עץ חיים מ״בSefer Etz Chaim 42
א׳היכל השיבעי והיכל הזה נקרא היכל אבי"ע ובו תשעה שערים השער הראשון שער דרושי אבי"ע ובו י"ב פרקים:
1
ב׳הנה יש מאציל ונאצל והנאצל יש בו ד' יסודות אש רוח מים עפר והם ד' אותיות הוי"ה והם חו"ב תו"מ והנה הם טנת"א והם הם אבי"ע שהם הם ד' בחי' שבאדם א' אדם הפנימי שהוא הרוחניות הנקרא נרנ"ח ב' הוא הגוף. ג' הוא המלבושים שע"ג הגוף. ד' הוא הבית שיושב בתוכו האדם וגופו ומלבושו וכל בחינות אלו כלולות מד' בחינות ואלו הם בחי' א' של הרוחינות הם נשמה לנשמה ונר"ן. בחי' הב' שהוא הגוף הוא העצמות שבהם המוח מבפנים והגידין והבשר ועור וכמש"ה עור ובשר תלבישני ועצמות וגידין תסוככני. [הגהה - צ"ע בענין נרנח"י מקומן בספירות היכן הם ובכלל זה לידע ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הכללות היכן הם ובכלל זה טנת"א היכן הם בכללות הספירות]:
2
ג׳בחי' ג' שהם הלבושים הנה הם נודעים שהם לבושים המוכרחי' אל כהן הדיוט כתונת ומכנסים מצנפת ואבנט כי אותן הד' דכ"ג הם לבושים היותר עליונים מאלו כנזכר בזוהר שאלו הם לבושים שם אדנ"י ואלו הם לבושי שם הוי"ה אבל עיקרם אינם אלא ד' בחי'. בחי' הד' והוא הבית יש בית וחצר ושדה ומדבר. אמנם בכל אלו הד' בחי' הפרטיות יש בחי' א' כוללת כולם והיא ממוצעת בין בחי' ובחי' הכוללת שתיהן דוגמא מ"ש חכמי הטבע כי בין הדומם והצומח הוא הקורא"לי הנקרא אלמוגים ובין הצומח והחי הוא אדני השדה הנזכר במסכת כלאים שהוא כמין כלב גדל בקרקע וטבורו נשרש בקרקע ויונק משם וכשחותכין הטבור שלו מת ובין החי והמדבר הוא הקוף. וכעד"ז יש בכאן כי בין הבורא יתברך ובין הנברא שהיא הבחי' הכוללת הרוחינות יש בחי' באמצע אשר עליה נאמר בנים אתם לה' אלהיכם אני אמרתי אלקים אתם ונאמר ויעל אלקים מעל אברהם וארז"ל האבות הן הן המרכבה והכוונה כי יש ניצוץ קטן מאד שהוא בחי' אלהות נמשך ממדרגה האחרונה שבבורא וזהו הניצוץ מתלבשת בכח ניצוץ א' נברא שהוא נשמה דקה במאד מאד ובניצוץ זה הנקרא יחידה יש בה שרשי ד' בחי' הרוחניות שהם נרנ"ח וכן בין בחי' הרוחניות לבחי' הגוף יש בחי' א' כוללת שתיהן והוא בחי' רביעית דם של הנפש כי יש בה ניצוץ אחרון של הנפש שהוא הרביעית שבנפש פי' בחי' נפש שבנפש ולכן נקרא רביעית וזה הניצוץ מתלבש ברביעית דם הנזכר לעיל והכל א' וכמ"ש כי הדם הוא הנפש הנאמר על רביעית דם הזה וזה הרביעית דם הוא היותר מובחר מכל ד' בחי' הגוף הנ"ל אשר כל חלק נחלק לד' כנ"ל והוא רביעי הראשון והעליון מבחי' העצמות של המוחין שהוא החיות שבתוכו שהוא הדם המתפשט בהם להחיותם ובזה הרביעית שבדם העליון כלול כל שרשי ד' בחינות הנ"ל. באופן כי הוא בחינה אמצעי בין הרוחינות אל הגוף והיא מורכבת משניהם וכן בין בחי' הב' אל הג' יש בחי' ממוצעת והם שערות וצפרנים של האדם כנודע כי זה היה לבוש של אדה"ר בתחלה והנה הם דבוקים בעור האדם ודומין אל הגוף של האדם עצמו אמנם בהסתלקותן משם נעשה מהם לבוש מאותן השערות ע"ד שעושין מצמר הרחלים ועזים וכיוצא ולא עוד אלא שאף גם בהיותן דבוקים בגוף האדם הם דומים למלבוש דמיון הבהמות וחיות ששערותיהן מלבושיהן והמופת לזה הוא אדם הראשון בענין הצפורנים ומצינו בנבוכדנצר שזה היה לבושו כמ"ש עד די שערוי כנשריה רבה וטופרוהי כצפרים כו' וכן בין בחינת הלבושים לבחי' הבית הם אוהלים הנעשין מצמר ופשתים שהם בחי' לבושים וגם הם משמשים לבחינת בתים וזו הבחינה של אוהלים צריכה עדיין עיון אם הוא כך או אם יש בה דבר אחר. ועתה נחזור לדבר בעולמות העליונים אחר שבארנו המשל נבאר עתה הנמשל ונאמר כי הנה הנמשל אינה רק מד' בחי' יסודות לבד שהם ד' אותיות הוי"ה שהם חו"ב תו"מ כנ"ל וע"כ נמצא שחכמה נקרא ראשית. גם בזה תבין מ"ש כי לעולם הכתר הוא בחי' עליונה אינה מכלל העולם ההוא אלא דומה אל כתר המלך שהוא למעלה מראשו ואינו מכללות ראשו ועל כן אינה מכלל הספירה ובמקומו נמנה הדעת הנזכר בס"י ועם כל זה לפעמים אנו מוני אותו בכלל הי"ס. והענין יתבאר עם הנ"ל שיש בחי' אמצעית בין כל בחי' ובחי' דומה למ"ש חכמי הטבע והביאו הרמב"ן ז"ל בתחלה הפ' והארץ היתה תהו ובהו וכתב ג"כ בשם ספר הבהיר כי קודם שברא הד' יסודות ברא חומר א' הנק' היול"י שהוא הדבר מוכן לקבל צורת הד' יסודות אח"כ אבל הוא אינו לובש שום צורה כלל ועיקר ומה שהוא קודם התהו נקרא אפס וכמו מאפס ותהו נחשבו לו. והענין הוא כי הא"ס נקרא אפס כי אין בו שום תפיסה שאין שם חומר ולא צורה כלל ואחריו יצא התהו והוא הכתר ואחריו יצא הבהו הכולל ד' יסודות חו"ב תו"מ. וביאור הדבר כי הנה בהכרח הוא שתהיה מדרגה אמצעי בין המאציל אל הנאצל כי יש הרחק ביניהן כרחוק השמים מן הארץ ואיך יאיר זה בזה ואיך יברא זה את זה שהם ב' קצוות אם לא היה דבר ממוצע ביניהן ומחברם ויהיה בחי' קרובה אל המאציל וקרובה אל הנאצל והנה בחי' זו הוא כתר הנקרא תהו כי אין בו שום יסוד כי ע"כ אינו נרמז בשם הוי"ה כלל רק בקוצו של יו"ד אמנם הוא בחינת אמצעי כנ"ל והוא כי הנה כתר הוא דוגמת החומר הקודם הנקרא היול"י שיש בו שורש כל הד' יסודות בכח ולא בפועל ולכן נקרא תהו כי הוא מתהא מחשבות בני אדם באמרם הנה אנחנו רואים שאין בו צורה כלל ועכ"ז אנחנו רואים שהוא נאצל ויש בו כח הד' צורות נמצא כי אפשר לקוראו א"ס ומאציל כמו שהוא דעת קצת המקובלים שהא"ס הוא הכתר ואפשר לקוראו בשם נאצל כי ודאי א"ס גדול ממנו וע"כ הזהירו בו חכמים במופלא ממך אל תדרוש אמנם תכלית מה שאנו יכולים לדבר בו הוא כי הכתר הוא בחי' ממוצע ממאציל ונאצל והטעם הוא כי הבחינה היותר האחרונה מכל האפשר בא"ס הוא אשר האציל בחי' א' אשר בה שורש כל הי"ס בהעלם ודקות גדול שא"א להיות לנאצל יותר דקות ממנו כי תהו אשר למעלה ממנו אין עוד זולת האפס המוחלט כנ"ל ונמצא כי יש בבחי' זו ב' מדרגות א' הוא הבחי' היותר תחתונה ושפלה מכל בחי' א"ס וכאלו נאמר דרך משל שהוא בחי' מלכות שבמלכות ואע"פ שאינו כך כי אין שם דמות וספירה ח"ו כלל רק לשכך האזן נדבר כך. והנה בזו המדרגה התחתונה שבא"ס יש בה כללות כל שלמעלה המנו ומקבלת מכולם כנודע שהמלכות מקבלת מכולם מדרגה זו התחתונה היא האצילה את בחי' השנית שהיא המדרגה העליונה מכל מה שבכל הנאצלים ויש בה שרש כל הנאצלים והיא משפעת לכולם באופן שהיותר קטן מכל המאציל האציל היותר מובחר שבכל הנאצלים ואין ביניהן מדרגה אחרת כלל כי אחר המאציל הזה אין נאצל יותר קרוב אליו ודומה לו כזה וכללות שתים אלה הבחי' היא בחי' א' הנקרא כתר שבערך בחי' הא' אשר בה קראוה קצת מקובלים א"ס ובערך בחי' ב' שבה קראוה קצת המקובלים כתר שהוא במנין הי"ס אבל אנחנו סברתינו לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא היא בחי' אמצעית בין א"ס לנאצלים ויש בה בחי' א"ס ובחינת נאצלים וב' בחי' אלו הם הנקרא עתיק וא"א ושניהן נקרא כתר כנודע אצלינו והבן זה מאד. וז"ש במ"א כי המלכות שבמלכות שבעולם האצילות המתלבשת בראש הבריאה שהוא הכתר הנקרא א"א הוא בחי' עתיק של עולם הבריאה והבן זה מאד. הכלל היוצא מזה כי האמת הוא שהנאצל אין בו רק ד' מדרגות שהם ד' אותיות הוי"ה והם אבי"ע והם חו"ב תו"מ כי לכן התורה התחילה מבראשית ואין ראשית אלא חכמה כמארז"ל ואמרו כן בלשו שלילה כדי לשלול את הכתר אמנם יש בחי' אמצעית כולל ב' בחי' מאציל ונאצל והוא הנקרא כתר וכתר זה יש בו כללות כל מה שלמעלה ממנו ואף אם הוא קטן מכולם ויונק מכולם ויש בו שורש כל הי"ס הנאצלים והוא משפיע בכולם. ובזה אל תתמה אם לפעמים אנו אומרים כי י"ס דאצילות נחלקים לד' אותיות הוי"ה ופעמים אנו אומרים שנחלקין לה' פרצופים והוא כשאנו אומרים שהוא ד' הוא מנין הנאצלים ממש בפועל וכשאנו מונין ה' פרצופים הוא כשאנו מונין שורש המאציל עם הנאצלים עצמם. ודע כי עד"ז הוא בכל הי"ס שבכל עולם ועולם וכן בפרטות בכל פרצוף ופרצוף כי לעולם כל בחי' ובחינה נקרא עליונה מאציל ותחתונה נאצל ואין הנאצל פחות מד' אותיות הוי"ה אפילו בי"ס פרטיות ופרטי פרטיות ויש בחי' אמצעי ביניהן הנקרא כתר והבן זה מאד כי בו יובנו כל הדרושים שנבאר וזהו אני ראשון ואני אחרון כי הכתר הוא ראשון והוא אחרון והוא אי"ן והוא אנ"י כי בבחי' מלכות של מאציל אשר בו הוא אחרון ונקרא אנ"י שהוא המל' ובבחינת שורש הנאצלים אשר בו שהוא בחינת כתר הוא הראשון ונקרא אי"ן שהוא אותיות אני:
3
ד׳ואחר שבארנו כי כל הנאצלים כולם בחי' א' הכוללת כל ד' יסודות שהם ד' אותיות יהו"ה שהם ד' עולמות אבי"ע ושיש להם בחי' עליונה חמישית אמצעי בינם לבין א"ס נבאר עתה כל עולם ועולם בכללות ואח"כ נחזור בהם בע"ה לבאר יחד כולם בכללות א'. והנה כל מה שנברא בעולמות כולם אינם רק ד' בחינות שהם הוי"ה כנ"ל והם בחי' רוחני הנקרא נשמה ובחי' איברי הגוף ובחי' המלבושים ובחינת הבית ונדבר בעולם האצילות ומשם יובנו כל השאר כי הנה פנימית כל האצילות הוא הרוחניות הנקרא נשמה והיא מלובשת תוך איברי הגוף הנקרא כלים שהם הי"ס הנקרא ראש וזרועות וגוף. ונחזור לענין הגוף כי זה הבחי' הוא י"ס עשר מדות כי יש בהם גבול ומדה כמ"ש בפרקי ההיכלות בשיעור קומה שהוא רל"ו אלפים רבבות פרסאות כו' וגוף הזה מלובש תוך לבושי דאצילות וכמו שארז"ל בי' לבושים נתלבש הקב"ה לבוש של גאוה שנאמר ה' מלך גאות לבש וז"ס הנזכר בפרקי היכלות כי שם החלוק של הבורא יתברך נקרא זהריא"ל כו' אך בנשמה שבפנים אין מדה כלל אמנם בערך הא"ס נוכל לכנותם בשם מדות וספירות גם אל הנשמה. והנה המלבושים האלה הם בתוך בחי' הבתים שהם ז' היכלות דאצי' שהם בחינת העולם בעצמו שהם השמים והארץ והאויר ששביניהן כי כל זה בחי' הבתים והם נקראים עולם אצילות אשר בתוכו יושב האדם העליון שהוא נשמה וגוף ולבושי מל' נתונים בהיכל מלך עליון שהוא כללות עולם האצילות ואלו הד' בחי' הם בחי' הי"ס המתחילין מחכמה הנ"ל ויש בהם ד' בחי' כנ"ל ועוד יש בחי' הכתר שהוא בחי' הה' הנ"ל שורש לכולם ויש בה ג"כ שורש ד' בחי' הנ"ל ונמצא שבחי' האור והנשמה שבכתר שורש לי"ס הנשמות דאצילות המתחילין מחכמה כנ"ל ובחי' הגוף שבכתר הוא שורש לי"ס הגופות שבי"ס דאצילות המתחילין מחכמה כנ"ל ובחי' הלבושים שבכתר הוא שורש לי"ס הלבושים שבי"ס דאצילות המתחילין מחכמה כנ"ל ובחי' היכל שבכתר שורש לי"ס ההיכלות שבי"ס האצילות המתחיל מחכמה כנ"ל. אח"כ נברא עולם הבריאה ע"ד הנ"ל ממש כי דרך המסך שהוא קרקע ההיכל דאצילות האיר למטה ונחתם שם חותם כל מה שהיה בעולם האצילות ונקרא עולם הבריאה יען הוא אור של תולדה ואינו אור עצמו העליון ואמנם כיון שהוא חותם האצילות צריך שיהיו בו כל הבחי' אשר באצילות והוא כי בחי' הכתר שהוא בחי' הה' הכלולה מד' בחי' הנ"ל החתים כתר בראשש הבריאה כמוהו ומאור הכתר דאצילות נחתם אור הכתר דבריאה ומגוף כתר דאצילות נחתם גוף כתר דבריאה ומלבוש כתר דאצילות נחתם לבוש כתר דבריאה ומהיכל כתר אצילות נחתם היכל כתר בריאה אלא שלא נמשכו האורות אלו מכתר דאצילות ממש לכתר דבריאה אלא ע"י מלכות שבמלכות דאצילות שהוא עתיק דבריאה כנ"ל המתלבש בכתר דבריאה והיא המשיכה אלו ד' בחי' שבכתר דאצילות ובראם בכתר דבריאה וכעד"ז עשו י"ס דאצילות והמשיכו אורם דרך המל' הנ"ל אשר בכתר הנ"ל והחתימו חותם דאצילות בבריאה נשמה מנשמה גוף מגוף לבוש מלבוש היכל מהיכל ועל דרך זה ביצירה כי המלכות דבריאה היה עתיק מחובר עם א"א דיצירה ושם נקרא כתר דיצירה וה' פרצופים דבריאה המשיכו והחתימו חותמם ביצירה ע"ד הנ"ל בבריאה נשמות מנשות וגופים מגופים ולבושים מלבושים והיכלות מהיכלות וכן על דרך זה ה' פרצופים דיצירה החתימו בחינותיהן בעשיה נשמות מנשמות וגופים מגופים לבושים מלבושים והיכלות מהיכלות וכעד"ז הנ"ל כלהעולמות יחד בכללות א'. והנה א"ק הוא כדמיון כתר אל הי"ס שבכל עולם ועולם באופן זה כי א"ק הוא כתר לד' עולמות אבי"ע נמצא כי א"ק הוא כולל שורש כל הה' בחי' הנ"ל שיש בכל עולם ועולם כי כתר שבו הוא ד' שרשים אל ד' בחי' של י"ס שבו שהם נשמות וגופים ולבושים והיכלות וזה דרך פרט. אמנם דרך כלל הוא מ"ש עתה בע"ה כי כללות בחינות נשמות אשר בא"ק יקראו שורש הנשמות וכללות בחי' נשמת אצילות יקראו נשמות דנשמות ממש וכללות נשמות בריאה יקראו גופות לערך נשמות אצילות וכללות נשמות דיצירה יקראו לבושים דנשמות וכללות נשמות עשייה יקראו היכלות הנשמה וכן כללות בחי' גופות דא"ק יקראו שורש (נשמות) דגופות וכללות בחי' גופות דאצילות יקראו נשמות דגופות וכללות בחינת גופות דבריאה יקראו גופות דגופות וכללות בחי' גופות דיצירה יקראו לבושים דגופות וכללות בחי' גופות דעשייה יקראו היכלות הגופות וכן כללות בחי' לבושים דא"ק יקראו שורש (נשמות) הלבושין וכללות לבושי דאצילות יקראו נשמות דלבושים וכללות בחינת לבושי דביראה יקראו גופות דלבושין וכללות בחי' לבושי יצירה יקראו לבושי דלבושין וכללות לבושי עשייה יקראו היכלי דלבושין וכללות בחי' ההיכלות דא"ק יקראו שורש (נשמות) ההיכלות וכללות בחי' ההיכלות דאצילות יקראו נשמות ההיכלות וכללות היכלי דבריאה יקראו גופות דהיכלות וכללות בחי' היכלי דיצירה יקראו לבושי דהיכלות וכללות היכלות דעשייה יקראו היכלות דהיכלות וכשנדבר כ"ז דרך כלל יהיה כן כי ה' בחי' א"ק הם שרשים בין לנשמות בין לגופים בין ללבושים בין להיכלות וה' בחי' דאצילות הם נשמות בין לשרשים בין לנשמות בין לגופים בין ללבושים בין להיכלות וה' בחינות דבריאה הם גופים בין לשרשים בין לנשמות בין לגופים בין ללבושים בין להיכלות וה' בחי' דיצירה הם לבושים בין לשרשים בין לנשמות בין לגופים בין ללבושים בין להיכלות וה' בחי' דעשיה הם היכלות בין לשרשים בין לנשמות בין לגופים בין ללבושים בין להיכלות. ובזה תבין מארז"ל אשתו כגופו דמיא כי הבריאה אשת האצילות היא שהרי הם חו"ב כנ"ל ואפי' שיש ג"כ נשמות בבריאה נקרא גופות בערך נשמות דאצילות כי כמו שהאשה מקבלת מבעלה כן הגוף מקבל מהנשמה. וכן משארז"ל אין בית אלא אשה הוא בעשייה כי הרי העשייה הוא הבית והיכל לכל ה' בחי' כנ"ל. והנה עשיה אשת היצירה כנודע וזהו אין בית אלא אשה בבחי' העשייה וכעד"ז בבחי' עשייה שבכל עולם ועולם יקרא בית לאותו עולם ובחי' בריאה שבכל עולם ועולם יקרא גוף לאותו עולם. נמצא דרך קיצור כל בחי' א"ק נקרא שרשים (לנשמות) וכל בחינות אצילות נקרא נשות וכל בחינת בריאה נקרא גופות וכל בחי' יצירה נקרא לבושים וכל בחי' עשיה נקרא היכלות וז"ש בפ' משפטים צ"ד ומאן גופא דברתא דמלכא דא מט"ט והאי גופא איהו אמה שכינתא כו' ותלת אינון אמה עבד שפחה דברתא דמלכא הרי כי אמה ראש מט"ט שבבריאה כנודע והוא נקרא גופא כי גם יש בחי' מט"ט בראש הבריאה והוא רישא דמט"ט וכנז' פ' תצא דרכ"ג ע"א הכי לתתא באילנא דחיי דבריאה מסטרא דכורסיא עלאה תפלין דראש מט"ט תפלין דיד דיליה כסא תחתון פירוש כי ראש מט"ט ז"א דבריאה ובינה דבריאה תפלין בראש דהאי ז"א וכן נוקבא דבריאה תפלה של יד דהאי ז"א וכן בתקונים אמרו כי גופא דמלכא איהו כורסיא. ולהבין כל אלו ה' בחי' שהם שרשים ונשמות וגופים ולבושים והיכלות ולפנים מכולם הוא הא"ס כל זה יובן ממ"ש בתקונים דס"ה קם ר"ש ואמר סבא סבא והא שכינתא איהו יחודא דקב"ה איך קליפן בה דיוקנין דלתתא דלאו אינון מציאותה א"ל ר' למלכא דיתיב בהיכליה מנהון מסתכלין בלבושי מנהון בגופא כו' לגאו מכולא ההוא דאחיד כולא וקשיר כולא דלא אתרמז בשום רמיזא ע"ש היטב ותבי כל מה שהקדמנו וכן אמרו שם איהו חותם מסטרא דגופא כו' ונודע כי חותם הוא בריאה כמ"ש בהקדמת התקונים דף ד' ואם נרצה נקח דרך אחר כי כל האורות דא"ק נקרא יחידה ואורות דאצילות הם חיה ואורות דבריאה הם נשמה ואורות דיצירה הם רוח ואורות דעשייה הם נפש וכעד"ז בלבושין שבכל העולמות ובגופות ובהיכלות כי כל לבושי א"ק הם לבוש א' העליון שבכל הה' לבושים וכל לבושי האצילות לבושי השני כו' וזה הדרך הוא הדרך הראשון כי הריהנפש נקרא היכל רוח לבוש והנשמה גוף החיה נשמה יחידה שורש הנשמה נמצא כי כל הנ"ל הוא בדרך פרטות בכל עולם ועולם כיצד אור הכתר דאצילות נקרא שורש הנשמה ונקרא יחידה ואור חכמה דאצילות נקרא נשמה לנשמה ונקרא חיה ואור בינה דאצילות נקרא גופא ונקרא נשמה ואור ת"ת דאצילות נקרא לבוש ונקרא רוח ואור מלכות דאצילות נקרא נפש ונקרא היכל וכעד"ז בפרטי פרטות וד"ל. ואמנם הכלל הבינוני הקצר מכולם הוא כי זה כל הי"ס דאצילות וכתר ג"כ יש בכ"א מהם שורש נשמה לנשמה גוף לבוש היכל וכעד"ז בי"ע וכעד"ז א"ק שהוא שורש לכל אבי"ע נמצא כי כל מה שנאצל הוא הוי"ה א' כלולה מה' בחי' שהוא קוץ של י' בא"ק י' באצילות ה' בבריאה ו' ביצירה ה' בעשייה וכל בחי' מאלו כלולה מכל הה' כי קוץ של י' שבא"ק יש בה הוי"ה א' של ה' בחינות אחרות שהם ה' בחי' הנ"ל בא"ק עצמו שהם א"ק ואבי"ע שבו שהם ה' בחי' שהם שורש ונשמה וגוף ולבוש והיכל וכן היו"ד דאצילות יש בה הוי"ה אחת הכוללת כל הה' בחי' הנ"ל וכן עד"ז שאר אותות בבי"ע. באופן שהם ה' אותיות כלולים כל האחד מכולם שהם כ"ה בחי' ואח"כ עד"ז הנ"ל יש כללות אחר שכל א' מהם כלולה מן כל הכ"ה בחי' והוא כי י' דאצילות יש בה הוי"ה א' כלולה מכל ה' בחי' וכל בחי' מה' כלולה מה' שהם י"ס שורש וי"ס נשמה וי"ס גוף וי"ס לבוש וי"ס היכל וכעד"ז בקוץ של י' בא"ק י' באצילות ועד"ז באות ה' בבריאה ובאות ו' ביצירה כו' נמצא כי בקיצור הוא זה כי הא"ק הוא קוץ הי' ויש בו הוי"ה א' כוללת ה' בחי' שורש ונשמה וגוף ולבוש והיכל וכל בחי' מאלו כלולה מה' ששהם י"ס שורש וי"ס נשמה וי"ס גוף וי"ס לבוש וי"ס היכל וכל ספירה מאלו העשר ספרות נכללו בה' פרצופים שהם השורש ואבי"ע:
4
ה׳ועתה נדבר בבחי' כל עולם מאלו מה ענינם דע כי השורש והנשמות והגופים הם בחי' א' שאין פירוד ביניהן אך הלבושים והיכלות הם ב' בחי' נפרדות מג' בחינות הנ"ל ובין ב' אלו שהם בין הגופים ובין הלבושים שם הם מדור הקליפות והם ממש נדבקים באחור עור הגוף וטעם הדבר מפני שג' בחי' הפנימית יש בתוכם או"פ והיותר גרוע באו"פ יוצא בתוך העור ושם מסתיים ואה"מ הוא להיפך כי אור היותר חיצון הוא גדול יותר כנודע נמצא כי אור מקיף שבלבוש היותר פנימי הנדבק אל הגוף הוא אור המקיף היותר קטן שיש בכולם לכ הקליפות מדורם שם באמצע במקום שאין שם לא או"פ ולא או"מ והוא באמצע בין הפנימי למקיף ושם נקרא מקום החשך והענין הזה בכל עולם ועולם בבחי' הקלי' אשר בעולם ההוא. ואמנם אחר שבארנו הדבר בפרטות נדבר בכללות והוא כי הנה נודע שבפנימית הא"ק היא הא"ס המתלבש בשורש הנשמות של י"ס שבו ואלו מתלבשין בבחי' הנשמות של כל הי"ס שבו ואלו מתלבשין בי"ס של בחי' הגוף של א"ק ומהראוי הי' שהי"ס של הגופים יתלבשו בי"ס דלבושים ואמנם אינו כן לסבה הנ"ל אמנם ג' בחי' עתיק דאצילות מסבבות אל ג' בחי' אלו דא"ק כיצד הרי שהי"ס דגופות דא"ק מתלבשים תוך י"ס השרשים של הנשמות י"ס דעתיק דאצילות ואלו מתלבשים בי"ס של בחי' נשמות דעתיק דאצילות ואלו מתלבשים בי"ס דגופות דעתיק דאצילות וכעד"ז בחי' השרשים וגופים ונשמות דא"א מלבישין לגופות דעתיק וכעד"ז ג' בחי' דאבא מלבישין לא"א וכן ג' בינת דאמא לאבא וג' בחי' דז"א לאמא וג' בחי' נוקבא לז"א והרי עתה נשלמו כל בחי' הגופות עד נוקבא דז"א. והנה כאן באחוריים דגופות דנוקבא נדבקים כל הקלי' דאצילות די"ס שבהם ואלו הם ע"ד הנ"ל בקדושה והוא כי שורש הכתר דקליפה שהוא בחי' השרשים דבוקה באחוריים דעור דנוקבא דקדושה ועל השורש מלביש נשמת הכתר דקליפה ועל הנשמה מלביש הגוף דכתר דקליפה ואח"כ שורש דאבא דקליפה מלביש על גוף הכתר ונשמת אבא מלביש לשורש והגוף דאבא מלביש על הנשמה וכעד"ז ג' בחי' אמא כו' עד שנמצא כי גוף דנוקבא דקליפה היא חיצוניות לכל ואח"כ עליה סובבים הלבושים והם היפך הפנימית כל הלבושים והיכלות יותר גרועים שהם לבושי נוקבא דקליפה סובבים אל גופא דנוקבא דקליפה ועליה סובבים היכלות דנוקבא דקליפה ועליהן לבושים דז"א דקליפה ועליהם היכלות דז"א דקליפה ועליהם לבושי והיכלי אמא וכן של אבא וא"א דקליפה. באופן כי היכלי דא"א דקליפה הם מקיפים לכל הקליפה ואח"כ עליהן מקיפים לבושי נוק' דקדושה ועליהם מקיפים היכלי נוקבא דקדושה ועליהם לבושי והיכלי ז"א דקדושה ועליהן אמא ועליהן אבא ועליהן א"א ועליהן לבושי והיכלי עתיק ועליהן לבושי והיכלי א"ק. באופן שפנימית שורש הי"ס דנשמת דא"ק הם פנימית הכל והיכלי א"ק מקיפים על הכל והקליפה בתוכם אמצע ב' בחינות אלו שהם בין הגופים דנוקבא דז"א ובין בחינת הלבושין של הנוקבא עצמה דז"א דקדושה והם כ"כ מרוחקים מאור הגדול הפנימי כמו שהם רחוקים מאור המקיף הגדול והם באמצעם דמיון הארץ החומרית היושבת באמצע מרכז השמים הזכים וכל זה הוא כל זמן שבי"ע אינן עולין ומלבישין לאצילות אבל כל זמן שהם עולין אז מסתלקין הקלי' משם ואז ג' בחינות דשורש ונשמה וגוף דבריאה מלבישין לגופא דנוקבא דאצילות וג' בחי' דיצירה מלבישין לבריאה וג' בחי' דעשיה מלבישין ליצירה. ונמצא גופות דעשיה מלבישין כל הבחי' כולם ועליהם קליפות דאצי' ועליהן קליפין דבריאה ועליהן קליפין דיצירה ועליהם קליפין דעשיה ועליהם מלבישים לבושי והיכלות קדושה דעשיה ועליהן לבושי והיכלי קדושה דיצירה כו' עד לבושי והיכלי דא"ק זהו הנלע"ד עתה ויש פי' ב' והוא שאין הקליפה מקיפין כל האצילות אלא ע"ד שרחל יוצאת מאחורי ז"א ונפרדת ממנו כך הקליפה דאצילות הוא כדמיון אדם א' בליעל עומד אחורי אדם דקדושה דאצילות וכשעולה הקדושה דבריאה באצילות אז הקדושה מלבשת לקדושה וקליפה דבריאה מקפת לקליפה דאצילות וכן עד"ז כשעולין יצירה ועשיה ונמצא כי הקליפה והקדושה מראש אצילות ועד סופו דעשיה הם כדמות ב' אנשים הא' קדוש ומתלבש באצילות ואצילות בבריאה ובריאה ביצירה ויצירה בעשיה והב' הוא אדם הבליעל (ואצילות שלו בבריאה שלו כו' והקליפה הוא אדם הבליעל) הכלל אבי"ע דקליפה עומד בצדו ובאחוריו של אדם הקדוש דקדושה הכולל אבי"ע דקדושה ואח"כ על ב' בחי' אלו מקיפים לבושים והיכלות עשיה לבחינת קדושת עשיה לבד (ובתוכם אדם דקדושה והקליפה דעשיה) ועליהן לבושים והיכלות יצירה ומקיפין במקום ששם עומדת היצירה ובתוכם אדם דקדושה והקליפה דיצירה ועליהם לבושי והיכלות דבריאה ובתוכם אדם דקדושה והקליפה דבריאה ועליהם לבושים והיכלות דאצילות ובתוכם אדם דקדושה והקלי' דאצילות ולזה צריך שנודיעך ענין הלבושים והיכלות מה עניינם דע כי הלבושים הם בחי' הכלים אל או"מ ובין כל לבוש ולבוש יש או"מ א' ואלו הם בחינות אורות דמקיפים דיושר על כל האצילות כנזכר במ"א שיש ג' בחי' כלים המקיפים ועליהם מקיפין האורות דנר"ן וכנ"ל ואותן הכלים דמקיפין הם הלבושים וכ ההיכלות הם העגולים הנזכר בכל מקום שהם סובבים על אורות המקיף שהם הלבושים כנזכר והם בחינת הרקיעים המתעגלים שהם בחי' ההיכלות של עולם ההוא ולכן אלו העגולים הם סובבים ע"כ הבחי' כי הם דמיון בתים שבתוכם דר האדם ועליהם הוא הארת המקיפים גדוליגם מאד שא"א להם להכנס תוך גבול ומדה כי אפילו בתוך הבתים והיכלות שהם כלים גדולים במאד מאד אינם יכולין להתצמצם שם ומכ"ש בכלים קטנים דמיון גופים ולכן אל תתמה אם אורות המקיפים הם בעגולים ובלבושים כי אדרבא לרוב גודלם אינם מתלבשין בגוף אלא במקום רחב מאד מאד וכל מה שהמקום רחב יש אור יותר גדול מקיף והדבר מובן. אמנם לב' הפי' הנ"ל שביארנו בענין מקום מעמד הקליפה צ"ע כי הרי העגולים והאורות המקיפים שע"ג הלבושים הם סובבים מב' קצוות הראש של העולם ההוא כי הרי המקיפים והלבושים סובבים ע"ג ראש הבריאה כנודע וא"כ איך הקליפה הם עומדים ומתלבשים יחד זו בזו אצילות בבריאה כנזכר בענין הנהו ב' צפרין דבזוהר ויחי. ונלע"ד שזה יובן במ"ש במ"א כי במה יוכר בחי' מעלת אבא על אמא וכן שאר הבחינת בבחינת העגולים והרי חצי העגולים הראשונים יהיו כסדר כתר על חכמה כו' אמנם חצי העגולים למטה יהיה להיפך כי עגול מל' עומד ע"ג עגול יסוד כו' א"כ במה יוכר בחי' מעלות הספירה זו מזו ושם בארנו כי יש חלונות דרך יושר ומשם אבא מאיר לאמא ואמא לז"א כו' ועי"כ ניכר מדרגת מעלתן גם ידעת ענין פתחים ושערי רקיעין שדרך שם עולין ויורדין המלאכים והנשמות א"כ גם עד"ז הנזכר שבדרך אותו שער השמים והרקיע שהוא חלל באמצע שהוא בחי' הפתחים דרך שם יורדין ועולין גם הקליפה מעולם לעולם. והנה גם עד"ז הוא ג"כ בענין הקדושה דאל"כ האיך עולין ונכללין נוקבא בז"א ובריאה באצילות כו' אם עגולים מפסיקין אלא יובן עם הנ"ל כי יש חלל ופתח פתוח ודרך פתחים ההם עולה בחי' היושר של כל העולמות וזה מובן. ועתה נבאר ענין המקיפים של הלבושים דע כי נתבאר אצלינו שהאור היוצא דרך יסוד א"א נכנס באבא מקצתו בבחי' או"מ ומקצתו בבחי' או"פ והמקיף מקיף משם ולמטה כל העולמות כולם זולת א"א ואח"כ וצא או"פ דיסוד דאבא ונכנס מקצתו בבחינת או"פ באמא ומקצתו נשאר בבחינת או"מ ומקיף ע"כ העולמות כולם מאמא ולמטה זולת א"א ואבא וכיוצא בזה כל שאר הבחינות כולם ואח"כ מאו"פ הנ"ל הנכנס באבא או באמא חוזר ממנו ממטה למעלה בסוד אור חוזר בבחי' אור השערות שגם הם נקרא א"מ אלא שזה שהוא מבחי' אור חוזר אינו מקיף רק לאותו בחי' לבדה ממקום שיצא ולא יותר משא"כ בראשון שהוא או"מ דיושר שמעולם לא נכנס בפנים שזה מקיף כל העולם אשר למטה שמן המקום שיצא ממנו וצ"ע כי הרי נודע כי יסוד דאמא נכנס לתוך חזה דז"א וא"כ אפילו המקיף יושר דז"א היוצא יסוד אמא כנ"ל כבר נכנס בבחי' פנימית אך הענין כי טרם הכנסו בפנים יוצא אור המקיף דיושר ואחר הכנסו נכנס או"פ שכבר קדם או"מ להקיף מבחוץ טרם הכנסו בפנים וכן הענין זה בכל המקיפים נמצא כי כשנכנס יסוד אמא בכלי החיצון דנפש יצא תחלה מקיף דנפש דיושר ואח"כ נכנס היסוד תוך ז"א ונגמר בו נפש פנימית וכן אח"כ בבחי' הרוח ובחינת נשמה ואח"כ אבא בבחי' חיה ובתוכם יסוד א"א בבחינת יחידה ויצאו מכולם ה' מקיפין בראשונה ואחר כך נכנסו בפנימית:
5
ו׳ונבאר ענין החשמל וקליפת נוגה הנזכר פ' ויקהל הנה כמו שג' גופות דבינה נכנסו תוך ז"א כנודע כן גוף חיצון מכולם שהוא העור נשאר בוץ סביב עור דז"א והענין כי תוך כלי הבששר דז"א נכנס כלי הבשר דנה"י דאמא ובתוכו נפש פנימי דז"א ואח"כ תוך כלי ב' שהוא גידין דז"א נכנס כלי ב' דגידין דאמא ובתוכם הרוח פנימי דז"א ואח"כ יש כלי ג' דעצמות ז"א ובתוכם כלי ג' דעצמות דאמא ובתוכם נשמה פנימית דז"א נשאר עתה עור דבינה שהיה מהראוי שיכנס ג"כ תוך כלי העור דז"א ע"ד השאר אכן לא כן היה אלא נשאר מבחוץ ע"ג העור דז"א עצמו ונשארו בבחי' עור ע"ג עור ומבחוץ לכולם הם הצלמים שהם אורות מקיפים דיושר דז"א שהם הלבושים שלו כנ"ל והקליפה כבר נתבאר לעיל שהם בין הלבושים והאור המקיף דיושר ובין עור דז"א וע"כ הושם עור בינה מחוץ לעור ז"א כדי שלא יוכלו הקליפות אשר שם לינק מז"א כי עור הבינה מפסיק והוא בחי' החשמל והלבוש כנזכר אצלינו שנעשה לזו"ן מבינה בסוד כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף ואין זה מכלל הלבושים ממש רק הם בחי' עור ממש ובזה העור נאחזת הקליפה הדקה שבכולם הנקרא קליפת נגה יען בפנימיותו יש נגה ואור רפ"ח ניצוצין של המלכים שנשארו לברר וזו הקליפה היא רוצה לדבק בז"א או בנוקבא וזה החשמ"ל משמרן וכאשר העונות גורמין אז החשמל מסתלק ונשאר עור ז"א לבדו ויש בו ניצוץ קדושה בפנימותו והוא ו' שבתוך עור והעור עצמו נשאר רע שהוא קליפת נוגה והיא יונקת משם וכשמשפיע ז"א בנוקבא יונק' קליפה ההיא ונאחזת בעור יסוד של הנוקבא ואז מושכת אליה טפת יסוד דכורא ומוציאתו לחוץ בסוד פולטת ש"ז והבן זה מאד וז"ש פרשה תרומה קמ"ד ובהאי נגה מפתי סט"א לחוה כי נדבק בה בסוד ערלה שהוא רע שבעור הה' שהוא נוקבא הנקרא ה' ויונקת מטפה קדושה ובזה תבין מ"ש בסוד המסך שבין אצילות לבריאה וכו' שהוא אותו עור של הבינה החופף על כל זו"ן והבן כי כמו שיש צלם בפנים דה' אורות נרנח"י פנימיים מלובשים בנה"י דאמא וכנגדם יש ה' מקיפים בבחי' נה"י דלבושין דבינה המתלבשת בג' כלים מקיפים דלבושים דז"א עצמו כן יש הארת אחרת חיצונית מכולם והיא הארת העור דז"א הנקרא הבל דגרמי וזו הארת ג"כ מתלבשת תוך עור הבינה וסובבת עור הז"א ויש בה בחי' צלם הבל דגרמי' ונלע"ד שהם הם בחי' הרפ"ח ניצוצין והבן זה וזאת הבחי' נקרא חשמ"ל שהוא צלם הבל דגרמי שבעור והם המלובשים האחרים ממשים בן לבושי ז"א ובין לבושי נה"י דאמא שהם כלים לאורות מקיפים כולם נקרא חשמל (ממש) ויש חשמל זכר ויש חשמל נקבה שהם המלבושים האמתיים אבל העור אינו נקרא חשמל גמור כי איננו לבוש נפרד אלא הוא כעין חשמל ולא חשמל ממש והבן זה מאד ובתוך עור זה יש כלי הנפש שהוא הבשר ושם אופנים וחיות ושרפים וכנגדם ד' רוחות הגוף מזרח מערב וכו' ובפנים מכולם העצמות כמראה אדם בחי' נשמה לנשמה שמעולם אינה מתלבשת בכלי ונקרא אדם בסוד חכמה כ"ח מ"ה שהוא אדם והבן זה והנה במש"ל כי הלבושים הם או"מ ועליהם העגולים שהם הרקיעים והיכלות הנקרא שמים תבין פ' עוטה אור כשלמה כי נתעטף הקב"ה בטליתו שהוא או"מ המתעטף בטליתו שהם הלבושים האמיתים יותר הפנימית ואז נוטה שמים כיריעה כי מהארת הלבושים יצאו משיוריהם בחי' העגולים שהם שמים שהם חיצונים מן הלבושים ונבאר עתה ענין העוה"ז כי הנה הרקיעים שאנחנו רואים בעינינו הם י' עגולים שבראש המלכות דעשייה ובאותו אמצעי החלל שלהם מתפשט גוף קו יושר דמלכות דעשייה דרך אמצע חלל והוא בג"ע הארץ וע"ג הגוף הזה הוא עור כנ"ל וע"ג העור הם הקליפה כנ"ל וסביבותיהם הלבוששים דמלכות דעשייה עם אורותיהם המקיפים וסביבותיהם הם הרקיעים הנזכר וזה ענין זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות כי מלכות דעשיה נקרא ירושלים וסביבותיה הם הקליפה שהם הע' שרים הנזכר פרשה ויקהל ר"ט וקו זה נמשך עד הקרקע נמצא כי אמצעית קרקע הוא ג"ע הארץ והוא חומר זך מאד קדוש וסביבותיו הארץ הזאת חומרית מאד ששם שולטין הקליפה ובה שמרי הקליפות הגסות שאין גסות גדול מהם והוא תכלית הבירור והעבות כי כמו שג"ע הארץ תכלית גסות ועביות של כל העולמות והיכלות עליונים דקדושה כן הארץ הזו תכלית ועביות דקליפות לכן כל מעשה עוה"ז קשים ורעים והרשעים גוברים בו בסוד יש הבל אשר נעשה על הארץ ובזה תבין ענין הכינוים אשר נמצא בכל ספירה וספירה עצמו מספר כי הנה מצאנו כינויים בדומם כמו כסף וזהב אבנים טובות וסלעים וארץ ונהרים ויאורים והרים וגבעות וכל שאר פרטיות ההיכלות המכונים לבתים ושדות וקרקעות ובה' כלולים כל מיני הדומם בי"ס דהיכלות ובפרטות פרטותן וכולם צודקים ממש ועד"ז כנוים רבים בלבושים ועד"ז כנוים רבים באיברים וכולם אמתיים נכוחים למוצאיהם:
6
ז׳ועתה נחזור לבאר כלל גדול באורך בע"ה בענין כל העולמות כולם של אבי"ע הנה נודע כי אצילות אבא והוא חיה בריאה אמא והיא נשמה יצירה ז"א והיא רוח עשיה נוקבא והיא נפש והבן ושמע ונתחיל בבחי' ז"א שבד' עולמות וממנו תבין שאר הפרצופים. דע כי בז"א דאצילות ביארנו שיש בו ג' מיני לבושים הנקרא גוף ובתוכם ט' הויות מנוקדות נחלקים בבחי' הפנימיות והרוחניות שהם נרנ"ח כנזכר בשער השמות אמנם דע כי כל אלו הויות הם קשר א' כי כל הוי"ה הוא רוחניות ספירה א' כנזכר שם וא"כ איך נכללו ד' בחי' אלו של נרנ"ח בהוי"ה א' ולא יהיה הוי"ה לכל א' מהד' אמנם הטעם הוא כי כל זה רוחניות והפנימיות אינו רק בחי' א' לבדה והיא בחי' חיה והיא נשמה לנשמה של כל ד' העולמות אבי"ע בכללם וקוץ י' שבה בחי' יחידה שבה וי' חיה שבה וה' ראשונה נשמה וו' רוח שבה ה' נפש שבה ואמנם כולם הם בחינת חיה לכל העולמות וע"כ היא הוי"ה א' בלבד כוללת כל הה' בחי' האלו שבכל ספירה וספירה וזה כולם בחכמה עשית הנאמר על עולם אצילות כי חכמה היא חיה בכללות כל העולמות ואמנם הג' לבושים הנקרא כלים דז"א דאצילות כולם הם בחינת נר"ן של כל העולמות כולם דבי"ע כמ"ש בע"ה אבל בערך חיה נקרא ג' אלו גופים שלה כי הרי אפי' בינה שהיא נשמה נקרא בית גופני לחכמה שהוא החיה ומכ"ש הרוח והנפש כלל העולה כי הנפש רוח נשמה של הז"א שבכל עולמות הם הנקראים ג' כלים בעולם אצילות בז"א אשר שם וחיה דזעיר אנפין של כל העולמות היא הנקרא פנימיות ונשמה דז"א דאצילות ובזה תבין למה האצילות עצמות וכלים אינון חד כמ"ש בהקדמת תקונים דף ג' וחיוהי וגרמוהי חד בהון לפי שגרמוהי שהם כלים דאצילות הם בחי' רוחניות גמור הנקרא נפש רוח נשמה של כל העולמות ואינן נקראים כלים אלא לגבי חיה הנקרא חיוהי וזהו חיוהי וגרמוהי לרמז אל החיה הנ"ל והבן זה היטב וע"כ (נ"א וע"ס) כל האצילות הוא אלהות גמור כי הכלים ממש אלהות נמצא כי הג' כלים דז"א דאצילות הם בינה ת"ת ומלכות שבו שהם נר"ן שבו ובתוכם מתלבש חכמה דז"א שהוא נשמה לנשמה דז"א אך סדר התלבשותו הוא באופן זה כי קוץ הי' והיו"ד הם בפנים מהכל וג' אותיות אחרים מלבושים של נשמה לנשמה לבדה שהי' קומתה גבוה והה' נשארה למעלה בראש הנשמה וו' יותר למטה נגד הרח ומאירה לרוח בנשמה לנשמה שבו ומתלבש בו ע"י התלבשות הרוח שבנשמה כי קומת הרוח קטן מהנשמה והוא מכוון נגד הרוח שבנשמה וה' תתאה דחיה יותר למטה ומתלבש בנפש שהוא קצרה מכולם ע"י התלבשותה תחילה (נ"א כולה) בנפש של הנששמה ואח"כ בנפש של הרוח ואחר כך בנשמה לנשמה דנפש והבן כ"ז מאד. והנה ג' עולמות בי"ע כולם כלים גמורים ולכן אינם אלהות ולכן נקראים חותמי האצילות כי הרוחניות הג' חלקי של נר"ן בלבד של האצילות הנקרא כלים דאצילות הם האירו חותמם בבי"ע ונעשו כלים גמורים לנר"ן הנ"ל אך החיה א"א להחתים כלים ממש מכחה לכן לא היה רק ג' עולמות בי"ע לבד נגד נר"ן דאצילות הנקרא כלים לגבי חיה דאצילות כנ"ל ונודע הטעם כי אבא נקרא מחשבה ואין בו שום תפיסה אבל בינה היא נוקבא ונקרא צירי כי בה כח ציור לציר הכלים והיא יותר גשמית מהחיה לכן נקרא בינה לשון בנין והבן זה מכ"ש משם ואילך. ונבאר עתה עניינם הנה הנשמה יש בה י"ס גמורות כנ"ל כי הוא פרצוף של לבוש פנימי דז"א דאצילות ובזה תבין מ"ש בתקונים דבאות י' סליק לי' אלף רבוא ספיראן ובאות ו' סלקין לשית אלפין רבוא והוא עם הנ"ל כי בבחי' פרצוף הג' כלול מי"ס ולכן סלקין לחשבון עשרה אבל בפרצוף הב' האמצעי הכולל ו"ק בכל ספירה מהם ולכן לא סלקין אלא לחשבון ו' אלף כו' ודע כי כל הנ"ל הוא בין בא"א בין באבא בין באמא דאצילות ועד"ז בכל ה' פרצופים דבי"ע. ופ' י"א וי"ב הם כתובים בסוף שער מ"ב:
7
ח׳שער כללות אבי"ע. ענין הפרש שיש בין אצילות לבריאה ויצירה ועשיה:
8
ט׳הנה נתבאר אצלינו כי ד' עולמות אבי"ע הם כלולים בד' אותיות הוי"ה והנה ד' אותיות הוי"ה הי' היא בחכמה ה' בבינה ו' בז"א ה' במלכות נמצא כי אצילות הוא בחינת חכמה בריאה בחינת בינה יצירה בחי' ת"ת עשיה בחינת מלכות ופשוט הוא כי כמו שהאצילות עצמו נחלק לד' בחינות אלו כי הם כללות ד' עולמות אלו והנה כנגד האצילות כתיב כולם בחכמה עשית כי כל האצילות כולו נעשה בסוד חכמה. וביאור הענין הוא דע כי אור העליון המאיר מן המאציל הוא מתגלה באבא הנקרא חכמה והוא מתעלם ומתלבש בתוכו בלי שום מסך אחר משום דעד הכא אתגליא א"ס עד המחשבה הנקרא חכמה אמנם מחכמה ולמטה אין אור א"ס ממש מתגלה אבל אבא הוא מתפשט ומתלבש תוך כל האצילות והוא המחיה אותם. והנה נודע כי אבא מתלבש באמא ואמא בז"א כו' וא"כ איך אינו אומרים עתה כי אור אבא מתגלה בתוך כל אצילות אבל ביאור הענין דע כי אור העליון הגיע עד אבא בהתרחבות גדול בלי מחיצות ולכן עד אבא הנק' חכמה נק' הכל חכמה אבל מאבא ולמטה נתוסף שינוי א' והוא כי אבא התלבש תוך אמא ואמא תוך ז"א ואמנם אור עצמות אבא ממש הוא מתפשט תוך אמא ואמא אינה מעברת האור אל ז"א דרך מסך ומחיצה כלל אלא דרך חלון שהוא בחי' פי היסוד שלה המלובש תוך ז"א (אמנם עצמות אור אבא ממש מתפשט תוך ז"א) כנודע ומשם מתגלה אור אבא ממש רק האמא נעשית מחיצה ומעכבת שלא יצא אור אבא אל ז"א זולת דרך בה כנ"ל ונעשית אמא מעברת ודרך לעבור דרך בה אור אבא אל ז"א נמצא כי עצמות אור אבא נמשך לז"א והשינוי הנתוסף בו אינו רק שהג"ר נמשך בהם אור עליון בהתרחבות גדול אמנם הז"א שהוא ו"ק ונוקבא שהיא המלכות אע"פ שמקבלים אור עצמות עכ"ז אינם מקבלין אותו רק דרך חלון שהוא פי היסוד דאמא כנ"ל אבל האור בעצמו אינו משתנה כלל וזהו הענין כולם בחכמה עשית כי כל אור העליון הוא באבא ממש בהתרחבות גדול משם ולמטה מקבלין ממנו כולם דרך חלון אמנם בריאה היא נקראת בחי' בינה כנ"ל והטעם לפי שהבריאה אינה מקבלת האור אלא דרך מסך ממש ונודע כי אור העובר דרך מסך אינו עצמות האור הראשון רק תולדתו וע"כ נקרא משם ואילך בשם בריאה חדשה ואיננו מכלל עולם אצילות וזהו ההפרש שביניהן ואמנם ענין מסך זה ביארנו במ"א והענין בקיצור כי הנה הבינה היא אם הבנים ושומרת אותם כנשר יעיר קנו וגו' יפרוש כנפיו יקחהו כדרך העוף הפורש כנפיו ומכסה בניו שלא יקחום עופות אחרים כך הבינה מחמת יראתה מהחצונים שלא יתאחזו בבניה שהם זו"ן אשר שם יש יכולת להחיצונים להתאחז משא"כ בבינה עצמה כנודע שאין אחיזה לחיצונים בה ולכן שומרת אותם תחת כנפיה ונעשית להם מחיצות כדוגמת ענני כבוד שהיו לישראל שהיו נשמרים על ידם מאבני בליסטראות וחיצים שהיו זורקין בהם המצריים ועמלקים והנה הבינה חופפת ומכסה עליהם מכל צדדיהם אף למטה תחת רגליהם והנה הלבוש החיצון של הבינה נקרא חשמ"ל גי' מלבוש וזהו המלבוש הוא מקיף ולבוש לזו"ן ואל תטעה לומר כי זהו האור המקיף של ז"א כי אור המקיף של ז"א אע"פ שהוא מהבינה עכ"ז אינו בחי' זה המלבוש שאנו מדברים בו עתה כי הלבוש הזה הוא בינה חיצונית ולבוש הבינה המלבשת את ז"א בסוד מלבוש ממש ולא בסוד או"מ מבחוץ ע"ג המלבוש וטעם הדבר הוא כנזכר כי הנה אין יכולת להחיצונים להתאחז בבינה אלא בזו"ן וכדי שלא יוכלו החיצונים לקבל אור מהם ולינק מהם לכך הבינה מלבשת אותן להפסיק בינם לבין החיצונים ע"י החשמ"ל הזה אע"פ שאורו מועט מאד מאור זו"ן לפי שאינו רק בחינת מלבוש לבד אמנם להיותו מלבוש הבינה עצמה אין יכולת להחיצונים להתאחז בו. ועוד טעם אחר כי עביות המלבוש הזה מפסיק ביניהן ובין זו"ן והענין הוא דע כי הקליפה והחיצונים הם עומדים ויושבים תמיד באמצע בין או"פ אל המקיף ושם מקומם ומצבם ומעמדם. והענין במה שהודעתיך כי א"א מלבוש ע"ג עתיק ואו"א מלבישין לא"א וזו"ן מלבישין לאו"א וכ"ז בחינת או"פ נמצא כי או"פ של עתיק הוא יותר פנימי מכולם ושל א"א חוצה לו וכן הענין עד שנמצאת שהנוקבא דז"א חיצונה מכולם אמנם המקיפים הם להיפך כי המקיף של הנוקבא עצמה הוא יותר פנימי מכולם והוא סמוך עם פנימי שלה ועליו המקיף של ז"א ועליו מקיף אמא כו' עד שנמצא מקיף של עתיק חיצון ומקיף ע"ג כולם נמצא כי בבחי' הפנימי' העתיק פנימי מכולם ובבחינת המקיפים העתיק מקיף את כולם. וטעם הדבר להותו גדול מכולם אין כח בשום אור לסובלו בתוכו ולהקיפו ולכן מקיף העתיק היותר גדול מכולם נשאר בחוץ מקיף לכולם והנה הקליפות והחיצונים הם העומדין בין או"פ אל המקיפין פניהם אל האו"פ של המל' ואחוריהם אל אור המקיף כי אין בהם כח להסתכל ולינק מן המקיף כי הוא גדול מהפנימי כנודע ונמצא כי אין מקום אל הקליפה רק באמצע בין או"פ של הנוקבא ובין המקיף שלה עצמה ואף כשגורם החטא ויונקים הקליפה אך גם מז"א עצמו כנודע אינם יונקים ממנו אלא דרך אמצעית נוקבא דז"א המפסיק בינם ובין הז"א. גם טעם אחר כי אם היה המקיף של עתיק פנימי משאר המקיפים והיה קרוב אל או"פ של הנוקבא דז"א נמצא שהיו הקליפה קרובים אל המקיף הגדול של עתיק ואין ראוי להם כן רק שיהיו נתונים בין האורות היותר קטנים שבכולם שהוא בין הפנימי של הנוקבא שהוא קטן וגרוע מכל הפנימים ובין המקיף שלה שהוא קטן מכל המקיפים וכפי ערך גדלות האורות בין מבחי' הפנימים ובין מבחי' המקיפים כן שיעור הרחקתן מהקליפה נמצא כי הפנימי של עתיק והמקיף של עתיק הם רחוקים מהקליפות בתכלית הריחוק והפנימי והמקיף של הנוקבא הם יותר קרבים אל הקליפ' והחיצונים בתכלית הקירוב ונחזור לענין כי להיותן הקליפ' במקום הזה אנו יראים שלא יתאחזו הקליפ' לינק מאו"פ של מל' הנקרא נוקבא דז"א כי אצלה הם עומדים ולכן בינה אמא עלאה מכסה עליהם במלבושים וכנפים. ואמנם ענף לבושים וכנפים אלו הם כך כי כבר נתבאר כי נה"י של אמא הם נכנסים ומתלבשים גו רישא דז"א בסוד מוחין כנודע ואמנם הלבוש היותר חיצון שבכל לבושים נה"י של אמא אינו נכנס גו רישא דז"א אמנם נשאר מבחוץ של זו"ן ומכסה עליהן בבחי' מלבושים ועומד מבחוץ להם מכנגד נ"ה עצמן שנכנסו בפנים גו רישא דז"א וזה הלבוש כהוא סוד חשמ"ל העליון של אמא עלאה והבן זה היטב פירוש החשמ"ל מה ענינו וזכרהו. וע"י מלבוש הזה דחשמ"ל אין יכולין הקליפ' לינק מזו"ן מאו"פ שלהם באופן כי רוב עביות או רוב הזכות והבהירות מונע את החיצונים לינק רק מהבינונים ואינם יכולין להביט בו ולכן מהמקיף של נוקבא אינם יכולין לינק מרוב אור שלו ומהחשמ"ל אינם יכולין לינק מרוב עביו אמנם כשישראל חוטאים ח"ו אז גורמין הסתלקות האם העליונה מעל הבנים ואז יכולין לינק מאו"פ של זו"ן והבן זה היטב סוד הסתלקות האם מעל הבנים מה ענינם והנה החשמ"ל הזה מלביש ומקיף לזו"ן מכל צדדיהם אפילו מתחת רגליהם ומה שהוא מצדם נקרא מלבושים ומה שהוא מתחת רגליהם נקרא מנעלים והבן זה היטב וכבר נתבאר כי מלביש גימטריא חשמ"ל גם נעל נקרא לסיבה זו כי כבר ידעת כי ג' אהי"ה יש בבינה א' של מלוי יודי"ן בג"ר שבה ושל מלוי אלפין בג' אמצעית שבה ושל מילוי ההי"ן בג' אחרונים שבה נמצא כי אהי"ה דההי"ן בנצח הוד (יסוד) דבינ' אשר לבושם הוא חשמ"ל כנזכר והנה ממנו נעשה בחי' נעל תחת רגליהן של זו"ן כנ"ל. והנה שם אהי"ה במילוי ההי"ן גיטריא נע"ל. ונחזור לענין כי הנה נעל הזה הנזכר הוא עצמו בחי' המסך הנ"ל המפסיק בין אצילות לבריאה וכבר נודע איך כל אצילות מלובש זה לתוך זה עתיק בתוך א"א (וכו') וזו"נ חוץ מכולם. והנה דרך המסך הנקרא נעל מאירין כולם דרך רגלים כי רגלי עתיק מאירין דרך רגלי א"א כו' עד שמאירין רגלי זו"ן ועוברים דרך המסך הזה אל הבריאה ועל ידי דרך המסך נחתמים ונחקקים כל האורות שבאצילות למטה בבריאה נ"ל כי כמו שעובר אור הרגלים עצמן כך עובר אור כל הגוף כולו דרך רגלים ומאיר למטה והנה נמצא כי כל אור האצילות שיוצא ויורד אל הבריאה הוא דרך זה המסך של הבינה הנ"ל הנקרא נעל אלא שהוא בחי' חיצונית ולבושים החיצונים כנ"ל ובזה לא יקשה בעיניך כי כפי זה היה נראה שאור הבריאה אורה גדול מאור נוקבא דז"א דאצילות כי היא מקבלת מז"א והבריאה מקבלת מבינה אין זו תימה כי מסך זה אינו רק לבוש היותר חיצון של הבינה אמנם עכ"ז בחי' בינה נקרא. ולכן אמרו בתקונים בינה ר"ל אמא מקננא בכורסייא שהוא ענין החשמ"ל הזה והבן. ונמצא כי האצילות אור העצמות הוא שם אבל הבריאה הוא אור הבא ע"י מסך אלא שהוא מסך קרוב כי בינה העליונה נעשה מסך עליה וע"י מקבלת האור שלה אמנם היצירה אינה מקבלת האור שלה מבריאה רק ע"י מסך וריחוק ואע"פ שיש לה מסך אחר העומד בין אצילות לבריאה עכ"ז אין אנו מונין אלא המסך המתחדש אליו בין בריאה ליצירה וכעד"ז בעשיה אינו נמנה רק המסך החדש שבין היצירה אליו כי הוא לדו הנתוסף בה והנה ענין מסך וריחוק זה הוא כי הנה הבריאה היתה מקבלת ע"י מסך בינה דאצילות אבל היצירה מקבלת מן מסך חדש ת"ת דבריאה כי הת"ת דבריאה הוא מקיף ומלביש אל המלכות דבריאה מכל צדדיה ואפילו מתחת רגלם ונעשה שם רקיע ומסך א' מפסיק ביניהן ודרך המסך הזה דת"ת דבריאה יורד האור דבריאה אל היצירה וז"ש בתקונים הת"ת מקננא במט"ט וכן אמרו שם שית סטרין מקננא ביצירה והנה מהראוי הוא שכמו שלא נתרחק האצילות מבריאה רק מבינה כך מהראוי שיתרחק היצירה מבריאה ויקבל היצירה האור לה מבריאה דרך מסך בינה דבריאה וטעם הדבר שמעתי ושחכתי והרי נתבאר כי יש ביצירה מסך וריחוק והנה העששיה אינה מקבלת מיצירה אלא על ידי מסך וריחוק ומיעוט והענין כי מלכות דיצירה עשה מסך תחתיה כדי שלא ירד אור עצמותה אל העשיה אלא דרך מסך מלבוש החיצון אשר לה ודרך המסך ההוא עובר האור מיצירה אל העשיה וז"ש בתקונים מלכות מקננא באופן שהוא עשיה עולם האופנים והרי שיש מסך וריחוק כי גם
9
י׳כאן היה מהראוי שכמו שהיצירה קבלה אור מהבריאה ע"י מסך ת"ת דבריאה כן העשיה תקבל אור היצירה דרך מסך מת"ת דיצירה ואינה מקבלת אלא ממלכות דיצירה וזה ענין ריחוק הב' הנתוסף בו וגם זה נקרא מיעוט כי אם המלכות דיצירה היה לה אור מפאת עצמה אעפ"כ לא היה נק' רק ריחוק בלבד אבל כיון שהמלכות לית לה מגרמה כלום והיא אספקלריא דלא נהרא נמצא כי ג"כ נקרא מיעוט כי אורה ג"כ ממועט משאר ספירה לטעם הנ"ל כי אם היתה דכורא אע"פ שהיתה אחרונה לא היה רק בחי' ריחוק אבל עתה נקרא ג"כ ריחוק ומיעוט והנה נתבאר כי יש בעשיה מסך וריחוק ומיעוט:
10
י״אבענין המסך שיש בין אצילות לבריאה ובין בריאה ליצירה ובין יצירה לעשיה ובו יתבאר קצת מהנ"ל ונבאר ענין מצות מעקה והנה סוד מצוה זו הוא כי על בנין העולמות האלו כתיב כי תבנה בית חדשש כו' והנה גג"ך גימטריא שם הוי"ה מעקה גימטריא רי"ו והענין כי הרי"ו של שם ע"ב כנודע וכמ"ש ועשית מעקה לגגך שהוא שם הוי"ה. והענין כי נתבאר בדרוש הקודם כי ד' עולמות אבי"ע הם הנקרא חו"ב תו"מ והנה הכתוב אומר כולם בחכמה עשית כי האצילות כולל את כולם וממנו יצאו והנה אחר שנאצל עולם האצילות אז עשתה הבינה דאצילות מסך א' להבדיל בין אצילות ובין בריאה והנה ודאי הוא כמו שיש כח באותו לבוש של בינה כשיורד ממנה להלביש לזו"ן עד מתחת רגליהם הנה ג"כ יש בו כח להתפשט יותר ולהלביש את כל העולמות אשר תחתיו שהם בי"ע והנה ודאי יש כח באצילות נגד כל אשר תחתיו כי פשוט כי כל דבר עליון גדול כנגד כל מה שלמטה ויותר ג"כ וכמשארז"ל על רגלי החיות ככולהו ושוקי החיות ככולהו כעזכר פ' בשלח אבל המאציל העליון לא רצה כך שיתפשט עד למטה. ולהבין טעם הדבר נמשיל לך ונאמר כי ארבע העולמות האלו הם כדמיון ד' בתים זו למעלה מזו וכולן שוין בארכן וברחבן אלא שהם עומדים זו למעלה מזו והנה בית העליון הוא עולם האצילות והנה בגג הבית הזה אין לנו רשות לדבר כי מן הכתר דאצילות ולמעלה נאמר עליו במופלא ממך אל תדרוש. אמנם נתחיל לדבר מן הבית הב' שהוא עולם הבריאה שהוא בחינת בינה כנ"ל אשר היא נקרא בי"ת רבתי דבראשית וזהו כי תבנה בית חדש בית עלאה דבריאה והנה גג הבית הזה הוא עצמו קרקע עולם האצילות כי קרקע בית העליונה שהוא מסך הנ"ל הוא עצמו גג של הבית הב' הנקרא בריאה כי רגלי בני העליה העליונה שהם זו"ן דאצילות דורכין ע"ג מסך ההוא והוא קרקע להם וגג לדרים בבית הב' שהוא בריאה והנה בזה המסך שבין אצילות לבריאה הנקרא גג הבריאה כנ"ל צריך לעשות בו מעקה א' גבוה י' טפחים והענין הוא כי האמת הוא שאור האצילות אינו יכול ליפול בבריאה כי מסך ההוא מפסיק בנתיים אמנם אם לא יהיה שם מעקה בצדדי הגג יוכל ליפול אור האצילות דרך צדדי גג הבריאה ועד סיום העשיה בחוץ למחיצת הבריאה ויצירה ועשיה אחורי הכתלים אשר להם ואם יפול האור שם ימות וביאורו הוא כי סוד המיתה הוא ענין פרידת הדבר ועקירתו מעולמו וממקומו ללכת אל עולם אחר למטה ממנו ע"ד מיתת ז' מלכים שמלכו בארץ אדום כי ירדו בבריאה ודבר זה נקרא מיתה כמ"ש בדרוש המלכים אמנם או"א אע"פ שירדו למטה כיון שלא ירדו ויצאו חוץ מעולם אצילות לא נזכר בהם מיתה וזש"ה כי יפול הנופל ממנו כי כאשר לא יהיה מעקה בצדדי הגג יפול משם אור האצילות באחורי הג' עולמות בי"ע ואז יקרא אור ההוא מת כנ"ל. נמצא כי כמו שהוצרך לעשות מסך ורקיע אל עולם האצילות שהוא משמש במקום גג דבריאה כדי להפסיק ולמנוע שלא יפול אור האצילות בבריאה כך צריך לעשות כתלים ומעקה בצדדי הגג גבוה עשרה טפחים וזה אופן מעשהו הנה נת"ל שהיה בכח מסך ההוא הנעשה ממלבוש הבינה להתפשט עד סיום עולם עשיה אמנם לסבת נפילת הנ"ל הוצרך המאציל לעשות מעקה הנ"ל באופן זה כי אותן השוליים של מסך העודפים והיו יכולים להתפשט עד למטה בעשיה הגביהם והעלה אותן למעלה מגג הבריאה וזקף אותם ומה שהיה תחלה בסוד כתלים אל עולמות בי"ע נעשה מעקה וכתלים אל עולם אצילות ועי"כ לא יפול אור האצילות למטה לא דרך מטה ולא דרך צדדים. ואמנם מציאת המעקה הוא כי הנה ד' עולמות אבי"ע הם סוד ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כנודע אשר הם בעצמן בחי' חו"ב תו"מ המכונים לד' עולמות אלו כנ"ל. והנה כל סוד הוי"ה מאלו הד' יש בכל א' י' אותיות במילוי חוץ מהאחרון שם ב"ן דמילי ההי"ן שאין בו רק ט' אותיות והנה כמו שאו"פ של שלשה עולמות בי"ע נמשך מעולם אצילות וכן כמו שבכל ג' הויות של ס"ג מ"ה ב"ן כלולים בהוי"ה של ע"ב דמילוי יודין גם סוד המלבוש הזה הנמשך מבינה דאצילות להלביש ג' עולמות אלו הוא ג"כ מבחי' ג' הויו"ת של ס"ג מ"ה ב"ן וכולם כלולים בלבוש האצילות שהוא הוי"ה דע"ב. נמצא כי הלבושים של בי"ע שהם ס"ג מ"ה ב"ן קודם שירדו להתפשט למטה העלה אותם למעלה בסוד מעקה ומחיצות לעולם אצילות ובהיותם שם כל הג' שמות שהם ס"ג מ"ה ב"ן שעולין רי"ו (פי' כי כל אחד מהם ע"ב ס"ג וי' אותיות מ"ה וכ"ו ב"ן באחוריים) כמנין מעקה כולם כלולים בשם ע"ב שהוא עשרה אותיות נמצא שבהיותן באצילות אין גבהין רק י' כי יותר גדולים הם י' טפחים באצילות מל' טפחים בבי"ע. ונמצא כי גובה המעקה הזה הוא י"ט כנגד הוי"ה דיודי"ן דע"ב שבאצילות שהוא י"ס דאצילות וז"ש ועשית מעקה לגגך כי ס"ג ומ"ה וב"ן הם כמנין מעקה לצורך גגך שהוא הוי"ה דע"ב דאצילות שמילויו י' אותיות וזה השיעור שנתנו אל המעקה שיהיה גבוה י"ט. ואמנם מ"ש שג' הויות ס"ג מ"ה ב"ן גימטריא (רי"ו) מעקה הוא באופן זה כי ס"ג עם י' אותיותיו הם ע"ג ושם מ"ה עם מספר הד' אותיות הוי"ה הם ע"א ושם ב"ן בחי' אחוריים שלו שהוא דרך ריבוע כזה י' י"ה יה"ו יהו"ה הם גימטריא ע"ב והנה ג' ע"ב הם רי"ו גימט' מעקה אשר שמות אלו נעשים מעקה אל האצילות וביאור ענין ג' הויות אלו שאנו עושי אותם בחי' ע"ב ע"ב ע"ב נתבאר בדרוש רפ"ח ניצוצין מה ענינם כי אלו הרי"ו הם מכלל הרפ"ח ניצוצין שנפלו וחזרו לעלות בסוד מעקה. והנה זו שמעתי לפ"ד ממורי זלה"ה אבל מה שמ"כ אצלי מכת"י בשם מורי זלה"ה הוא זה כי הנה אין המעקה נעשה מג' הויות הנ"ל רק מהוי"ה אחרונה של ב"ן בלבד. והענין כי הנה כשיורד האור עליון להלביש העולמות הנה מה שיורד למטה מאצילות הם ס"ג מ"ה ב"ן ואמנם כאשר חזרו אלו הג' שמות לעלות אין עולין כולם באצילות כי גם הבריאה צריך שתהיה מלובשת ולכן נשאר שם ס"ג מלבוש לבריאה וכל זה הוא בעת ירידת האור למטה נמשך ומלביש את הבריאה ואח"כ כאשר עלה האור לעלות בסוד מעקה באצילות כנ"ל הנה חוזר שם מ"ה ועולה ומלביש לשם ס"ג כי כל א' מהן גובהן י' וגובהן שין ונשאר הוי"ה בההי"ן ב"ן והיא העולה בעולם האצילות ונעשים שם בחי' מעקה אליו ולכן גובה המעקה הם י"ט י' אותיות כמנין אותיות ב"ן והכולל (ואפשר שהוא ע"ב קד"ם גי' רי"ו. ואמנם כונת זה המעקה הוא כי הנה ודאי הוא שכמו שהאור האצילות עובר ויורד דרך מסך הנקרא גג דבריאה כדי להצטייר כמוהו בבריאה כי ע"כ נקרא עולם הבריאה חותם האצילות כנ"ל הנה גם כן צדדי ודופני הבריאה צריכין אורות רוחניות עליון של אצילות ולכן אותו אור העליון של אצילות עובר דרך אותו מסך של המעקה שבצדדי האצילות ויורד למטה עד צדדי הבריאה וכבר יש שם מחיצות כנ"ל אשר נעשה משם מ"ה ושם ס"ג בירידה ובעליה ועובר האור ההוא דרך המחיצות ההם ומחיה אותן באופן כי כאשר האור עובר דרך דופני האצילות אע"פ שאור זה גדול מהאור העובר דרך מסך הנק' קרקע דאצילות עכ"ז אין שם רק מסך א' אמנם יש כאן ג' מחיצות א' מחיצת האצילות עצמו וב' מחיצות של הס"ג ומ"ה כנ"ל ועי"כ מתמעט האור ההוא העובר בתוכם והוא המחיה את הבריאה ונמצא עתה אור האצילות העובר דרך מסך מחיצות אלו אינו נק' כותל (ממש) אמנם הוא עובר דרך המחיצות הנקרא מעקה ודרך מסך הזה ומאיר למטה וזהו הטעם מ"ש בגמרא כי המעקה די לו בהוצי ודופני והטעם הוא כי אנו צריכין שיעבור דרך שם הארה אל הבריאה ולכן אם נעשה בהוצי ודופני ש"ד כי אף אם האור עובר דרך שם אינו בדרך נפילה כנ"ל. והנה גם בגג היצירה יש בו מעקה ע"ד שפי' בגג הבריאה והוא כי אור הבריאה ירד עד העשיה ואז נכפל ונזקף ונעשה מקיף בדופני הבריאה כי כמו שיש הפרש בין אצילות לבריאה כן יש הפסק בין יצירה לבריאה ובין עשייה ליצירה ולכן אם האור של הבריאה יפול ליצירה יקרא נפילה ומיתה. והנה היות המעקה הזה ג"כ בחי' רי"ו הוא באופן זה כי הנה נתבאר אצלינו כי עולם היצירה נקרא א"ל יהו"ה והנה זה האור היורד מיצירה ולמטה הוא א"ל אל"ף למ"ד גימטריא רי"ו וזה הרי"ו עולה לגג היצירה ונעשה שם בחי' מעק"ה שהוא בחי' רי"ו ג"כ והנה מעקה עשיה הוא כי הלא גם העשיה היה אור שלו מתפשט ויורד מאד בסוד הרקיע שארז"ל שהיה מותח והולך עד בלי די ואז חזר לעלות ונעשה מעקה לגג העשיה. ואמנם מעקה הבריאה הוא כדי שלא ירד אור האצילות עד בריאה ומעקה יצירה הוא כדי שלא ירד אור הבריאה ביצירה ומעקה עשיה כדי שלא ירד אור היצירה לעשיה וגם כדי שלא יתפשט אור העשיה למטה עד הקליפה שתחת העשיה לכן חזר בסוד מעקה בראש העשיה והנה מעקה עשיה הוא שם ב"ן ונודע שהוי"ה זו היא בעשיה ב"ן ונעשים ע"ב קד"ם שהוא י' י"ה יה"ו יהו"ה. יו"ד יו"ד ה"ה יו"ד ה"ה ו"ו יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה שהם אחוריים דעשיה והם גימטריא רי"ו כמנין מעקה. וא"ת למה מעקה הבריאה והעשיה הם מהויות ומעקה יצירה הוא משם א"ל הטעם הוא כנודע כי תמיד אנחנו מכנים שם הוי"ה אל יצירה שהוא סוד ז"א הנקרא הוי"ה כנודע כי בינה ומלכות שהם בחי' בריאה ועשיה הם שמות אהי"ה אדנ"י לכ אין מעקה יצירה נעשית מעצמותה שהוא הוי"ה רק משם א"ל אמנם בריאה ועשיה שאין עצמותה בחי' הוי"ה לכן נעשית המעקה מבחי' שם הוי"ה כנ"ל:
11
י״בודע כי בבריאה אין יכולת להיות ניכר בו פרצוף שלם לא בא"א שבו ולא באבא שבו כי א"א ואבא דבריאה כל אחד מהן אין בו רק ו"ק לבד ואמנם באצילות יש לו י' והנה באצילות ג"ר של א"א שהם המוחין שלו הם מגולין ובהם מתלבשין ו"ק כולם דעתיק כנודע והו"ק דא"א הם מתלבשים באצילות אבל בבריאה ג"ר מהו"ק שיש בא"א הם מגולין ובהם מתלבש אותה בחי' שנאמר עליה לכי ומעטי את עצמך והוי ראש לשועלים כנודע שהוא אותה נקודה של המלכות דאצילות שירדה ונתלבשה בהם בסוד נשמה אליו וג"ת של ו"ק דא"א הם מתלבשים בו"ק דאבא ונעשית נשמה אליו אמנם אמא של בריאה היא פרצוף שלם מי"ס וז"ס אמא מקננא בכורסייא כי פרצוף בינה דבריאה הנקרא כורסייא הוא נגלה בפרצוף שלם משא"כ באותם שלמעלה ממנה שהם א"א ואבא ולכן מכנים הבריאה אל בינה וטעם הדבר הוא לפי שאין יכולת להגיע בבריאה רק אור בינה. לבד דאצילות כי באצילות עצמו יכולה החכמה שלו להתלבש בכל חלקיה בכל האצילות אשר ז"ס כולם בחכמה עשית. אמנ בבריאה אין אור החכמה מתפשט בה כלל רק אור הבינה לבד ולכן אין פרצוף שלם ניכר בבריאה אלא מבינה שלה ולמטה כי גם הז"א יש בו פרצוף מן י"ס אלא שנתוסף בו על בינה שבבריאה כי יש לו חו"מ א' משא"כ בבינה. ונוקבא דז"א דבריאה מלבד שיש לה פרצוף שלם מי"ס הנה נוסף בה שיש לה ב' אורות מקיפין אבל ביצירה אינו נגלה רק אור ת"ת שבו בבחי' ו"ק. וז"ס מ"ש בתיקונים שית ספירן מקננא במט"ט שהוא היצירה וא"א ואבא דיצירה אין להם רק בחי' תלת כליל בתלת לבד והבחינה הראשונה של א"א דיציר' נשאר מגולה והב' תחתונות מתלבשים באבא דיצירה אמנם אמא ת"ת ומלכות דיצירה יש לכל אחד מהם ו"ק וההפרש שיש בהם כי אין לבינה או"מ ולת"ת יש אור אחד מקיף לבד ולנוקבא יש ב' אורות מקיפין ובעשייה אבא שבו בלבד הוא בחי' נקודה א' לבד אבל כל השאר אפילו א"א שבו כל א' כלול ג' בג' כי פחות מזה א"א לעמוד. אמנם למה א"א דעשיה עם היותו גבוה מאבא היה לו ג' כליל בג' (ולאבא נקודה א' לבד) הטעם הוא לפי שהוא קו אמצעי ולכן יכול להיות ג' כליל בג' משא"כ באבא שאינו מן קו אמצעי. עוד יש חילוק אחד בד' עולמות אבי"ע והוא כי באצילות יש הפרש בו בעצמו ובחלקיו והוא כי א"א שבו מתפשט בו אור א"ס בקירוב ובהרחבה גדולה ואו"א דאצילות אור א"ס בהם בקירוב אמנם אינו נמשך בהם בהרחבה גדולה רק דרך חלון וז"א דאצילות אור א"ס הוא בריחוק ובדרך חלון כשיעור רוחב יסוד העליון דאו"א ונוקבא דז"א דאצילות אור הא"ס הוא בריחוק וע"י חלון אלא שהוא חלון יותר צר מן חלון ז"א אמנם כל בחי' אלו הם בלי מסך כלל אמנם בין אצלות לבריאה יש מסך מפסיק והאור בא אליו דרך מסך. ודרוש זה נלע"ד ששמעתי מפי אחרים בשם מורי זלה"ה ולא מפי עצמו ובשער מ"ז פ"א אמר פי' אחר בשם הרב גדליה הלוי זלה"ה:
12
י״גשער מב פרק א מ"ב - השער השני שער כללות אבי"ע ובו ד' פרקים:
13
י״דארבע עולמות אבי"ע בקיצור אחר שנתבאר בדרושים שעברו ענין הי"ס של עולם האצילות בפרטות צריכין אנו לבאר בכללות כל בחי' ד' עולמות הנקרא אבי"ע וצריך לבאר ג"כ כללות עולם האצילות אע"פ שאין זה מקומו אמנם להיות שורש להבין ג' עולמות בי"ע אשר תחתיו קבענו ביאור כללותו בדרוש זה והנה היותן בחי' ד' עולמות אבי"ע הוזכרו בהרבה מקומות ובתיקונים מפוזרים אמנם אלו הב' מקומות נזכרו שם בדרך כללות על מתכונתם א' הוא בהקדמת התקונים ד"ג ועלת על כלא הוא נחית בי"ס דאצילות ובי"ס דבריאה ונהיר בי' כתות דחמלאכייא וי' גלגלי רקיע וכן בפ' בא בר"מ דמ"ב ענין י"ס דאצילות דאינון מקור מעיין וים וז' נחלים ולבתר עביד משמשין לאילין מאנין כורסיא בד' סמכין ושית דרגין הרי עשר ולבתר תיקן לשמשא לכורסייא י' כתות מלאכים אראלים וכו' ולבתר עביד לאינון משמשין דאינון סמאל. וביאורו הוא כי תחלה הם י"ס דאצילות שהם מתחלת עתיק יומין עד סיום נוקבא דז"א דאצילות כנזכר במ"א ואחריהן עולם בריאה ובו י"ס ג"כ דוגמת י"ס דאצילות ונקרא עולם כסא הכבוד יען הם למטה מנוקבא דז"א הנקרא כבוד והבריאה כסא תחתיה לכן נקרא עולם הבריאה כסא הכבוד ואחריהן עולם יצירה והוא י"ס ג"כ ובזה העולם מטטרו"ן שר הפנים חעם י' כתות מלאכים ואחריהן עולם העשיה והם י' גלגלי הרקיע הסובבים עלינו אשר בתוכם ארץ התחתונה וכבר ידעת כי כמו שי"ס דבריאה נעשו בסוד היכלות כי היכל א' העליון הנקרא ק"ק כולל ג"ר וכן בעשיה הם ז' רקיעים והרקיע העליון הנקרא ערבות כולל ג"ר אמנם כל הי' גלגלי של הז' כוכבי לכת וי"ב מזלות שמנו חכמי התכונה כולה קבועים ברקיע ב' מתתא לעילא כמ"ש ויתן אותן אלהים ברקיע השמים שהוא דמיון היסוד הנקרא כל וכולל כולם בו ותחתיו הוא וילון מל' דעשיה שאינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית כמארז"ל ובתוך וילון זה הם ד' יסודות ארמ"ע דהיינו אש מים עפר רוח והארץ וכל אשר בה וכללות כל הז' רקיעים אלו העליונים והארץ שבתוכה נקרא עולם העשיה ששם נגמר החומר והכלים להתגשם כמ"ש במ"א כי התחלת הכלים הם מעולם הנקודים שהם י"ס דאצילות שהם מאנין וכלים הנזכר ר"מ פ' בא וכאן בעולם עשיה נגמר מלאכת הכלים והוא תכלית החומרים שהוא קצה האחרון ולכן פה נתגלו בחי' הקליפות לגמרי ולכן נקרא זה עולם הקליפות עם היות בתוכה עשר ספירות דעשיה דקדושה וז"ס ריש פ' בר ולאילן עביד משמשין סמא"ל וכל כת דיליה והרי נתבאר בקיצור ד' עולמות אבי"ע:
14
ט״ושער מב פרק ב - בענין האורות שאנו אומרים ששרשם נשאר במקומן והארתן יצא לחוץ נבאר לך בז"א וממנו נקיש אל השאר הנה בהיות שהאציל א"ס את הכתר עשאו מכללות ה' פרצופים שהם כתר שבו ואו"א וזו"ן שבו ודע שבעת שהאציל כתר שבו היו כלולים בתוכו כל הכתרים שיש משם ולמטה עד העשיה זה תוך זה כיצד כתר דאצילות מלביש אותו כתר דבריאה ועליו כתר דיצירה ועליכו כתר דעשיה מלבוש אליו (ש' י' פ"ה) וכן בענין הפרטי. המשל בזה כתר דא"א ועליו כתר אבא ועליו כתר אמא ועליו כתר ז"א ועליו כתר נוקבא וכ"ז באצילות ועד"ז בכתרים דבריאה וכן אח"כ בכתרים דיצירה וכן אח"כ בעשיה ובעת שהאציל חכמה היו כלולין בו כל החכמות שיש בכל העולם ע"ד הנזכר וכעד"ז בבינה שבו כל הבינות ובז"א כל הזעירין שבכל העולם ובנוקבא כל הנקבות וכאשר האציל א"א את אבא דאצילות הנה הכתר שבו לקח א"א לעצמותו וכל מה שלמטה ממדרגתו נתן הכל באבא ונמצאו כל החכמות כולם נתונים באבא ע"ד שנזכר בא"א וכעד"ז באמא ובזו"ן ובכל ג' עולמות בי"ע ונבאר לך ענין ז"א בפרטות כי תחלה נאצל ז"א מכתר א"א ובו כלולין כל הז"א ואח"כ לקח א"א שאר החלק המגיע לבחי' א"א ויצאו כל השאר וכעד"ז באו"א ונמצא שבחי' בן ובת שהם זו"ן דא"א דכתר דאצילות נשארים שם ויצאו כל שאר הבחי' דזו"נ בנה"י דתבונה ואז נשארים שם זו"נ באופן ששורש זו"ן הוא אותו חלק הכתר שלהם שהיה כלול בכתר דאצילות כנ"ל ושאר זעירין ונוקבא של שאר עולמות ופרצופים הם הארות לבד וכן תקיש אל שאר הפרצופים הנודעים כנ"ל:
15
ט״זכל ד' עולמות אבי"ע הובררו בירור המלכים היותר מעולה באצילות והגרוע ממנו בבריאה וממנו נתהוה בריאה וכעד"ז היצירה ואח"כ בעשייה והגרוע מהכל מה שלא היה יכול להתברר נשאר בסוד הקליפה ר"ל שהם דינין קשים עד מאד שלא יוכלו להתברר מן הסיגים ונשארו ניצוצי קדושה שלהן בתוך הקליפות והם נקרא י"א סמני הקטורת וכעד"ז בכל אצילות עצמו היותר מובחר נברר בעתיק וגרוע בא"א ועד"ז בכל ספירה וספירה שבכל פרצוף ופרצוף בפרטות ואין להאריך בזה כי כשל כח הקולמוס לפרטם ודע שאחר שהוברר חלק העתיק לגמרי אז התחיל הוא לברר את חלק הא"א ואחר שהוברר חלק א"א לבדו אז בירר הוא חלק או"א ואחר שהוברר חלק או"א אז התחילו לברר חלקי זו"ן וכ"ז על ידי זווגים ועיבורים שאותן הניצוצין המבוררים עולין ממקום נפילתן עד למעלה ונכנסים בבטן הנוקבא ושוהין שם זמן העיבור ונמתקים שם ונעשים שם בחי' פרצוף ואחר שנתברר האצילות כולו אז מתחיל בירורי עתיק דבריאה להתברר ע"י נוקבא דז"א דאצילות ואח"כ אחר בירור עתיק דבריאה אז הוא מברר חלקי א"א דבריאה וכיוצא בזה בכל הבריאה ועד"ז אח"כ ביצירה בכל פרטיו ועד"ז בעשיה בכל ענין פרטיהן נמצא שכל ד' עולמות כולן הם מבירור ז' מלכים ומה שלא הוברר נשאר בסוד אחד עשר סמני קטורת:
16
י״זשער מב פרק ד מ"ק - ענין אבי"ע דע כי עולם אצילות כלול מד' עולמות אבי"ע וכן בריאה כוללת כל אבי"ע וכן יצירה וכן עשיה באופן זה כי אבא אצילות ואמא בריאה ז"א יצירה ונוקבא עשייה ובחי' א"א אינו ניכר בכל עולם להיותו נעלם מאד והנה מן עולם אצילות נשמות ומבראה רוחין קדישין ומיירה מלאכים ומעשייה אופנים והנה האדם כול ד' עולמות ואם לא זכה אלא לנפש דעשיה ואח"כ חטא ופגם בהוו כניסה בקליפות אומרים לו יתוש קדמך כי היתוש לא עשה מעשה לכנוס בקליפה ואם לא חטא אז הוא בסוד האופנים ולפעמים יהיה שאי בו רק בחי' נפש והוא חשוב ממי שיש בו רוח כגון שיש לו בחי' נשמה שבנפש כנודע כי בכל עולם ועולם כלולים בו כל הד' וזה האדם כיון שהתחיל להאיר ולתקן מעט מעט תיכף מאיר בו בחי' נשמה שברוח דיצירה אף על פי שעדיין לא נתלבשה בו לגמרי כי א"א להתלבש בו לגמרי עד שיתקן נפשו לגמרי. ואמנם זה האיש אשר יש בו רוח והוא בחינת נפש שברוח דיצירה ודאי הוא גרוע מבחי' זה הנ"ל. גם אפשר שיהיה באדם נפש דאצילות ויותר למעלה גם כן ואם יהיה לו רוח מבחי' יסוד דאצילות יהיה בעלה דמטר ניתא ונקרא איש אלהים וכעד"ז נאמר צדיק מושל ביראת אלהים כי כמו שיש צדיק אשר עולה נשמתו בסוד מ"ן במלכות כן יש מי שיעלה נשמתו בסוד מ"ד כי אחר החרבן שאין זווג ואין הגנן זורע גינתו רק גינתו צומחת מן הספיחין אשר יצאו בה ומשם חוזרת וצומחת והספיחין הם נשמות הצדיקים אשר צמחו ויצאו מהגינה העליונה מלכות והם חוזרין לעלות שם בסוד מ"ן או מ"ד וז"ס אור זרוע לצדיק שכבר נזרע מעיקרא ואינו זורעו עתה מחדש כנזכר זוהר פרשה תרומה דקס"ו ע"ב ארבע אותיות הוי"ה בארבע עולמות אבי"ע י' באצילות סוד שם ע"ב דיודי"ן כי כולם בחכמה עשית ה' בבריאה שם ס"ג כי אמא מקננא בכורסייא ו' ביצירה שם מ"ה כי ו' ספיראין מקננא ביצירה ה' תתאה בעשיה שם ב"ן כי מלכות מקננא באופן:
17
