ספר החינוך רנ״דSefer HaChinukh 254
א׳מִצְוַת הַיִּרְאָה מִן הַמִּקְדָּשׁ – לִירֹא מִן הַמִּקְדָּשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁנַּעֲמִידֵהוּ בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ מְקוֹם הַפַּחַד וְהַיִּרְאָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְרַכְּכוּ לְבָבֵינוּ בְּבוֹאֵנוּ שָׁם לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט ל) וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ. וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּסִּפְרָא (קדושים ז ט) וּבִבְרָכוֹת (נד, א) כְּמוֹ כֵן אֵיזֶהוּ מוֹרָא? לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ וּבְמִנְעָלוֹ וּבַאֲפֻנְדָּתוֹ וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו וּבְמָעוֹת הַצְּרוּרִים לוֹ בִּסְדִינוֹ, וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַּרְיָא, כְּלוֹמַר שֶׁיִּכָּנֵס בְּפֶתַח אֶחָד וְיֵצֵא מִפֶּתַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ כְּדֵי לְקַצֵּר הַדֶּרֶךְ לְבַד, וּרְקִיקָה מִקַּל וָחֹמֶר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאָסוּר הַמָּקוֹם בִּרְקִיקָה. וּבֵאֲרוּ גַּם כֵּן בְּסַנְהֶדְרִין (קא, ב) שֶׁאֵין רָאוּי כְּלָל לָשֶׁבֶת בָּעֲזָרָה, כִּי אִם לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד, מִשּׁוּם כְּבוֹד הַמַּלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז יח) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יְיָ. וְאָמְרוּ בַּסִּפְרָא (שם ז) לֹא מִן הַמִּקְדָּשׁ אַתָּה יָרֵא אֶלָּא מִמִּי שֶׁפָּקַד עַל הַמִּקְדָּשׁ.
1
ב׳מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ. כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה (מצוה צה) בְּמִצְוַת וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ סֵדֶר וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים.
2
ג׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה כח, ב) שֶׁאֵין אָדָם נִכְנָס בְּכָל הַר הַבַּיִת אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה. וְכָל מִי שֶׁהִשְׁלִים עֲבוֹדָה בַּבַּיִת וְנִסְתַּלֵּק מְהַלֵּךְ אֲחוֹרַנִּית מְעַט מְעַט, וְכֵן אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד וּלְוִיִּם מִדּוּכָנָם כָּךְ הֵם יוֹצְאִים מִן הַמִּקְדָּשׁ. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות סא, ב) אָסוּר לָאָדָם שֶׁיִּפָּנֶה אוֹ יִישַׁן לְעוֹלָם בֵּין מִזְרָח לְמַעֲרָב, מִפְּנֵי שֶׁהַהֵיכָל הוּא בַּמַּעֲרָב, וְכֵן אָסוּר לְאָדָם לִבְנוֹת בַּיִת תַּבְנִית הֵיכָל, וְאַכְסַדְרָא תַּבְנִית אוּלָם, וְחָצֵר תַּבְנִית הָעֲזָרָה, וְכָל זֶה לְמוֹרָאַת הַמָּקוֹם וְיֶתֶר פְּרָטֵי כְּבוֹד הַבַּיִת וּמוֹרָאוֹ, בְּמִדּוֹת וְתָמִיד [הלכות בית הבחירה פרק ז].
3
ד׳וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַמִּקְדָּשׁ חָרֵב הַיּוֹם בַּעֲוֹנֹתֵינוּ חַיָּב כָּל אָדָם בְּמוֹרָאוֹ, וְלֹא יִכָּנֵס אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהוּא מֻתָּר לְהִכָּנֵס בּוֹ בְּבִנְיָנוֹ, וְלֹא יֵשֵׁב אֲפִלּוּ בָּעֲזָרָה, וְלֹא יָקֵל רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט ל) אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ וְאָמְרוּ בַּסִּפְרָא (שם ח) מָה שְׁמִירַת שַׁבָּת לְעוֹלָם, אַף מוֹרָא מִקְדָּשׁ לְעוֹלָם וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְנָהַג קַלּוּת רֹאשׁ בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה.
4
