניו משתנות ת"ל ולא תשא עליו חטא:
1