עץ חיים ל״זSefer Etz Chaim 37
א׳השער הרביעי שער יעקב ולאה ויתחלק לה' פרקים:
1
ב׳ונבאר עתה ענין יעקב ולאה דרך כללות הנה לעיל בארנו כי אלו הם בחי' אחוריים של או"א שנפלו בעת מיתת המלכים ולא ירדו לעולם הבריאה אלא נשארו באצילות במקום רחל שהיא נוקבא דז"א לכן אין מיתה נזכר בהם רק נפילה וביטול בעלמא וכיון שכן לכן בעת התיקון של הזו"ן שהם ישראל ורחל אחר שיתוקנו זו"ן יתוקנו אלו האחוריים הנ"ל ואין להם יכולת להתתקן כלל עד שיתוקנו זו"ן ואע"פ שהם אחור דאו"א שהם יותר גבוהים מזו"ן והיה ראוי שיתוקנו מקודם עכ"ז כיון שהם אחוריים גמורים חיצונים שבאו"א שהם דינין לכן צריך שיתוקנו תחלה זו"נ בבחי' הגדלות כי יש בהם בחי' פנים ג"כ ואח"כ יתוקנו אחוריים של או"א כי כיון שירדו במקום הנוקבא א"כ בתיקונה יתוקנו גם הם כנ"ל. וכבר נת"ל שבאלו האחוריים לא נזכר בהם מיתה כי נשארו בעולם אצילות משא"כ הזו"נ וזה שארז"ל (ג') נובלות (הן) נובלות חכמה של מעלה תורה גם במסכת דמאי אמרו נובלות תמרה פי' הענין כי הנה אבא הוא נקרא חכמה סתם דאצילות ומן אבא נפלו אחוריים שלו למטה במקום הנוקבא של אצילות כנ"ל והנה יעקב הוא תורה שבכתב הנעשה מן אחוריים הנובלות מן החכמה העליונה שהוא אבא כמ"ש בע"ה ולהיות שהם דינין קשים ומרים כי הם אחוריים החצונים שבכולם באו"א ולכן נקרא נובלת התמרה לשון מרירות ודינין קשין. או ירצה פי' אחר יובן בפסוק תורה צוה לנו משה מורשה כי חכמה זאת הוא בחי' כלי יסוד דאבא המלובש תוך ת"ת דז"א ומכח האורות שיוצאין ונופלין ממנו מחוץ אל ז"א שם הוא עושה בחינת יעקב הנקרא תורה וז"ס תורה צוה לנו משה הוא בחי' יסוד אבא המתפשט תוך ז"א כמבואר אצלנו והוא אשר הוציא לחוץ את התורה שהוא בחי' קהלת יעקב שבו מתקבצין ונקהלין האורות היוצאין מיסוד אבא לחוץ ונעשין בחי' פרצוף יעקב:
2
ג׳ונבאר אופן ירידת אלו האחוריים למטה במקום נוקבא דז"א כי הנה יעקב שהוא אחוריים דאבא נפל למטה ועמד לפני הנוקבא דז"א בהיות הנקבא עומדת שם שעדיין לא ירדה היא והיו אחוריים דיעקב נגד פני רחל כמ"ש אח"כ ואחוריים דאמא שהיא לאה גם הם ירדו למטה באצילות ועמדו באחורי רחל נוקבא דז"א והיו פני לאה כנגד אחורי רחל ופני רחל נגד אחורי יעקב ונמצאת רחל באמצע כי עדיין לא הגדיל ז"א כדי שיתפשטו רגליו למטה בבחי' ישירון כנ"ל. וכאשר יצאו המלכים של ז"א ונפלו גם הם ומתו ממש וירדו לעולם הבריאה ויורדת הנוקבא למטה בבריאה נשאר מקומה ריק ופנוי באמצע יעקב ולאה ואז כל זמן היות ז"א בלתי תיקון למטה בבריאה היו שם יעקב ולאה בחי' פני ואחור ר"ל פני לאה באחורי יעקב שהוא מדרגה הב' הנז' עד שיתוקנו זו"ן אבל או"א למעלה בשער המלכים פ"ח נתבאר שם כי היתה בהם בחי' פנים ואחור ר"ל פנים דאבא באחור של אמא והוא בהיפך יעקב ולאה. וטעם שינוי זה לפי שהנה נודע שפני אבא ופני זעיר אנפין ופני אמה בהיותן מלבישין את א"א כנודע הנה כולם פניהם הם עומדין כסדר עמידת פני א"א כדי לקבל הארת פני א"א הכופף קומתו ומאיר בפניהם ומסתכל בפניהם ועד"ז צריך גם ז"א שיסתכל ויאיר גם הוא בפני יעקב הנמוך וקצר ממנו שראשו מתחיל נגד החזה שלו כנ"ל ובהיות פני יעקב מכוונים ונוטים לצד שנוטים פני ז"א נמצא שכאשר ז"א כופף קומתו יכול להסתכל בפני יעקב ולהאיר פניו כדוגמא זה ה' אמנם אם יהיה פב"פ ז"א ויעקב הנה יעקב עומד נמוך ושפל למטה מאד מאד. והנה כאשר יכפוף ז"א קומתו וראשו למטה להסתכל בו לא יסתכל אלא באחורי דיעקב. לכן הוכרח שיהיה אחוריו לצד פני ז"א כדי לקבל הארת פני ז"א, ע"ד אבא שהוא שרשו של יעקב כנ"ל שגם הוא מקבל הארת פני א"א. והנה כיון שהוכרח יעקב לעמוד כך חזרה לאה להפוך פניה נגד אחור יעקב להסתכל בו ולקבל הארתו מבחי' אחור ויש בה יכולת לקבלם אבל למעלה באמא עלאה ששאבא הפך פניו אליה אחר שנתקן רישא דעתיק יומין אז הוכרח אמא לישאר בבחי' אחור כי אין בה יכולת להפוך פניה נגד פני אבא שהפך פניו נגד צד נטיית פני א"א ועתיק כנ"ל לכן נשארו לאה ויעקב פנים שלה באחור שלו. והנה כאשר נתקנו זו"ן ועלו למעלה במומם באצילות הנה ז"א שהוא ישראל נגדל בזמן העיבור הב' ואז מתארכין רגליו ומתפשטין עד למטה בבחי' ישורון כנ"ל. ואז גם נוקבא רחל עומדת עמו אב"א מהחזה ולמטה נמצא זו"ן מפסיקין בין לאה ליעקב ובתחלה שהיה ז"א קטן קודם התיקון ולא היו מתפשטין רגליו עד למטה היה שם מקום לסבול ג' פרצופים לאה יעקב רחל זה בצד זה כנ"ל. ועתה שנתפשטו רגלי ז"א למטה אין מקום לסבול ד' פרצופים ביחד ואז עלתה לאה למעלה ועמדה באחורי ז"א פנים באחור עד החזה ורחל לבדה נשארה אב"א למטה עם ז"א והיה מחזיר יעקב אחוריו נגד פני ז"א ונמצאו ג' בחי' לבד עומדות שם ואז נקרא ז"א ישורון מלשון שורה בסוד שורה של ג' בני אדם ומפני חסרון המקום עלתה לאה למעלה ונשארה רחל במקומה האמיתית שהוא נגד חזה דז"א וגם מפני שהיא נקבה ובחי' נוקבא היא אחור. וגם מפני שעדיין אין בה כח לעמוד עם ז"א פב"פ עד אחר הנסירה כנודע. אמנם צריך לתת טעם למה עלתה לאה ולא יעקב אבל הענין מכמה טעמים שנבאר והוא כי הנה נת"ל כי ב' בחי' הם אשר בבחי' הא' היה לאבא יתרון על אמא בהיותו קודם התיקון ובבחי' ב' היה לאמא יתרון על אבא ואלו הן הנה כאשר נתקן רישא דעתיק חזרו או"א במדרגה הג' שהוא פנים ואחור שהוא פני אבא נגד אחורי אמא. נמצא כי בבחי' א' יש יתרון לאבא שהיה בו כח לקבל אור פני עליון בפנים שלו ממש אבל אמא לא היה בה כח לקבל האור אלא דרך אחור ובבחי' אחרת יש לאמר יתרון כי אחוריה קבלו אור פנים גדול ונמתקו יותר מאחוריים של אבא שלא קבלו הארה עליונה לכן היה כאן ביעקב ולאה ב' שינוין ביניהן, והם אלו אשר נבאר כי הנה להיות שיש יתרון לאבא על אמא כנ"ל שהיה בו כח לקבל הארה דרך פנים ממש ונודע הוא כי גם יעקב מקבל הארה מן אבא שהוא שרשו ולכן היה כח באחורי אבא ששהם כלולים מי"ס כנ"ל להתתקן כולם בעת התיקון ונעשה מהם יעקב פרצוף שלם מי"ס שלאחורים דאבא וגם לסבת היותו בבחי' דכורא שהם יותר מובחרים ומעולים משל הנוקבא אבל לאה הנעשית מאחור של אמא שלא היה אז בה כח לקבל הארה דרך פנים שלה לכן גם עתה לא היה בה כח באחור דאמא להתתקן כל י"ס שלה רק המלכות שבה עשירית לבד וממנה לבדה נעשית פרצוף לאה כנ"ל ובהיות בחי' אחרת שבה יתרון לאמא על אבא והוא שאחוריים דאמא קבלו הארה יתירה ונמתקו יותר מאחוריים דאבא אין ספק שהאחוריים של אמא שירדו למטה קבלו עתה בהיות או"א פנים באחור כשנתקן רישא דעתיק כנ"ל קבלו הארה גדולה מן אמא מה שלא קבלו האחוריים של אבא שירדו ולסבה זו היתה יתרון ללאה מיעקב והיה שהיה בה כח לעלות למעלה מהחזה דז"א ויעקב נשאר למטה מהחזה אלא שלהיותו זכר עומד בפני ז"א ולאה שהיא נקבה עמדה באחור. ועוד יש טעם אחר למה לאה עלתה למעלה ולא כן יעקב והוא מפני שעיקר מקומה ויניקתה ממלכות דתבונה המתלבשת תוך ז"א גם היא כמ"ש והנה היא למעלה בראש הז"א ולכן צריכה לאה לעלות שמה למעלה לקבל ההארה ממנה. אמנם יעקב כל יניקתו הוא למטה שהוא מן היסוד דאבא המתגלה מהחזה דז"א ולמטה כנ"ל ולכן נשאר למטה וכבר נת"ל ג"כ למה יעקב הפך אחוריו נגד פני ז"א. אמנם לאה אע"פ שביארנו לעיל טעם הדבר למה בתחלה קודם תיקון של ז"א היה פניה באחור דיעקב עכ"ז צריך לתרץ למה אחר התיקון נשארה כך ולא אב"א עם ז"א המפסיק בינה ובין יעקב ע"ד רחל שגם היא עומדת אב"א עם ז"א. והטעם לפי שכבר נת"ל כי כל טעם היות רחל אב"א עם ז"א מפני כי הנה היא נקבה אשר היא דינין קשים ובפרט שהיא אחרונה שבאצילות וקרובה אל החצונים ורגליה יורדת מות ואנו יראים מן החצונים שלא יתאחזו באחוריים וע"כ היא באחור עם ז"א כנ"ל אבל לאה שהיא עומדת למעלה באחורי ג"ר דז"א אין החיצונים יכולין להתאחז בה כמו ברחל העומדת במקום ד' תחתונים (נ"א ז"ת דז"א. ועוד כי איננה כרחל נוקבא דז"א העיקרית ועוד כי איננה מכלל הי"ס הכוללים כל האצילות אמנם היא אחוריים של הספירה הג' ואין קפידה כ"כ אם יתאחזו בה החיצונים כמו ברחל ועוד כי הנה הוא אחוריים של אמא אשר נודע כי אמא היא הדוחה את הקלי' ובורחין ממנה ולכן אין בה אחיזת החצונים כמו ברחל. וא"ת והרי אם לא יועיל לא יזיק והלא טוב יותר הוא שתהיה אב"א. והתשובה הוא כי נתבאר לעיל כי הקליפה צורך גבוה כדי שיהיה שכר ועונש בעוה"ז וכמארז"ל טוב מאד זה מלאך המות ומוכרח שגם הקליפות יקחו חלקם חיותם וראה המאציל כי הבחי' היותר מועט שיש בכולן שהיא אחורי לאה כי אין שם כל כך אחיזה כמו באחורי המלכות רחל כנ"ל ולכן הניח אחורי לאה נוטין לחוץ בגילוי כדי שיתאחזו שם החיצונים וינקו משם כדי חיותן בלבד משא"כ אם היו נאחזין ברחל שהיא אחיזה גדולה:
3
ד׳ונבאר עתה ענין פרצוף יעקב בפרטות כבר נודע כי כל בחי' אורות הנמשכין ליעקב הוא בחינ אורות היוצאין מתוך ז"א ולחוץ אותן האורות המגולים שהם מן כלים דנה"י דאבא ומן המוחין שבתוכם שהם מצד אבא אשר אינן מתגלין רק מהחזה דז"א ולמטה ששם נגמר יסוד אמא כנ"ל. והנה כתר דיעקב הוא כנגד ב"ש תחתונים של ת"ת דז"א שמן החזה ועד סיום הגוף הנקרא ת"ת והענין כמו שכתבתי בדרושים אחרים שיש בחינת אורות מקיפין אל ז"א הנקרא ישראל אשר הם סוד התפילין שבו כן יש בחי' אלו ביעקב והוא כי הנה במקום הזה מתגלה יסוד של אבא אשר בו מתלבש הדעת דז"א דמצד אבא. וכבר נת"ל כי הדעת הוא כלול מד' בחינות שהם חו"ב וחו"ג ולכן הוא מכריע אותן ב' הכרעות בין חו"ב דמוחין דמצד אבא ובין חו"ב דמוחין דמצד אמא ומאלו יוצא אור שלהם לחוץ לז"א כנגד פניו ואז שם הם נעשין בחי' ד' מקיפים אל יעקב ואלו הם סוד התפילין שלו. ועיין בביאורינו ענין תפלה של יד ושל ראש דיעקב ושם יתבאר לך דרושים עמוקים וגדולים בענין רחל ויעקב. ואח"כ מבחינת חו"ב דמוחין שמצד אבא המלובשין תוך נ"ה דאבא אשר גם הם מתלבשין תוך נ"ה דאמא משם יוצא האור מחו"ב הנ"ל ויוצא לחוץ ומהאור זה נעשה כלי בית קיבול הנקרא כתר אשר תוך כלי בית קבול זה מתקבצין ונכנסין אותן ד' בחי' הדעת הנ"ל ונעשים שם בסוד מוחין תוך כתר הזה וזהו בחי' כתר יעקב. ואל תתמה שאיך אפשר שמן אור חו"ב נעשו כלים ומאור הדעת נעשו מוחין כי אין זה תימא כי הנה אור החו"ב הנ"ל יוצא לחוץ מלובש מתוך כמה לבושים שהם כלים דנ"ה דאבא אשר מלובשים תוך נ"ה דאמא וגם הם מלובשים תוך ב' זרועות דז"א עצמו ואח"כ יוצא לחוץ אותו אור דרך בקיעת מקום פרקים אמצעים של הזרועות דז"א הנקרא בלע"ז קובד"ו במקום הנחת תפילין של יד דז"א ואח"כ חוזרין אותן האורות לכנוס ולהתלבש תוך גופא דז"א עצמו ואח"כ חוזרים לצאת מהחזה ולחוץ פעם אחרת ואח"כ מהארה זאת נעשה כלי של כתר יעקב אמנם בחינת הדעת אין בו רק ב' לבושים והוא יסוד אבא ות"ת דז"א ובצאתו לחוץ אינו אור מלובש כ"כ ולכן נעשה בחינת מוח אל כתר דיעקב. ועיין בדרוש לאה ותראה ענין בקיעת פרקי הזרועות באופן אחר ממוחין דאמא לצורך לאה. גם למעלה תבין ענין התפשטות האורות דרך קוין הזרועות והשוקיים איך הוא הענין. והנה טעם הדבר למה האור היוצאין מחו"ב דרך פרקי הזרועות חוזרין להתלבש בגוף דז"א הוא מפני שכתר דיעקב אינו נעשה אלא מת"ת דז"א כי כולם בחינת קו האמצעי ומשם נעשה כנ"ל אח"כ מבחי' פ"ת של נצח דאבא אשר בתוכו מלובש שליש תחתון של מוח חכמה דמצד אבא המלובש בנצח דאימא בפ"ת שבה הנה הוא מתלבש בג"פ שבנצח ז"א ויוצא האור ההוא משם ולחוץ אל יעקב ונעשה ממנו ג' חלקים ג"כ בקו ימין שהם חח"ן וכעד"ז בקו שמאל דיעקב מתחלק בו האור היוצא מן שליש תחתון דבינה דמצד אבא המלובש בהוד דאמא בפ"ת שבה המלובש בג"פ דהוד דזעיר אנפין נעשה ממנה בג"ה דיעקב ונלך עתה אל קו האמצעי דיעקב. כי הנה נת"ל כי יסוד דאבא מתלבש תוך ת"ת דז"א אשר ממנו נעשה כתר דיעקב כנ"ל ואמנם עטרת היסוד דאבא אשר היא מלובשת תוך כלי יסוד דז"א הנה גם הוא מתחלק בדעת ובת"ת וביסוד דיעקב שהוא קו אמצעי שלו. והנה אחר שביארנו כי מן החו"ב דמצד אבא נעשה חו"ב דיעקב צריך שתדע ג"כ כי גם מן הדעת דמצד אבא המתלבש תוך יסוד דאבא אשר ביארנו שיש בו ד' מוחין שהם חו"ב וחו"ג הנה מן החו"ב האלו אשר בדעת דמצד אבא עלו ג"כ ונתלבשו תוך החו"ב של יעקב אשר נעשו מן מוח חו"ב עצמן דמצד אבא המלובשים בנ"ה דאבא ונתחברו בחכמה דיעקב חכמה דמצד אבא ממש וחכמה דבחינת הדעת דאבא ובבינה של יעקב נתחברה בינה ממש מצד אבא ובינה מצד הדעת דאבא וב' בחי' תחתונות שהם ח"ג ששבדעת דמצד אבא נכנסו בדעת של יעקב ונעשה כלול מחו"ג כנודע. והנה כל זה הוא במה שהוא כנגד השורש העליון של יסוד ז"א המחובר עד נגד ראשי פרקי הירכיים שהם נ"ה כנ"ל וכל זה הוא מתפשט עד החזה של יעקב ואח"כ שאר התפשטות אורך היסוד דז"א ממנו נעשה כנגדו שאר סיום הת"ת הנקרא גוף דיעקב ואח"כ עטרה של יסוד דז"א הוא נגד יסוד עצמו דיעקב. ודע כי כמו שנחלקים בז"א ה"ח וה"ג כנ"ל כך מתפשטין ומתחלקים ביעקב כי הה"ח שבדעת שלו עצמו של יעקב מתחלק לה"ח ומתפשטין בחג"ת ונ"ה דיעקב וה"ג שבדעת שלו גם הם מתחלקת אח"כ לה"ג ונמשכין עד יסוד יעקב ומתקבצין ומתחברין שם:
4
ה׳מ"ק בתורה נזכר ב"פ יעקב זה אחר זה הם נגד יעקב היוצא בפני ז"א וכנגד רחל היוצאת אחורי ז"א לכן בזוהר קרא לשכינה יעקב:
5
ו׳ונבאר עתה ענין פרצוף לאה אששת יעקב בפרטות כבר בארנו כי יעקב הוא מן כל י"ס דאחוריים דאבא אבל לאה אינה אלא מן המלכות לבד האחרונה שבכל י"ס דאחוריים דאמא וכל הט' האחוריים לא יכלו להתברר ולהתתקן וכבר נת"ל הטעם. עוד יש ט"א והוא מפני שאלו הם דינין גמורים שהם אחוריים היותר חצונים שיש באמא אשר אפילו מינה דינין מתערין כנודע לכן לא היה יכול להתברר מהם רק האחוריים של מלכות דאמא בלבד וממנה נעשית פרצוף לאה ואמנם הט"ס אחרות של אחוריים דאמא שנפלו נשאר למטה במקום שנפלו ולא יכלו להתברר אז בעת תיקון אצילות אבל מאז ולהלאה מבריאת האדם עד ביאת המשיח כל מה שנתקן בבחי' אחוריים דאמא בכל יום ויום ע"י תפלתינו אינו אלא מן הט' הנשארים ולא נגמרו להתברר לגמרי עד ביאת המשיח ב"ב אבל המלכות נתקנת בעת אצילות. והר"ר יצחק כהן אמר לי (שנלע"ד) ששמע ממורי זלה"ה כי הנה ב' בחינת של אחוריים היו א' הם האחוריים של אמה שנפלו בזמן היותם או"א אב"א. ואח"כ נפלו פ"ב אחוריים אחרות של אמא בזמן שהיו או"א פנים באחור כי אז היה קלקול פ"ב באחוריים דאמא כי גם אז לא יכלה לקבל אור פנים ונשארה באחור כנ"ל אבל אבא לא נפל ממנו אחוריים רק פ"א לבד בעת אשר היה גם הוא אב"א עם אמא ולא היה יכול לסבול אור פנים אבל אחר שחזר בבחינת פנים באחור דאמא אז אבא נתקן ואמא נפלו אחוריה בפעם ב' והנה האחוריים הראשונים לא נתבררו כלל ולא יכלו להתברר עד ביאת משיחגג והנה האחוריים השניים המלכות שבהם נתבררה ונעשית לאה בזמן של תיקון האצילות והט"ס אחרות מתבררות והולכות מאז ולהלאה כנ"ל עד ביאת המשיח ואז יוגמרו להתברר אך איני זוכר ששמעתי כך אלא כמ"ש. והנה הוא כאשר נכנסין מתלבשין נה"י דאמא תוך ז"א לעשות לו מוחין כנזכר פשיטא הוא שמכ"ש שמלכות של אמא שהיא תחתונה מנה"י שבה שהיא נכנסה ראשונה מהם תחתונה מכולם ומקום עמידתה היא בדעת ז"א ואז זו המלכות דאמא שהיא תוך פנימית דז"א בדעת שלו כאשר לאה שהיא אחוריים שלה עולה מלמטה עד מקום הדעת כנ"ל לסבת שאין לה מקום שיסבול ד' פרצופים ביחד ואז המלכות דאמא המלובש תוך דעת ז"א יש לה חפץ וחשק להדבק עם בחינת אחוריים שלה הנקרא לאה ואז מושכת אותה שם ומעמידה כנגדה מבחוץ לדעת דז"א היא מבפנים ולאה מבחוץ כנגדה ועדין לאה הוא בסוד נקודה א' כי עדיין לא נתקנה ואינה רק מלכות לבד דאחוריים דאמא שהוא ספירה א' ואז היתה מאירה ומגדילה ומתקנה ונעשית פרצוף שלם ומאחר שהוא כן נמצא כי התחלת ראש לאה היא מן כנגד דעת דז"א ולמטה עד כנגד החזה ששם מתחיל ראש רחל עד סיום רגלי ז"א אבל למעלה מדעת דז"א אין עלייה והגדלה ללאה כלל לפי ששרשה שהיה מלכות דאימא היא בדעת דז"א כנ"ל. והנה נתבאר אצלינו בהרבה מקומות וגם בכוונת ק"ש בשכמל"ו כי לאה נקרא מד"ת בסוד ומד"ת ימי מה היא לפי שלוקחת ד' אלפי"ן שבד' שמות דאהי"ה שבמוחין דז"א ויש בה הארת ד' מוחין. והנה לאה בעמה אין לה רק האחור של המלכות דאמא לבד שהיא ספירה א' בלבד אמנם כאשר עלה למעלה נגד הדעת דז"א אז המלכות של אמה הפנימי אשר עומדת בפנים דעת ז"א נותנת בה כח הארתה ג"ס תחתונות דאמא שהם נה"י ואע"פ שהאחוריים שלה לא עלו כנ"ל ואז מתפשט לאה ונעשית פרצוף א' שלם מבחי' ד' ספי' ששהם נהי"ם דאמא בלבד אבל רחל נוקבא דז"א אע"פ שגם היא שיעור קומתה היא בד' ספי' תחתונות דז"א בלבד עכ"ז יש בה כל הי"ס אבל לאה אין בה רק ד"ס אלו בלבד וזכור זה. והנה בהיות בה ד"ס אלו ונעשית פרצוף א' שלם הנה נעשית בחינת אות ה' עליונה כנודע כי לאה ורחל הם ב' ההי"ן עילאה ותתאה וכבר ידעת כי פרצוף הנקבה היא צורת ה' ושיש בה ג' קין ימין ושמאל ואמצע הכוללים כל פרצופה וז"ש לעיל שלאה נקרא מדת גימטריא ד' אלפי"ן שלוקחת מד' שמות אהי"ה כי הנה נודע שאמא נקרא אהי"ה וכל ספי' שלה נקרא אהי"ה ונמצא כי ד"ס תחתונות שבה שהם נהי"ם הנכנסים בסוד מוחין תוך ז"א הנה הם ד"פ אהי"ה ועיקרם הוא בז"א וההארה שלהם בלבד היא בלאה והם בחי' ד' אלפין הנ"ל. גם זהו ממש בחי' שם של לאה כי א' של לאה היא בחינת המלכות שהיא שורש בחי' לאה כנ"ל ו ל' של לאה הם בחי' ג"ס אחרונות נה"י דאמא הרי הם ד"ס שלוקחת ואז נעשית צורת ה' והיא ה' של לאה ואז כל בחי' אלו יחד נקרא לאה גם ז"ס אשירה לה' כי גאה גאה כי פסוק זה נאמר על בחי' לאה שנתגאה ועלתה למעלה בדעת דז"א למעלה מן ראש רחל. כנ"ל במקום גבוה ושם נעשית בחי' ג' אותיות גא"ה כי ה ג' הם במקום הנה"י דאמא וא' היא מלכות דאמא ונתחברו ארבעתן ונעשו פרצוף בצורת ה' כנ"ל וחיבור ג' אותיות הוא גאה והם חשבון לא"ה כי ג' ול' הם חשבון אחד במספר אי"ק בכ"ר גל"ש כו'. מ"ב וזהו כי גאה גאה לאה היא בחי' עשירית די"ס דאחוריים דאמא שנפלו והיא חיצוניות דמלכות דאמא ואין בה רק אחוריים של ספי' א' בלבד והוא (נגד מוח ז"א עד) כנגד חג"ת דז"א. והנה פ' כי גאה גאה הוא כי יש כאן ב"פ גאה הא' פשוט כי נקודה חיצונה דלאה היא למטה כנגד חזה דז"א נתגאה שעלתה למעלה במקום גבוה כנגד אחורי הדעת דרישא דז"א וגאה ב' כי אחר כך לא די שעלתה שם נגד הדעת דז"א אלא נתגאה יותר שנדבקה בפנימיות שלה במל' דבינה ג"כ העומד תוך דעת ז"א. ואז נותן כח ללאה נקודה חיצוניות ומקבל הארה של ג"ס נה"י דאמא ונמצא שבהגבהה נעשית בת ד"ס נהי"ם ואז נעשית פרצוף ונקרא ה' עלאה. וזהו רמז באותיות גאה ובאותיות לאה כי א' דגאה היא בחי' אותה נקודה שהוא עיקר שורש לאה נקודה חיצונית שלה והוא ג"כ א' דלאה ואח"כ נתגאה ועלתה למעלה ומקבלת נה"י דאמא שהם ג"ס והם ג' דגאה והם ל' דלאה אח"כ נתגאה יותר ונעשית ה' כי אז הוא פרצוף שלם ונקרא ה' עילאה והיא ה' דגאה והוא ה' דלאה וזהו כי גאה גאה ר"ל שגאה ועלתה למעלה במקום גבוה וגם נעשית בחינת אותיות גאה ממש כנזכר:
6
ז׳ואחר שנתבאר ענין לאה איך נתקנים ע"י נהי"ם דאמא הפנימים שבתוך זעיר אנפין נבאר עתה ענין אחיזתה עם ז"א עצמו ואיך יוצאין הארותיה מתוך ז"א אליה בחוץ. הנה ע"ד שנת"ל איך רחל נבנית ונתקנית ע"י הפרקים של נה"י דז"א ומהם נעשין ג' קוין שבה כך לאה ג' קוין שלה נעשין מחג"ת דז"א. אבל צריך לבאר כי הנה נתבאר כי ראש רחל מתחיל מן החזה דז"א ולמטה וכבר שם נסתיים קומת לאה ואין מלכות לאה נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. והנה בחוש אנו רואין שכאשר אדם יפשוט זרועותיו וידיו לאורך בהמשך גופו הפרק הא' הנקרא קובד"ו בלע,ז יגיע עד סיום הגוף ושאר הב"פ שהם הזרוע עצמו ויד ישארו נתלין ומשתלשלין למטה ע"ג הירכיים שהם נ"ה ואם כן לאה הנבנית מג"פ הזרועות נמצאת נכנסת לאה בגבול רחל מאד מאד. אבל ביאור הענין כך כי הנה נת"ל כי הזרועות והשוקיים הם איברים ממשים בבשר ועצמות ואין האור יכול לבקוע ולצאת לחוץ זולת בין פרק לפרק דרך שם אפשר להאור לכנס בתוכו או לצאת מתוכו כי שם הוא מקום חלל ואע"פ שהוא סתום בוקע האור ונכנס לתוכו ויוצא. והנה ג"פ יש בכל זרוע וזרוע מאלו אשר לאה נבנית באחוריהם והנה האור היורד מן המוח החכמה דז"א אל הזרוע הימין של חסד שבו לצורך ז"א ודאי שהוא יורד מעילא לתתא בחי' אור ישר ותחלה יורד האור מן המוח הנ"ל ונכנס בפרק עליון של זרוע שהוא הפרק המחובר לכתף עצמו דז"א ומשם יורד האור אל הפרק הב' ומשם אל הפרק הג' לפי שהארת הז"א הוא אור ישר מלעילא לתתא שהוא אור זכר משא"כ ברחל נוקבא דז"א שהארתה הוא בסוד אור חוזר מתתא לעילא הנקרא (אור ה') נוקבא כמבואר אצלינו איך אחר שירדו החסדים מעילא לתתא ביסוד דז"א חזרו לעלות מתתא לעילא ואז מחי' אור זה נעשית רחל. וכן הענין בלאה שגם היא נקבה ונבנית ע"י אור החוזר והוא כי הנה כאשר ירד אור ממוח חכמה דז"א ונכנס בז"א בפרק עליון של הזרוע עד סוף הפרק ההוא דרך יושר עד האציל הנקרא קובד"ו ואז כאשר רצה המאציל שיבנה שם פרצוף לאה חזר האור ההוא מתתא לעילא מן האציל עד ראשש הפרק העליון במקום חבורו בכתף ומשם יוצא האור לחוץ בגלוי מבחוץ עד התחלת הגרון והארה זו נעשית בחי' החסד שהוא זרוע ימין של לאה בסוד אור חוזר נוקבא וכעד"ז היא בזרוע שמאל דז"א כי מפ"ע שבו נעשה זרוע גבורה של לאה בבחי' אור חוזר עד התחלת הגרון ג"כ. ואח"כ מן האור היורד ביושר בפרק הב' של הזרוע ימין דז"א מן האציל עד פרק כף היד חזר ועלה בסוד אור חוזר נוקבא עד האציל ממטה למעלה ויצא שם ממקום האציל לחוץ בגלוי ואז נעשה הנצח שהוא שוק הימין של לאה ונמשך עד התחלת פרק ראשון של הזרוע במקום חבורו אל הכתף נמצא נצח דלאה נעשה מן פרק ב' דז"א אבל אינו עומד אלא נגד מקום פ"ע זרוע דז"א חסד לאה נעשית מן פ"ע דזרוע דז"א ואינו עומד אלא נגד מקום התחלת גרון ז"א עד התחלת פ"ע זרוע ז"א ודבר זה גורם אותו היות הארה יוצאת מתתא לעילא כנ"ל וכעד"ז בהוד וגבורה דלאה הנעשים מפ"ע וב' דזרוע שמאלי דז"א. גם טעם היות כך הענין הנ"ל הוא כדי שיהיה מקום לסבול בו כל פרצוף לאה ולא תצטרך לרדת בגבול רחל כמו שהקשתי למעלה באופן שנתרצו הקושיות הנ"ל שהרי אין רגלי לאה יורדין רק עד סוף אצילי זרועות של ז"א ואינה נכנסת בגבול רחל ועד"ז היה בקו האמצעי שעלה האור ממטה למעלה ונעשית קו האמצעי שבה שהיא ת"ת שבה האמנם בחי' יסוד אין בה כי אין לה רק הת"ת הנעשה מנגד שליש עליון דת"ת דז"א אבל היסוד אינו נעשה בה עד שיתן לה אמא הנתונה תוך ז"א בשליש ראשון דת"ת דז"א כמ"ש בענין כוונת ויעבור שהם י"ג מדות ושם יתבאר איך נבקע היסוד דאמא ויוצא לחוץ וניתן ללאה וע"ש היטב. גם בברכת אבות בתיבת האל הגדול נתבאר ענין עשיית פרצוף לאה ופרצוף רחל ושם נתבאר כי עדיין לא נעשה בלאה רק ז"ת שבה וגם בחי' הדעת שבה ובברכת כהנים ע"י נשיאות כפים נעשין חו"ב ג"כ אל לאה וע"ש. ואמנם קיצור הדבר נבאר כאן ענין ג"ר שבה הוא באופן זה כי דעת של לאה נעשית מן הדעת של ז"א שהרי כנגדו ממש עומדת לאה כנ"ל אבל ב' מוחין דחו"ב דלאה הוא ממש הענין נשיאות כפים של כהנים בעת ברכתם כמבואר אצלינו בכוונת ב"כ וע"ש היטב. והענין בקיצור כי כדי לעשות בלאה בחי' חו"ב שבה אז מגביה ז"א ב' ידיו למעלה כנגד ג"ר באופן שראשי אצבעותיו יהיו ממש גבוהין נגד ראשו ואצבעות יד ימינו יהיה מצד ימין של הדעת ואצבעות שמאלו נגד צד שמאל של הדעת ואז יוצאין האורות בסוד או"ח ממטה למעלה דרך קצוות האצבעות מבין הצפרנים כנ"ל ואז מתגלין שם ונעשית בחי' חו"ב דלאה מב' קצוות הדעת והם מתפשטין מן הדעת מלמעלה בסוד אור חוזר. נמצא שהם גבוהים מן הדעת כי לעולם בחי' חו"ב הם גבוהים מן הדעת ומתחיל ההארה הנ"ל לעלות ולהתפשט ממטה למעלה בב' צדדי הדעת ואז נעשו ב' מוחין דילה כנ"ל. ואחר כך חוזר ז"א להשפיל ידיו למטה כדרכו כי כבר נגמר פרצוף לאה וא"צ להגביה. ובזה תבין ג"כ טעם אחר למה נשתנו זרועות ז"א להיות נעים ונדים ומופסקים משאר האיברים ואין קן ימיני ושמאלי שלימים מלמעלה למטה בלתי הפסק כמו קו האמצעי והוא כדי שיוכל להעלותן כשירצה ולהורידן וכל זה לצורך תיקון לאה. ועוד יש ט"א ונת"ל שהוא לצורך ז"א עצמו שלא ינקו הקליפות ממנו:
7
