ספר החינוך רנ״אSefer HaChinukh 251
א׳שֶׁלֹּא לְהַקִּיף פְּאַת הָרֹאשׁ – שֶׁלֹּא לְהַקִּיף פַּאֲתֵי הָרֹאשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט כז) לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם. וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁהָעִנְיָן הוּא שֶׁאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְגַלֵּחַ וּלְהַשְׁווֹת שְׂעָרוֹת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרֵי אָזְנָיו וּלְפַדַּחְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים גַּם הַיּוֹם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְכוּמָרֵיהֶם, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת (כ, ב) אֵיזֶהוּ פְּאַת רֹאשׁ? זֶה הַמַּשְׁוֶה צְדָעָיו לַאֲחוֹרֵי אָזְנָיו וּלְפַדַּחְתּוֹ.
1
ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּדֵי לְהַרְחִיק מִמֶּנּוּ וּלְהַשְׁכִּיחַ מִבֵּין עֵינֵינוּ וּמִכָּל מַעֲשֵׂינוּ כָּל עִנְיַן עֲבוֹדָה זָרָה וְכָל הַנַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִילָהּ, וּבָאָה הָאַזְהָרָה מְפֹרֶשֶׁת בְּדָבָר שֶׁיַּעֲשׂוּ לָהּ בְּנֵי אָדָם בְּגוּפוֹתָם, מִפְּנֵי שֶׁהִיא לְמַזְכֶּרֶת עָוֹן תָּמִיד אַחַר שֶׁהוּא דָּבָר קָבוּעַ בַּגּוּף. וּמִפְּנֵי שֶׁזֶּה מֵעִקְּרֵי טַעַם הַמִּצְוָה, הָיוּ צְרִיכִין זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁיְּבָאֲרוּ כִּי הַקָּפַת כָּל הָרֹאשׁ גַּם כֵּן בִּכְלַל הַלָּאו, שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁתַּכְלִית מָה שֶׁנֶּאֱסַר כְּדֵי שֶׁלֹּא נִדְמֶה לָהֶם, וְהֵם לֹא יְגַלְּחוּ כָּל הָרֹאשׁ כֻּלּוֹ, לִמְּדוּנוּ שֶׁגַּם זֶה בִּכְלַל הָאִסּוּר הוּא, כְּמוֹ שֶׁבָּא בִּיבָמוֹת (ה, א) שֶׁאָמְרוּ שָׁם הַקָּפַת כָּל הָרֹאשׁ שְׁמָהּ הַקָּפָה. וְאֶפְשָׁר כִּי הַתּוֹרָה אָסְרָה הַכֹּל מִשּׁוּם דּוֹמֶה לְדוֹמֶה (עי סהמ"צ ל"ת מג).
2
ג׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַכּוֹת (כ, ב), שֶׁאֶחָד הַמְּגַלֵּחַ וְאֶחָד הַמִּתְגַּלֵּחַ כָּל זְמַן שֶׁסִּיַּע, שְׁנֵיהֶם חַיָּבִים, אֲבָל לֹא סִיַּע, אֵין חַיָּב אֶלָּא הַמְּגַלֵּחַ, וְהַמְּגַלֵּחַ אֶת הַקָּטָן חַיָּב. וּבְשִׁעוּר פְּאַת הָרֹאשׁ לֹא נָתְנוּ חֲכָמִים שִׁעוּר. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (הל' ע"ז יב ו) שָׁמַעְנוּ מִזְּקֵנֵינוּ, שֶׁאֵין מַנִּיחִין פָּחוֹת מֵאַרְבָּעִים שְׂעָרוֹת, זֶהוּ לְשׁוֹנוֹ. וּמֻתָּר לְגַלֵּחַ הַפֵּאָה בְּמִסְפָּרַיִם, שֶׁלֹּא אָסְרָה הַתּוֹרָה אֶלָּא הַשְׁחָתָה שֶׁל תַּעַר אוֹ מַשְׁוֶה צְדָעָיו לַאֲחוֹרֵי אָזְנָיו, וְשָׁמַעְתִּי דְּבִפְאַת הָרֹאשׁ אַף בְּמִסְפָּרַיִם כְּעֵין תַּעַר, אָסוּר (כ"ז בדפוס וניציאה ראשון) וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּסוֹף מַכּוֹת [יו"ד סימן קפ קפא].
3
ד׳וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים, אֲבָל לֹא בִּנְקֵבוֹת, בֵּין גִּלְּחוּ בֵּין נִתְגַּלְּחוּ פְּטוּרוֹת, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קדושין לה, ב) לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבַל תַּשְׁחִית וְגוֹ'. וּמִכָּל מָקוֹם אָסוּר לָהֶן לְגַלֵּחַ הַזָּכָר וַאֲפִלּוּ קָטָן. וְהָעֲבָדִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵם בְּגֶדֶר הַנָּשִׁים בְּהַרְבֵּה מִצְוֹת בָּזוֹ חַיָּבִים הֵם בָּהּ, הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶם זָקָן. וְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס הֲרֵי הֵם סָפֵק וְנוֹתְנִין עֲלֵיהֶם חֻמְרֵי זָכָר וּנְקֵבָה בְּזוֹ וּבְכָל מָקוֹם וְחַיָּבִין בַּכֹּל; אֲבָל אִם עָבְרוּ אֵינָם לוֹקִין מִסָּפֵק. וּבְגֶדֶר עִנְיָן זֶה אֶכְתֹּב הַכְּלָל שֶׁלִּמְּדוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִצְוֹת הַנָּשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁדַּרְכִּי לְכָתְבוֹ בִּפְרָט בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה, כִּי מִתּוֹךְ הַכְּלָל וְהַפְּרָט יִזְכְּרֵהוּ הַקּוֹרֵא, וְזֶהוּ כָּל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין, חוּץ מִבַּל תַּקִּיף וּבַל תַּשְׁחִית וּבַל תִּטַּמֵּא לְמֵתִים. וְכָל מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת, חוּץ מִקִּדּוּשׁ וּמַצָּה וַאֲכִילַת פֶּסַח וְהַקְהֵל וְשִׂמְחָה. וְהֵם אָמְרוּ גַּם כֵּן שֶׁאֵין לְמֵדִין מִן הַכְּלָלוֹת, וַאֲפִילּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן חוּץ, כִּי הַכּוֹלֵל כְּדֵי לְקַצֵּר כְּלָלָיו לֹא יָחוּשׁ לִדְבָרִים מְעַטִּים הַיּוֹצְאִין מִן הַכְּלָל לְהַעֲלוֹתָן עַל סֵפֶר. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְגִלַּח פֵּאָה אַחַת מִן הָרֹאשׁ חַיָּב מַלְקוּת אַחַת, וְאִם גִּלַּח שְׁנֵי צְדָעָיו וַאֲפִלּוּ בְּבַת אַחַת וְהַתְרָאָה אַחַת חַיָּב שְׁתֵּי מַלְקוּיוֹת (עי' מכות כ א). וְכָתַב הַמַּעְתִּיק בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בסהמ"צ ל"ת מג) וְהָרָאוּי שֶׁלֹּא נִמְנֶה אוֹתָן לִשְׁתֵּי מִצְוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלּוֹקֶה שְׁתַּיִם, לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם כְּתוּבִים תַּחַת לָאו אֶחָד, שֶׁאִלּוּ אָמַר לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם מִיָּמִין וּפְאַת רֹאשׁ מִשְּׂמֹאל וּמָצָאנוּ אוֹתָם מְחַיְּבִין עֲלֵיהֶם שְׁתַּיִם, אָז הָיָה רְשׁוּת לוֹמַר שֶׁנִּמְנֶה אוֹתָם שְׁתֵּי מִצְוֹת. אָמְנָם בִּהְיוֹתוֹ מִלָּה אַחַת וְעִנְיָן אֶחָד בֶּאֱמֶת שֶׁהוּא מִצְוָה אַחַת, וְאַף עַל פִּי שֶׁבָּא בְּפֵרוּשׁ שֶׁמְּנִיעָה זוֹ הִיא כּוֹלֶלֶת חֲלָקִים מִשְׁתַּנִּים מֵהַגּוּף וְשֶׁהוּא חַיָּב עַל כָּל חֵלֶק מֵהֶם לְבַד, עִם כָּל זֶה לֹא יִתְחַיֵּב שֶׁיִּהְיוּ מִצְוֹת הַרְבֵּה, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
4
