ספר החינוך קמ״גSefer HaChinukh 143
א׳מִצְוַת שְׂרֵפַת נוֹתָר הַקֳּדָשִׁים – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִשְׂרֹף הַנּוֹתָר, וְהוּא בְּשַׂר הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּשְׁאַר אַחַר עֲבֹר זְמַן אֲכִילָתָן הַמֻּגְבָּל לָהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז יז) וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח בְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף. וְזֹאת הַשְּׂרֵפָה הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁכֵּן אָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא גַּבֵּי פֶּסַח (שמות יב י) וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ וכו' וְהַנּוֹתָר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ וכו' בָּא הַכָּתוּב לִתֵּן עֲשֵׂה עַל לֹא תַעֲשֶׂה, דְּמַשְׁמַע שֶׁמִּצְוַת שְׂרֵפַת נוֹתָר עֲשֵׂה הוּא, וְדִין הַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר שָׁוֶה בָּזֶה שֶׁיֵּשׁ מִצְוַת עֲשֵׂה גַּם כֵּן בִּשְׂרֵפָתוֹ, שֶׁמָּצִינוּ הַכָּתוּב מוֹצִיא הַפִּגּוּל בִּלְשׁוֹן נוֹתָר.
1
ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁטֶּבַע כָּל בָּשָׂר (לְהִפָּסֵד) [לְהִפָּסֵל] בִּשְׁהִיָּה וְלָבֹא לִידֵי (סֵרָחוֹן) [חֶסְרוֹן] וְעַל כֵּן לְהַגְדָּלַת דְּבַר הַקָּרְבָּן כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה (מצוה קב) נִצְטַוִּינוּ לְשָׂרְפוֹ מִיָּד וּלְבַעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם לְבַל יָקוֹץ אָדָם בּוֹ וּבְרֵיחוֹ. וְתַכְלִית הַכִּלָּיוֹן הַגָּמוּר הוּא עַל יְדֵי הָאֵשׁ יוֹתֵר מִן הַפֵּרוּד וּזְרִיָּה לָרוּחַ אוֹ לְכָל דָּבָר אַחֵר. גַּם מִלְּבַד זֶה יֵשׁ בַּדָּבָר רֶמֶז אֶל הַבִּטָּחוֹן בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם חוֹנֵק עַצְמוֹ בְּמַאֲכָלוֹ יוֹתֵר מִדַּי לְהַצְנִיעוֹ לְיוֹם מָחָר, בִּרְאוֹתוֹ כִּי הָאֵל יְצַוֶּה לְכַלּוֹת בְּשַׂר קֹדֶשׁ מִשֶּׁעָבְרָה שְׁעָתוֹ כִּלָּיוֹן גָּמוּר וְלֹא רָצָה שֶׁיֵּהָנֶה בּוֹ בְּרִיָּה אַחֶרֶת לֹא אָדָם וְלֹא בְּהֵמָה.
2
ג׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים פב ב) שֶׁבִּכְלַל הַנּוֹתָר וְהַפִּגּוּל הֵם כָּל פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין שֶׁכֻּלָּן נִשְׂרָפִין גַּם כֵּן. וְקָרְבַּן (רמב"ם פ' י"ט מפסולי המוקדשין ה"ב) שֶׁנִּפְסַל אוֹ נִתְפַּגֵּל בְּוַדַּאי מִיָּד נִשְׂרָף, וְאִם סָפֵק תְּעֻבַּר צוּרָתוֹ וְאַחַר כָּךְ נִשְׂרָף, וְכָל בָּשָׂר (שקלים פ"ז ה"ב) הַנִּמְצָא בָּעֲזָרָה אֵבָרִים עוֹלוֹת. פָּרוּשׁ נָדִין אוֹתָן שֶׁהֵן עוֹלוֹת. וְאִם נִמְצָא חֲתִיכוֹת חַטָּאוֹת. וְהַנִּמְצָא בִּירוּשָׁלַיִם שְׁלָמִים. וְנָפְקָא מִנַּהּ לְעִנְיַן שֶׁאִם עָבַר אֶחָד וְאָכַל מֵהֶן, מֵבִיא עַל כָּל אֶחָד כַּפָּרָתוֹ כְּפִי חֲזָקָה זוֹ. וְעַל הַכֹּל אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תְּעֻבַּר צוּרָתָן וְיֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה שֶׁמָּא נוֹתָר הוּא. וְאֵין שׂוֹרְפִין אֶת הַנּוֹתָר אֶלָּא בַּיּוֹם. (פסחים ג א) שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁלָמִים אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה מִתְּחִלַּת לֵיל שֵׁנִי אֵין שׂוֹרְפִין אוֹתָם אֶלָּא בַּיּוֹם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בִּפְסָחִים וְסוֹף תְּמוּרָה [הלכות פסולי המוקדשין פי"ט]
3
ד׳וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בְּזִכְרֵי כְּהֻנָּה, כִּי לָהֶם הָעֲבוֹדָה. וְכֹהֵן שֶׁעָבַר וְלֹא שָׂרַף הַנּוֹתָר בִּטֵּל עֲשֵׂה, וְעָבַר עַל לָאו דְּלֹא תוֹתִירוּ, אֲבָל אֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.
4
