ספר החינוך קכ״הSefer HaChinukh 125
א׳שֶׁלֹּא לִתֵּן שֶׁמֶן זַיִת בְּמִנְחַת חוֹטֵא – שֶׁלֹּא יָשִׂים הַכֹּהֵן שֶׁמֶן בְּמִנְחַת חוֹטֵא עָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה יא) לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן. וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁאָר מְנָחוֹת הָיוּ נוֹתְנִין שֶׁמֶן. וּמִפְּנֵי כֵן אָמַרְתִּי חוֹטֵא עָנִי, כִּי חוֹטֵא עָשִׁיר אֵינוֹ מֵבִיא מִנְחַת קֶמַח לְעוֹלָם, כִּי אִם קָרְבַּן בְּהֵמָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה.
1
ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהַשֶּׁמֶן רֶמֶז לְמַעְלָה וְלִגְדֻלָּה, שֶׁאִם אַתָּה מְעָרְבוֹ בְּכָל מַשְׁקִים הוּא צָף עַל כֻּלָּן, וְהוּא דָּבָר חָשׁוּב מְאֹד, וְיָדוּעַ הוּא חֲשִׁיבוּת שֶׁמֶן הַטּוֹב, וְלָכֵן יִמְשְׁחוּ בּוֹ הַמִּתְחַנְּכִים לְמַעֲלַת מַלְכוּת אוֹ כְּהֻנָּה, עַל כֵּן אֵין רָאוּי לָתֵת מִמֶּנּוּ בְּמִנְחַת הַחוֹטֵא הַצָּרִיךְ לְהַרְאוֹת בְּעַצְמוֹ דְּאָגָה וְשִׁפְלוּת עַל שֶׁבָּא דְּבַר עֲבֵרָה בְּיָדוֹ. וְעוֹד נֹאמַר שֶׁהוּא לְחֶמְלַת הֶעָנִי שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחוֹ יוֹתֵר מִדַּי לְהָבִיא שֶׁמֶן כִּי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא לֹא יַטְרִיחַ בְּרִיָּה. וּמִפְּנֵי זֶה גַּם כֵּן לֹא חִיְּבוּ רַק בִּמְעַט קֶמַח, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אָדָם אֲפִלּוּ בְּדַלֵּי דַּלּוּת בְּלֹא מְעַט קֶמַח. וְזֶה יַסְפִּיק לָנוּ גַּם עַל הַלְּבוֹנָה.
2
ג׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מֶה שֶׁפֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות עו ב) שֶׁמִּנְחַת חוֹטֵא הָיְתָה עִשָּׂרוֹן אֶחָד לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. וְכָל הַמְּנָחוֹת (שם נט א) הַקְּרֵבוֹת לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה וְלֹג שֶׁמֶן לְכָל עִשָּׂרוֹן וְקֹמֶץ לְבוֹנָה לְכָל מִנְחָה, בֵּין שֶׁהָיְתָה עִשָּׂרוֹן אֶחָד אוֹ אֲפִלּוּ שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן, אֲבָל יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים אֵין מְבִיאִין מִנְחָה אַחַת, חוּץ מִמִּנְחַת קְנָאוֹת וּמִנְחַת חוֹטֵא, שֶׁאֵין בָּהֶן שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בִּמְנָחוֹת.
3
ד׳וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בְּזִכְרֵי כְּהֻנָּה, כִּי לָהֶם הָעֲבוֹדָה. וְכֹהֵן הָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְנָתַן שֶׁמֶן בְּמִנְחָה זוֹ שֶׁל חוֹטֵא עָנִי לוֹקֶה.
4
