ספר החיים, ספר סליחה ומחילה ו׳Sefer HaChaim, Sefer Slicha U'Mechila 6

א׳הפרק השישי
החוטא דומה לבן הבורח מאביו ופונה לו עורף ואחר כך מתחרט ונותן אל לבו לחזור ולשוב אל בית אביו וזהו לשון תשובה על שמתחיל לשוב אל אביו ומיד נקרא שב.

ב׳אלא שמדרגת מדרגות יש כאן כפי שיעור המדרגות שיש מן הארץ עד כסא הכבוד ועל דרך הזה אמרו רבותינו ז"ל שהתשובה מגיעה עד כסא הכבוד.

ג׳(א) ולפי שהש"י חפץ צדק הוא ע"כ מוריד הוא שכינתו אצל התחתונים כדי שיהיו קרובים לשוב אליו וכדי להקל עונש המורדים כפי גדולת ורוממות האדון המצווה כך גדול העונש המורד ולכך הוריד שכינתו. וזהו טעם של וירד ה' וק"ל וצריך האדם לעמוד בתשובה כל ימי חייו כי התשובה שהוא עושה בי' ימים אלו לבד לא תספיק להשיבו עד הכסא. ועל התשובה של כל ימיו אמר שהוא מעבירה את רוע הגזירה אלא שכיון שהתחיל בה בי' ימים אלו מעלה עליו כאלו כבר עשאה. ומה שאמרו רז"ל הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת וכו'. ולא הזכיר ג"כ הלכות תשובה בימי התשובה פי' כבר שהטעם לפי שאין זמן לתשובה. ולפי מה שפי' אין צריך לטעם אה רק הטעם שזמן התשובה היא ג"כ כל השנה כולה כמו שפי'. אבל הלכות הרגלים אינו נוהג כלל אחר הרגל ושייך שפיר הלכות פסח בפסח דווקא וכן כולם.

ד׳(ב) וזהו שארז"ל בפרק רבי עקיבא אם יהיו חטאיכם כשנים כשני מבעיא לי' אמר רבי יצחק אמר הקב"ה אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שהם סדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג יהיו וצריך ליישב כי מה עניין סדור השנים אצל התשובה.

ה׳ומהו ג"כ שוב כשלג יהיו ולכך נראה שמגיד כי בעלי תשובה צריכים להוסיף אומץ בענייני תשובתם כל שנה ושנה עד שיהא תשובתם בשנה זו יותר בסדר נכון ממה שהיתה בשנת שעברה כי עכשיו יכול להזהר ממה שהיה נכשל בו אשתקד דדרך כל ענייני העולם והמלאכות שבו שנעשו כל שנה יותר מסודר משנה שעברה לפי שכל מלאכ' נמבזה ונמס יראו בעלי המלאכות לתקן את המעוות שבהם מידי יום יום כך יהא ענייני התשובה שלו כל ימי חייו ואם עושה כן אז יהיו חטאתיו כשלג שהוא להיפך מזה כי השלג של אשתקד אינו בנמצא כך לא יזכרו ולא יפקדו לו עונות של שנה העברה.

ו׳(ג) וזהו מעביר ראשון ראשון ולא אמר ראשון ושני לפי שגם השני הוא ראשון לחשבון כי הראשון נמחה ונמחול לגמרי וכמו שעיני השם יתברך והשגחותיו על כל יצוריו בי' ימים אלו לפי שהם ימי תשובה וכפרה כך עיני ה' על ארץ ישראל מראשית ועד אחרית השנה לפי שכל הזמנים שוים בה לתשובה ולכפרה שהרי אין אדם לן בירשלים עד שנתכפרו לו עונותיו. שנאמר צדק ילין בה.

ז׳(ד) גם הקב"ה דורש הארץ ההוא יום יום ומטפל עמהם כל שנה משא"כ בשאר ארצות שחולק להם פרנסתם בבת אחת באחרית השנה שאינו רוצה לטפל עמהם כל השנה אבל מטפל היא עמהם בא"י בעין יפה בראשית השנה ואחריתו כמו בתחלתו לא כבעל הבית המתגלגל עם האורח ביום א' בבשר יום שני בדגים ומתמעט והולך כפרי החג.

ח׳דרך המלך שאם ימרדו עליו עבדיו ולא יעבדון את עבודתו שהוא מוסיף להכבד עליהם את העבודה כמ"ש פרעה תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר.

ט׳(ה) אבל הקב"ה אומר לישראל ואתה תשוב ושמעת ועשית וגו' פי' אינו מבקש ממך רק שתשוב לעשות את המצות שנצטוית בהם כבר וכן דרך המורדים שלא ישובו לעולם לאותה מדרגה שהיו בה בראשונה ולפחות לא יוסיפו לראות את פני המלך כענין שנאמר באבשלום שאע"ג שמחל לו אביו לא ראה פני אביו אבל החוטא הזה לאחר שעשה תשובה הוא שב לגמרי לחזקתו הראשונה וזהו ג"כ לשון תשובה על ששב לחזקתו עיקר התשובה מיוסד על מספר השלשה של התקיעות הן ג' על ג' וכן תשובה תפלה וצדקה.

י׳(ו) והטעם לפי שהאדם מורכב מד' יסודות והן סבת התאוה והחטא והאדם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא לפחות בא' מהם ויש מי שיחטא בשתים ויש בשלשה וזהו סוד הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש עם גבר.

י״א(ז) אבל שיחטיא האדם בכל הארבע יסודות שלו עד שלא יהא נמצא בו שום דבר טוב זהו אי אפשר כמו שארז"ל שאפי' הריקים שבישראל מליאים מצות כו'.

י״בונמצא לפי זה שהמדרגה הרביעית היא מקום הרחמים אחר שאין החטא מצויה והמדריגה ההיא נקראת מדה כעניין י"ג מדות כי תיבת מד"ת מיוסדות על מספר הארבה לאחידיות ולעשריות ולמאות ועוד יתבאר זה לקמן והנה יש חולה רעה בעולם ורבה היא אל בני דורינו שהאדם עושה בשביל קונו דברים הקשים עליו מאד כגון שמסגף נפשו בתעניות הרבה ועושה צדקה הרבה ומרבה בתפלה ולבו אינו נכון במשבותו עד שכמעט הוא טורח לחנם כההיא דאמר לתלמידיו במטותא מנייכו דלא תירתו תרתי מיני גהינם דהיינו חיי הצער של התשובה דחשוב גהינם של עולם הזה וסופו ג"כ אל הגיהנם גמור עד שלא שב בתשובה שלימה כי התשובה משובה יום ענות נפשו לחרצבת הרשע ולא ימנע עצמו ביום תעניתו ככל רוע מעלליו הכזה צום אבחרה.

י״גגם ההפילה אינה נכונה כי יתנו המון קולם בבית אלהינו דרך ערבוב בעלמא זה מקדים וזה מאחר זה צווח וכו'.

י״דוהמתפלל צריך לכוון בתפילתו כוונה ראויה ולתת אל לבו אהבת הש"י ומוראו כי זהו מטבע שטבעו חז"ל ולא שיעשה עמה אלהי כסף לחשוב בעסקיו בשעת התפילה כי זהו מטבע שפסלו מלכו של עולם נמצא שהתשובה והתפילה צריכים לתשובה ולתפלה אחר' הגונים כדי שיתכפרו על אילו שאינם הגונים ואין כאן רק הצדקה שהיא יותר בשלימות וכוונה לפי שאינה צריכה רק שיתן ויחזור ויתן ולא יקפוץ ידו.

ט״ו(ח) ולזה מצינו במלת צדקה כל שלשה אותיות השורש שלו שהן אותיות צדק מה שלא מצינו במלת תשובה ותפילה והתי"ו וההי"א של מלת תשובה ותפילה הם יסוד נופל להורות שאף על גב שהם יסוד גדול מ"מ נופל יסודם בין בתחלה בין בסוף מה שאין כן במלת צדקה ואף במלת צדקה יש תוספת ה' שאינה שורש להורות שאף בצדקה יש לפעמים התפארת שאינה שורש למצוה זו וגם משה רבינו ע"ה קורא תגר זה על ישראל ואמר להם ואהבת את ה' אלהיך פי' יודע אני בך שאתה אוהב את ה' אלהיך בכל לבבך זו התפלה ובכל נפשך זו עינוי נפש שאתם סובלים על ידי התשובה.

ט״זוהתעניות גם אתם מוסרים את נפשכם על קידוש הש"י ובכל מאודך זו צדקה וכשיגיע לידכם מצוה אע"ג שאין בעשייתה שום טורח או חסרון כיס אתם מתרשלים בה מאוד וזהו כסל למו וזהו שסמך אחריו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך וגומר כלומר יותר מקובל וטוב שתהיו זריזין בעשיית המצוה מאשר תתרשלו בהם ותמסרו עצמיכם על קידש הש"י לקנות עולם הבא בשעה אחת.

י״ז(ט) והעושה תשובה שאינה נכונה משל למי שהולך למרחקים להרויח בסחורה ובבואו אל שער מקום הריוח חוזר לאחוריו נמצא טורח כל דרך בחנם או קונה סחורה ומשליש אותו ומניח אותה ביד החנוני ואינה לקחה עמו.

י״חגם עניין אנשי גבעון הוא רמז לעושים תשובה שאינה נכונה שהרי גם הם לקחו עצות בנפשכם כששמעו קול תרועת המלחמה ובאו מרחוק כדי להציל את נפשם אבל לא היתה כל מעשיהם רק על ידי מרמה כמו כן יש כמה בני אדם שמתעוררין לקול התרועה ועושים כמה עניינים של תשובה אלא שאינו בלב שלם ושקיהם שהיה בלים לחמוריהם הוא רמז לחומר הגוף שהוא נכנע בימים אלו.

י״טונאדות שלהם שהיו בלים רמז ליין משתיהם ותאוותם שהוא בטל עכשיו וכן נעליהם ובגדיהם ולחם צידם כל זה מעניין התשובה ואיש ישראל מקבל אותם וכוללין בימי התשובה חלבנה בהדי בוסמנא ולא הכוס בני ישראל כי נשבעו להם כלומר אע"ג שהחוטאים הללו ראוים לקללה אחר שיודע הדבר שחוזרים לסורם אחר ימי התשובה מ"מ כיון שנתקבלו שוב אינם נדחים.

כ׳(י) ואין כח בתשובתינו לבטל את הגזירה לגמרי רק מעביר את הרוע שבהם שלא תהא הגזירה לשכך אף וחימה רק תהא כלולה ברחמים ומעורבה עמה עד שלא יהא חובת האדם נגבית בבת אחת רק מעט מעט כעניין פקידת עון העגל והמרגלים.

כ״אולפעמים שהאדם זוכה שבתשובה זו מבטל את הגזירה לגמרי רק שהאדם עומד זמן מה בדאגה וביגון ואח"כ נהפך עליו היגון לטובה ולשמחה כעניין מכירת יוסף שאלהים חשבה לטובה שרוע הגזירה היתה עוברת מעליו וממילא הטובה היתה מוכנת ומזומנת לפניו.

כ״ב(יא) ומעתה אדבר על עניין הווידוי משום דנקרי פציפות כלפי שמיא כי האיך לא יבוש האדם לפרסם חטאיו לפני יוצר הכל אבל לפי שהאדם אינו מכוין לבו אל התשובה כדפי' עד שכמעט שהתשובה בטילה בלבו של אדם על כן צריך להתוודות את חטאיו בפירוש בפיו שאז לא יוכלו הדברים שבלב לבטל את דברי פיו כי גנאי הוא שלא ישמור האדם מה שמוציא מפיו כעניין שנאמר והיוצא מפיכם תעשו וכ"ש בשעושה ג"כ מעשה המורה על התשובה והוא מה שמכה על לבו בשעה שאומר חטאתי עויתי פשעתי שאז מבטל מחשבות לבו הרע ע"י דיבור ומעשה.

כ״ג(יב) ובזה מיושב מה שמצינו בכמה מקומות שארז"ל כופין אותו עד שיאמר רוצה אני שיש להקשות דמה לנו באמירתו רוצה אני רק הול"ל כופין אותו עד שיעשה אבל לפי שהלב אינו מסכים על הדבר שהאדם מוכרח לעשותו ע"כ הצריכוהו לומר בפי' שרוצה כדי שיבטל דברי פיו הדברים שהיה בלבו לב האבן זה שהיה מחטיא שאר האיברים עמו כדרך האבן הזה שאם הוא חם מקצתו הוא חם כולו עכשיו וישוב אל לב בשר דחם מקצתו לא חם כולו.

כ״ד(יג) אף כאן הידים מכים את הלב להורות שלא יסכימו עמו שאר האיברים ולפי שיד האדם יחתם כל מעשיו ראוי שיד העדים יהיו בו בראשונה.