ספר החיים, ספר פרנסה וכלכלה ז׳Sefer HaChaim, Sefer Parnasa VeKhalkala 7
א׳הפרק השביעי
מה שארז"ל כל (א) המועדים בטלין חוץ מחנוכה ופורים לא שיתבטלו לגמרי וחלילה שיתבטל אפי' נקוד' א' מן התורה שהיא נצחית וכ"ש מועדי ה' אבל הכוונה כי היונים שביטלו כל מועדי ה' לא ביטלו חנוכה ופורים לפי שלא הקפידו עליהם לבטלם אחר שאינם מן התורה וגם אינם מועדים גמורים שהרי מותרים הם בעשיית המלאכה ועוי"ל לא שיתבטלו המועדים עצמם חלילה אבל הטעם שלהם בטל שכל המועדים הן לזכר יצ"מ וכבר בטל מצרים ובטל שיעבודם אבל טעם מצות חנוכה ופורים אינם בטילים לעולם שעדיין עומדים עלינו בכל דור ודור להשכיח אותנו מתורתינו כדרך שעשו היוונים בימי החנוכה האלו וכן בכל את ובכל שעה חושבים עלינו שונאים מחשבת רשע להכחידנו מגוי כדרך שחשב עלינו המן הרשע.
מה שארז"ל כל (א) המועדים בטלין חוץ מחנוכה ופורים לא שיתבטלו לגמרי וחלילה שיתבטל אפי' נקוד' א' מן התורה שהיא נצחית וכ"ש מועדי ה' אבל הכוונה כי היונים שביטלו כל מועדי ה' לא ביטלו חנוכה ופורים לפי שלא הקפידו עליהם לבטלם אחר שאינם מן התורה וגם אינם מועדים גמורים שהרי מותרים הם בעשיית המלאכה ועוי"ל לא שיתבטלו המועדים עצמם חלילה אבל הטעם שלהם בטל שכל המועדים הן לזכר יצ"מ וכבר בטל מצרים ובטל שיעבודם אבל טעם מצות חנוכה ופורים אינם בטילים לעולם שעדיין עומדים עלינו בכל דור ודור להשכיח אותנו מתורתינו כדרך שעשו היוונים בימי החנוכה האלו וכן בכל את ובכל שעה חושבים עלינו שונאים מחשבת רשע להכחידנו מגוי כדרך שחשב עלינו המן הרשע.
1
ב׳אלא שהקב"ה מצילנו תמיד מידי הרי שנ חנוכה ופורים אינם בטלים לעולם ולא הגיע אליהם צרות היוונים רק בשביל שרצו להשתמד ח"ו ולפרוך עול לגמרי בימי יחזקאל הנביא וכל האומר שרוצה להשתמד ח"ו ידוע שלא יכופר לו עון זה עד שיהרג עצמו על קדושת השם וזהו שהשיב להם הנביא העולה על רוחכם היה לא תהיה ולמה כי ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליככ כלומר ידעתי בכם שאתם מאמינים בני מאמינים וכאשר אשלח עליכם חמת אנטיוכס הרשע וחביריו שיהרגו אתכם בזדון אז תעמדו בנסיון וע"כ תחזרו לחנך בית ישראל כדרך שחינך שלמה בית ה' בכמה מיני קרבנות כך יתחנך הבית הזה ע"י זקינים ונערים טף ונשים ובתולות שלא ורצו להשתמד ויהיו נהרגים על קידוש הש"י ונקרא חנוכה ע"ש חנוכת הבית שחזר להתחנך ע"י החסידים ההם (ב) וזולת פי' זה אין טעם לשם זה של חנוכה שאם הוא לשון ציווי שמצוה שיהיה לנו חנייה ושביתה מעשיית המלאכה בכ"ה בכסליו.
2
ג׳זה אינו חדא דמותר במלאכה הוא ועוד לא יום כ"ה לבד זמן החנייה והשביתה רק כל שמונת ימי חנוכה ועוד מאי שנא חנוכה משאר כל מועדי ה' שלא נזכר בשמם בכמה בחודש הם ואם ר"ל שחנו מצרתם מיד כשנכנס כ"ה בכסליו היה אין זכרון נס הנרות כ"כ ראייה על בטול צרתם ויותר היה ראוי לעשות זכרון על הנס שנמסרו גבורים ביד חלשים כו' ועוד מ"ש ששמחו על חזרת הידור מצוה זו של הדלקת הנרות ולא שמחו על חזרת שאר כל המצות שנתבטל הרמז מהם ולכ"נ שהשמן שטימאו היוונים הוא רמז לאמונת הרעות שלמדו ישראל מן היוונים ועי"כ נטמא השם טוב שלהם עד שרצו להשתמד לגמרי כדלעיל ולאחר שחנכו הבית ע"י הריגת החסידים חזרו לבנות את היכל ה' וטהרו את השמן שהוא רמז לשם הטוב והשליכו מהם האמונת הרעות ולכך נהגו להרבות בסעודת מריעים בחנוכה להודיע שאנו שמחים על שחזר הרשות להנתן בידינו לעבוד את ה' ית' ועדיין יד ה' טובה עלינו בכל יום ויום להחזיק ידיו בתורתו כדפירש' ומשום הכי נקראת סעודת חנוכה סעודת רשות על שבטל השמד וחזר הרשות להנתן.
3
ד׳בידינו ויהיה א"כ סעודות חנוכה ענין נכון בזמן שיש עמו יראת השם שעכ"פ לא נתקן עיקר חנוכה רק להודות ולהלל ואפי' סעודת פורים אע"ג שעיקרו למשתה ולשמחה ניתנה וחייב האדם לבסומי כו' מ"מ צריך להזהר משמחה שיש עמה שחוק וקלות ראש כמ"ש (ג) רז"ל בקרא של ליהודים היתה אורה וגו' וששון זו מילה ויקר אילו תפילין ריש לתמוה וכי קודם לכן לא היה להם מצות מילה ותפילין חלילה אבל מגיד שקיימו וקיבלו עליהם מאמר הפורים האלה בשמחה ואינם מצטערים כלל על הוצאות הפורים כדרך שאין האדם מצטער כלל על הוצאות שמחת מילת בנו וזהו ששון זו מילה ומגיד עוד שצריך שלא יהא שמחה זו רק שמחה שיש עמה יראת השם וזהו ויקר אילו תפילין כמ"ש בברכות רב יודא היה יתיב קמיה דרבי זירא חזייה דקבדח טיבא א"ל מי לא כתיב בכל עצב יהיה מותר א"ל קמנהי תפילין ותכריך בוץ שלבש מרדכי כאשר יצא בלבוש מלכות ועטרת זהב גדולה נראה שהם תכריכי בד שלובשים בו את המתים וכל זה כדי שלא תזוח דעתו עליו דוגמתו לבוש הסרגני"ש שכתבו המחברים שנוהגים ללובשו ביום טוב מפני שהוא זמן שמחתינו וראוי להזכיר בו יום המיתה כדי שתהיה גילה ברעדה.
4
ה׳וכדי להשלם כל ענייני הפורים אבאר כאן דיבור אחד של תוספת באגדת המגילה המתחיל (ד) ולידחו עשרת אלפים ככרי כספא שמעתי שעשרת אלפים ככר כסף עולים חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו ת"ר אלף כשיצאו ממצרים ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם דו"ק ותשכח עכ"ל התוספות ונשאלתי שהרי מפור' כתיב בתורה שלא היה רק מאה ככר שנ' וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו' והיאך פירשו התוספות א"כ שעלה הסך הגדול הזה של עשרת אלפי' ככר שהוא מאה פעמים מאת ככר והשבתי להם שהמן רצה ליתן בעדם כל הערך הגדול המפורש בתורה למי שאומר הרי ערכי עלי שחייב ליתן חמשים שקלים שלימים שהם מאה חצאי שקל ויהיה א"כ החשבון מכוון שאם חצי שקל אחד עולה למאת ככר א"כ מאה חצאי שקלים עולה מאה פעמים מאת ככר שהוא עשרת אלפים ככר.
5
ו׳וזהו שפירשו התוספות ואמר שיתן כל פדיונם דוק ותשכח עכ"ל כי הערך הגדול של נ' שקלים הוא נקרא כל פדיונם של כל ימי חייהם כי ימי שנותינו בהם שבעים שנה תוציא מהם כ' שנה שלא נתחייבו בהם הרי נ' פעמים מחצית השקל בשקל הקודש.
6
ז׳ושקלי הקודש כפולים משקלי החול דהיינו מאה חצאי שקלים בשקלי החול שהאד' נותן כל ימי חייו והמן רצה לקנות כל גופם ולכך הוצרך ליתן ערכם הגדול.
7
ח׳ובדברי המגילה עצמה שמעתי להקשות מה (ו) שנ' גם אני ונערותי אצום כן דה"לל נצום כן בל"ר ולא אצום שהוא ל"י אבל לפי שאין האדם יודע במצפוני חבירו שעשה בסתר ואולי נערותיה יאכלו בסתר ולכך לא יכלה להבטיח את מרדכי על תעניות נערותיה רק מה שהיא תתענה בודאי וזהו אצום כן: (ז) ויש מתמיהים עוד כי מה ראה המן לעשות עץ כ"כ גבוה של חמשים אמה ובה' או ו' אמות היה סגי לי' ומצאתי כי המן ראה בחלומו את מרדכי פורח על גבי ביתו וכדי לקיים מאמר החלום הזה אמרו לו זרש אשתו וחכמיו שיראה לעשות עץ גבוה יותר מביתו שהיה גבוה מאוד קרוב לחמשים אמה כדרך הבתים הגדולים והגבוהים שיש להשרי הגדולים וכדי שיתלה מרדכי באורך למעלה גבוה יותר מביתו של המן צווהו לעשות העץ גבוה נ' אמה ולא ידעו שהחלום היה מרמז שעתיד שתשים אסתר את מרדכי על בית המן כן יפלו כל אויבי השם ואהביו כצאת השמש בגבורתו
8
ט׳סליק חלק השלישי הנקרא ספר פרנסה וכלכלה
9
