ספר החיים, ספר גאולה וישועה ב׳Sefer HaChaim, Sefer Geula Vi'Yeshua 2
א׳פרק שני
(א) והנה יש אנשים החרידים אל דבר ה' ומואסים בארץ העמים אבל מ"מ לא ישמחו ג"כ כ"כ על הזמן ההוא של ביאת הגואל להיות הזמן ההוא איום ונורא ומי יכילנו מפני פחד הש"י ע"י חבלי המשיח ואימת קול תרועת מלחמות שיתעוררו אז בעולם וכל זה מפני מיעוט.
(א) והנה יש אנשים החרידים אל דבר ה' ומואסים בארץ העמים אבל מ"מ לא ישמחו ג"כ כ"כ על הזמן ההוא של ביאת הגואל להיות הזמן ההוא איום ונורא ומי יכילנו מפני פחד הש"י ע"י חבלי המשיח ואימת קול תרועת מלחמות שיתעוררו אז בעולם וכל זה מפני מיעוט.
1
ב׳אמונה כי לא יאמינו כי גאולי ה' יהיו ניצולים מכל פחד וצרה ועכשיו מיושב מה שארז"ל כי בתחילת דינו של אדם שואלים אותו צפית לישועה.
2
ג׳(ב) ויש לתמוה כי מי היא זה שלא יצפה לישועת הש"י ולפי מה שפי' אתי שפיר כי הזמן ההוא קשה על הבריות ומעטין הם מבני עלייה אשר מצפים עליו בלב שלם. ואע"ג שאנו מבקשים על גאולתינו ועל פדות נפשינו בכל תפילותנו. יש לחוש שתפילה זו אינה בלב שלם. ומה שמעיד על זה הוא שידוע שכל מי שיש לו שום צער או יגון בלבבו מתאונן ומתקונן ומספר ממנו תמיד כענין שנאמר לא אליכם כל עוברי דרך דרשו בו רז"ל מכאן לקובלנא מן התורה.
3
ד׳והטעם לפי שהאדם ימצא בזה קורת רוח גדול על ידי שמוציא צערו מן הלב כעניין שנאמר אדברה וירוח לי ודאגה בלב איש ישיחנה אבל כאן אין אומר ואין דברים מענין המשיח וביאתו ובלי נשמע קול גנוחי גנח או ילולי יליל על כבוד ה' המחולל בפשעינו ועל בית תפארתנו שחרב בעונינו ועל עם ה' הנתונים בצרה.
4
ה׳(ג) ונוסף על זה מה שאנו רואים בט' באב יום המר הזה המיוחד לאבל האיך אנו נוהגים בו בעו"ה קלות ראש בבית מקדש מעט כי יתנו בו המון את קולם כיום מועד ואין ללמוד עליהם זכות ולומר שהם מתנחמים מצרה זו ולפי שהוא אבילות ישנה שזהו תנחומי הבל שהרי כל יום ויום צרות הגלות קשה מיום שלפניו וא"כ אותה הוספה הוא ודאי אבילות חדשה וכאלו מתו מוטל לפניו וכל זמן שאין הצרה מסתלקת אין לקבל תנחומים וזה אנו למידים מחביריו של איוב שנאמר ואין דובר אליו דבר כי ראו כי גדול הכאב הרי שכל זמן שראו הכאב שהיו מתגדל לא מצאו מקום אל הנחמה ולכך לא דיברו עמו דבר ומיד כאשר גבר עלינו חכדי הש"י לתת אותנו לחסד ולרחמי לפני שובינו מיד אנו מתנחמים וחושבים עצמינו כנגאלים ואפשר שזהו שאמר הכתיב היתה כאלמנה ורוצה לומר שדומים לאלמנה זו שמצטער' מתחילה מאד על בעל נעוריה וקל מהרה מתנחמת וקושטת את עצמה כדי ליקח איש אחר כך ישראל כו' ומיד כאשר ימצאו הרווחה מצרות גלותם מיד הם רוצים להיות רבתי במדינת האמות ושרתי בגוים כעובדא דתרנגול ותרנגולת שנפלו על גונדאי דרומאי ומחוהו.
5
ו׳ואם יש מי שיש לו שום גדולה או שררה מיד הוא מתנשא על כל ראשי עם הקדוש ומשתרר עליהם שלא לש"ש וזה גורם שיתנשאו ג"כ שונאינו ומכבידים את עולם עלינו כי איך לא יתנשאו שונאינו עלינו ואנחנו מתנשאים איש על אחיו ואע"ג שנשיא הוא בכלל הדור מ"מ צריך הוא לנהוג כבוד בצבור שאין מלך בלא עם.
6
ז׳ואפשר שזהו מה שאמר הכתוב וצבאו ופקודיהם שהיה ראוי שיאמר וצבאו ופקדיו או וצבאיהם ופקודיהם. אבל מה שאמר וצבאו תולה הכל בנשיא הדור ובמה שאמר ופקודיהם מגיד שלא יפסיע ג"כ על ראשי עם קדוש ובפרק שני דאבות הזהירו רבותינו זכרונם לברבה לכל העוסקים בצרכי הציבור שיעסקו עמהם לש"ש ולא היה צריך להזהיר על זה שהרי כל מעשינו צריכין שיהיו לשם שמים.
7
ח׳אבל לפי שיש באסיפת הציבור וקיומם תועלת אל המושל עליהם שהמשתדל בתקון אסיפת הציבור לא יכוון בו רק כדי שימלוך עליהם הש"י וזה לש"ש ולא בשביל שררת עצמו וזהו ג"כ מה שמצינו במדרש כי בשעה שאמר ליה הקב"ה למשה רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל מיד תשש כחו של משה ולא היה בו כח להתפלל עליהם וחלילה שנאמר שחרד מפני ירידתו מגדולתו אבל לפי ששמע שגדולתו תולה בקיומם נתבייש להתפלל שוב על קיומם מפני שהיה נראה שגדולת עצמו הוא דורש עד שנתן לו הקדוש ברוך הוא מקום להתפלל עליהם.
8
ט׳(ד) ובכל התורה לא תמצא אותיות גימ"ל וסמ"ך שהם אותיות ג"ס זה אחר זה להגיד שהגסות שנאוי לפני הקב"ה ורז"ל אמרו שת"ח צריך שיהא בו חלק השמינית מן השמינית מן הגאוה והטעם כי השמינית מן השמינית הוא החלק הס"ד שבו ובזה לא הגיע עדיין אל חלק הג"ס שהוא החלק הס"ג שבו ואפילו המלך שבישראל הוזהר לבלתי רום לבבו מאחיו ואנו רואין את אות הלמד שהוא נישא וגבוה מעל כל האותיות בא להורות על מעלת הלימוד שהוא מתנשא לכל לראש ואפ' הכי במקום גדולתו שם יהא ענוותנותו.
9
י׳(ה) שכן הלמד כופפת את ראשה למטה.
10
י״א(ו) וכן בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא שם אתה מוצא ענוותנותו כו' וביאר הענין לפי שהענוה אינה רק מה שאדם יוצא ממדריגת גדולתו ומוריד עצמו למדרגת השפלות אמר שאינו כן בענוותנותו של הקב"ה כי הוא יתברך עם הענוה היתירה שבו הוא נשאר ברוממות גדולתו וזה משמשת לשון שם אתה מוצא כו'.
11
י״בואותיות השם הנכבד מורים על גדולתו ועל ענוותנותו שהרי אותיות הללו הן שורש ויסוד לכל האותיות כמו שידוע מחכמת הדקדוק וזהו מורה על גדולתו והן גם כן שפלי' במספר שאר כל האותיות שבאלפא ביתא שהרי אין בכל אותיות שם זה של רחמים שיעלה מספרו יותר מעשרים וכל שאר האותיות יעלה מספרם יותר מעשרים.
12
י״גוזה מורה על ענוותונתו ורמז ג"כ כי עד עשרים מדת הרחמים נוהג אבל משם ואילך הוא זמן העונש של מעל' ומחכמת הטבע והיצירה כו הדבור' הגדול' המנהיג' את האחרים אין לה עוקץ בפיה להורות על כל מנהיג שיטיל אימה ויגזר ולא יעבור ומה שארז"ל אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו כו' נראה שעל המלכות עצמה אמרו שצריך שתעל' מורא שמים על ראשה שאלמלא כן לית דין ולית דיין ואין אימתה מוטלת על הבריות ואיש את רעהו כו'.
13
י״דואם יכניע להם המלך או הנשיא יקנה את לבבם ויהיו לעבדים בנפש חפיצ' ויתיישב בזה ההיא עובדא.
14
ט״ו(ז) דנחום איש גם זו בפ"ג דתענית דשקלי מיניה לסופטא דאבנים טובות ומרגליו' כו' שיש לתמו' שאחר שידע שגנבו האבנים טובות ומרגליות מן התיבה ומלאו' עפר האיך סמך על הנס לילך אל הקיסר עם תיבה מלא עפר ולא היה ירא שיהרגוהו ושמואל הנביא אמר ואיך אלך ושמע שאול והרגני ואע"ג שהקב"ה אמר ליה שילך וכל זה לפי שאין לסמוך על הנס והאיך סמך א"כ הצדיק הזה על הנס שיעשו לו שיהא זה מעפרו של אברהם אבינו ונראה שהחסיד הזה היה נותן אל לבו שגם זה שנגנב ממנו מה שהיו בתיבה הוא לטוב' לפי שגלוי וידוע לפניו יתברך שהדורן הזה לא יהיה מקוב' בעיני הקיסר כי קטן ושפל הוא בעיניו לפי רוממו' גדולת מלכותו וחישב כי לא לחנם נגנב הדורון וניתן במקומו העפר רק כדי ללמוד עניין חכמה ומוסר והוא שישפיכו דברי הכנעה ותחנונים לפני הקיסר ובזה ימצאו חן בעיניו ובאו ואמרו לו במה נקדם פניך אם בכסף וזהב הלא לך הכסף והזהב ולא נוכל לכבדך לפי גדולת רוממתך אך ההכנע' היתירה שאנו מכניעים לפניך ורוצים לקבל עלינו עול מלכותך בלב שלם והרי אנו מוטלים לפניך כעפר זה שבתיבה זו וזו יעלה לפניך לרצון טוב ועם כל זאת באנו לעורר ג"כ את אדונינו הקיסר על דבר עצום וצדק המקובל לנו מאברהם אבינו וזה כי איש חכם ונשיא כמוהו מסתמא לא היה מלומד לעשות מלחמה ועם כל זאת היה נשיא אלהים בתוכם.
15
ט״זואב המון לכל הגוים וכל זה לפי שלא רצה למלוך עליהם ביד חזקה רק היה קונה את לבבם ע"י דברים רכים וטובים באמור להם כל היום שגם הוא עפר ואפר כמותם ואין רצונו להמליך עליהם.
16
י״זובראותם הענוה היתרה שבו המליכוהו עליהם יותר ממה שהיה בא להמשיל עליהם בחזקה וכן אדונינו הקיסר אם ירצה שיכניעו תחת ידו כל הערים הגדולות והבצורות ממנו יקרא אליהם לשלום ואז יענוך שלום ופתחו לך. והיו הדברים האלה מקובל וטוב בעיני הקיסר יותר מכל כלי חמדה.
17
י״חואמר ליה הקיסר קרינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא ולך נא עם השרים הגדולים אשר לי אל מדינה פלונית אשר היא גדולה ובצור' ממני וקרא נא אליה לשלום צא ותוכל לה ואראה אם יאמנו דברך אם לא ושפתי צדיק ידעון רצון גם היה מלומד בניסים עד שעלתה בידו שהושלמ' אותה המדינה עם הקיסר והכניסה את צוואר' תחת עול מלכותו ואותן הדיורין שגנבו האבנים טובות מן התיבה באו גם כן אחר כך עם עפר אחרת ואולי התפארו ג"כ כי חכמתם יעמוד להם לכבוש גם כן עיירות ומדינות הרבה תחת יד הקיסר ובדק אותם ולא עלתה בידם והרגום הקיסר על ששחקו בו כן יאבדו כל אויביך ה' (ח) ולפי דעתי שזהו ג"כ מה שאמרו חכמים בפ' המוציא יין ברבי זירא דאשכח ליה לר' יודא דהוי קאים אפיתחא דביה חמוה וחזיתי' דהוי בדיחא דעתיה ואי קבעי ליה כל חללי דעלמא א"ל.
18
י״טוקשאל מיניה קושיות משונות וחדא מהם מ"ט תורא אריכא גנובתיה והשיב משום דדיירי באגמה. הכוונה על הת"ח כי מצד התורה שלו צריך להאריך גנובתיה שהוא הזנב שלו ולהתגאות קצת כדי להטיל אימה משום שדר אצל עמי הארצות יושבי הכפרים והאגמה.
19
כ׳גם צריך להראות להם לפעמים את דברי הבקיאות שלו ולדרוש להם מדברי תורה וזהו לכרכושי בקי או שצריך להבריח מעליו זבובי המות והן העמי הארצות השונאים ת"ח ואינם שומעים לדבריהם וזהו לכרכושי בקי שפי' זבובים ואם הת"ח הוא עני צריך להכניע עצמו לפני הע"ה המחזיקים את ידו וזהו מה ששאל מ"ט גמלא גנובתיה זוטרתא והשיב משום דאכל כסי'. קרא לת"ח עני גמלא לפי שגומלים עמו חסד וצריך שיהא גנובתיה זוטרא משום דאכיל מה שמטילין לכיסיה.
20
כ״אוזהו גם כן מה שאמר כי הקמצא שהוא רמז לת"ח שאין פרנסתו מצויה שצריך לדקדק בפחות משו"פ ולקמץ ומשום דדירתו ביני חילפי שהן אילני סרק שהוא רמז לעמי הארצות יושבי כפרים ע"כ קרנא דידיה רכיכא ואי קשיא תנוד ותעוור. הכוונה שאם היה קשה כנגדם אזי יגרשו אותו מאליהם להיות נע ונד ותעוור כלומר אור תורתו יחשב וישתכח מעליו. ע"כ וכל הרודף אחר הכבוד ארז"ל שהכבוד בורחת ממנו ור"ל שאף אות' הכבוד שהיה לו מתחיל' היא בורחת ממנו.
21
