ספר החינוך קל״וSefer HaChinukh 136

א׳מִצְוַת קָרְבַּן מִנְחָה שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּכָל יוֹם – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ שֶׁיַּקְרִיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מִנְחָה בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם בַּבֹּקֶר וּבֵין הָעַרְבַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו יג) זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיְיָ וְגוֹ', וְהִיא הַנִּקְרֵאת חֲבִתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל, וְנִקְרֵאת גַּם כֵּן מִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ (כ"ה בסהמ"צ להרמב"ם עשה מ).

ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הוּא הַשָּׁלִיחַ בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. כְּלוֹמַר, כִּי הוּא הַנּוֹשֵׂא תְּפִלָּה אֵלָיו בַּעֲדָם, וְעַל יְדֵי תְּפִלּוֹתָיו וּמַעֲשֵׂה קָרְבְּנוֹתָיו הֵם מִתְכַּפְּרִין, וְלָכֵן רָאוּי לְאִישׁ כָּזֶה לִהְיוֹת לוֹ קָרְבָּן מְיֻחָד תְּמִידִי כְּמוֹ תְּמִידֵי הַצִּבּוּר, וּכְמוֹ שֶׁהַתְּמִידִין שְׁנַיִם לַיּוֹם נִתְחַיֵּב הוּא גַּם כֵּן לְהַקְרִיב מִנְחָתוֹ פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם. וְכָל זֶה נִסְמַךְ אֶל הַטַּעַם שֶׁאָמַרְנוּ בַּקָּרְבָּן כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו וְיָשִׂים דַּעְתּוֹ וְכַוָּנָתוֹ אֵצֶל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וּלְמַעַן זֹאת יוֹעִיל לוֹ וְלָהֶם, וְאֵין סָפֵק שֶׁאֵין דּוֹמָה הִתְעוֹרְרוּת הָאָדָם כְּשֶׁמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ הַמְיֻחָד לוֹ לִכְשֶׁהוּא מַקְרִיב קָרְבָּן שֶׁהוּא מְשַׁתֵּף עִמּוֹ, וְזֶה דָּבָר יָדוּעַ וּמְנֻסֶּה בְּכָל אָדָם, כִּי לְמָה שֶׁמְּיַחֵד לוֹ לְבַדּוֹ מִתְעוֹרֵר יוֹתֵר, אֵין לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה.

ג׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ. כֵּיצַד (מנחות נ ב) עֲשִׂיַּת חֲבִתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל? מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם שֶׁל קֶמַח וְחוֹצֵהוּ בַּחֲצִי עִשָּׂרוֹן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמִּנְחַת הָעִשָּׂרוֹן קְרֵבָה לַחֲצָאִין, כְּלוֹמַר חֶצְיָהּ בַּבֹּקֶר וְחֶצְיָהּ בְּעֶרֶב, אֵינָהּ מִתְקַדֶּשֶׁת לַחֲצָאִין, כְּלוֹמַר שֶׁכֻּלָּהּ מְבִיאָהּ בְּיַחַד. וּמֵבִיא עִמָּהּ שְׁלֹשָׁה לֻגִּין שֶׁמֶן, וּבוֹלֵל הַסֹּלֶת בַּשֶּׁמֶן וְחוֹלֵט אוֹתָהּ בְּרוֹתְחִין וְלָשׁ מִכָּל חֲצִי עִשָּׂרוֹן שֵׁשׁ חַלּוֹת, נִמְצָא שֶׁהֵם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת, וְאַחַת אַחַת הָיוּ נַעֲשׂוֹת. וְכֵיצַד עוֹשֶׂה? מְחַלֵּק הַשְּׁלֹשָׁה לֻגִּין בִּרְבִיעִית שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, רְבִיעִית לְכָל חַלָּה, וְאוֹפֶה הַחַלָּה מְעַט וְאַחַר כָּךְ קוֹלֶה אוֹתָהּ עַל הַמַּחֲבַת עִם הַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהּ, וְאֵינוֹ מְבַשְּׁלָהּ הַרְבֵּה, וְאַחַר כָּךְ חוֹלֵק כָּל חַלָּה לִשְׁתַּיִם כְּדֵי שֶׁיַּקְרִיב הַחֵצִי בַּבֹּקֶר וְהַחֵצִי בָּעֶרֶב, וְלוֹקֵחַ הַחֲצָאִין וְכוֹפֵל כָּל אֶחָד מֵהֶם לִשְׁנַיִם וּפוֹתֵת עַד שֶׁתִּמָּצֵא כָּל פְּתִיתָה כְּפוּלָה לִשְׁנַיִם. וּמַקְרִיב הַחֲצָאִין עִם חֲצִי קֹמֶץ לְבוֹנָה בַּבֹּקֶר, וְהַחֵצִי הַנִּשְׁאָר עִם חֲצִי קֹמֶץ לְבוֹנָה בָּעֶרֶב. וְהוּא כָּלִיל לָאִשִּׁים.

ד׳וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בְּכֹהֵן גָּדוֹל. וּמִנְחַת הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת, אֵין חוֹלֵק בָּזֶה, כִּי גַּם הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בסוף סהמ"צ בד"ה ואתה אם תבין) שֶׁמָּנָה שְׁנֵי תְּמִידִין שְׁתֵּי מִצְוֹת מוֹדֶה בָּזֶה.