ספר החינוך רצ״אSefer HaChinukh 291
א׳שֶׁלֹּא לְסָרֵס אֶחָד מִכָּל הַמִּינִים – שֶׁלֹּא לְסָרֵס אֶחָד מִכָּל הַמִּינִים לֹא אָדָם וְלֹא בְּהֵמָה וְלֹא עוֹף שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב כד) וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ. אַחַר שֶׁזָּכַר הַכָּתוּב וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת שֶׁהוּא נֶאֱמַר עַל כְּלֵי הַתַּשְׁמִישׁ, אָמַר וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ וּבָא הַפֵּרוּשׁ עָלָיו (חגיגה יד, ב) כָּל שֶׁבְּאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ. כְּלוֹמַר, לֹא יֵעָשֶׂה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל, אוֹ פֵּרוּשׁוֹ מִכָּל מִין שֶׁבְּאַרְצְכֶם לֹא תַּעֲשׂוּ, וְכָל שֶׁבְּאַרְצֵנוּ, יִכְלֹל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְכָל בַּעֲלֵי הַחַיִּים. וְאֵין עִנְיַן הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁלֹּא יְהֵא אִסּוּר הַסֵּרוּס אֶלָּא בָּאָרֶץ, וּבְפֵרוּשׁ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּשַׁבָּת פֶּרֶק שְׁמֹנָה שְׁרָצִים (שבת קי, ב) תַּנְיָא, מִנַּיִן לַסֵּרוּס בָּאָדָם שֶׁהוּא אָסוּר? תַּלְמוּד לוֹמַר וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ בָּכֶם לֹא תַעֲשׂוּ.
1
ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא בָּרָא עוֹלָמוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, לֹא חָסֵר וְלֹא יָתֵר בּוֹ דָּבָר מִכָּל הָרָאוּי לִהְיוֹת בּוֹ לִשְׁלֵמוּתוֹ, וְהָיָה מֵרְצוֹנוֹ לְבָרֵךְ בַּעֲלֵי הַחַיִּים לִהְיוֹתָם פָּרִים וְרָבִים, וְגַם צִוָּה אֶת הַזְּכָרִים מִמִּין הָאָדָם עַל זֶה לְמַעַן יַעְמְדוּ, שֶׁאִם לֹא כֵן, יִהְיֶה הַמִּין כָּלֶה, אַחַר שֶׁהַמָּוֶת מְכַלֶּה בָּהֶם, וְעַל כֵּן הַמַּפְסִיד כְּלֵי הַזֶּרַע, מַרְאֶה בְּנַפְשׁוֹ כְּמִי שֶׁהוּא קָץ בְּמַעֲשֵׂה הַבּוֹרֵא, וְרוֹצֶה בְּהַשְׁחָתַת עוֹלָמוֹ הַטּוֹב.
2
ג׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"מ צ, ב) שֶׁאֲפִלּוּ לוֹמַר לַגּוֹי לְסָרֵס בְּהֵמָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל אָסוּר, אֲבָל אִם לְקָחָהּ הַגּוֹי מֵעַצְמוֹ וְסֵרַס אוֹתָהּ מֻתָּר לְלָקְחָה מִיָּדוֹ וְלֶאֱכֹל אוֹתָהּ, וְאִם הֶעֱרִים הַיִּשְׂרָאֵל כְּגוֹן שֶׁאָמַר דְּבָרִים בִּפְנֵי הַגּוֹי מַרְאִים חֶפְצוֹ בְּכָךְ וְכַיּוֹצֵא בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂין הַמַּעֲרִימִין הַפְּחוּתִין קוֹנְסִין אוֹתוֹ שֶׁיּוֹצִיאֶנָּה מִתַּחַת יָדוֹ וְיִמְכְּרֶנָּה לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר, וַאֲפִלּוּ לִבְנוֹ הַגָּדוֹל הִתִּירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְמָכְרָהּ, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא שֶׁתֵּצֵא מִתַּחַת יָדוֹ וְיִמְכְּרֶנָּה לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר אֲבָל לִבְנוֹ קָטָן אֵינוֹ מוֹכְרָהּ וְלֹא נוֹתְנָהּ.
3
ד׳וּמָה שֶׁאָמְרוּ (שבת קיא, ב) גַּם כֵּן שֶׁהַמְּסָרֵס אַחַר הַמְּסָרֵס חַיָּב, וְכִדְאָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַכֹּל מוֹדִים בִּמְחַמֵּץ אַחַר מְחַמֵּץ שֶׁהוּא חַיָּב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו י) לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ. וְלֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ (שם ב יא) בִּמְסָרֵס אַחֵר מְסָרֵס שֶׁהוּא חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת אִם עַל כָּרוּת חַיָּב, עַל נָתוּק לֹא כָּל שֶׁכֵּן? אֶלָּא לְהָבִיא נוֹתֵק אַחַר כּוֹרֵת שֶׁהוּא חַיָּב כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁבָּא אֶחָד וְכָרַת הַגִּיד, וּבָא אַחֵר וְכָרַת הַבֵּיצִים אוֹ נִתְּקָן חַיָּב גַּם הָאַחֲרוֹן, וְכֵן אִם בָּא אֶחָד וּמִעֵךְ אֶת הַגִּיד, וּבָא אַחֵר וְנִתְּקוֹ כֻּלָּם לוֹקִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מְסָרֵס, שֶׁכְּבָר מְסֹרָס הוּא. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קיא א), שֶׁהַמְּסָרֵס אֶת הַנְּקֵבָה, בֵּין בָּאָדָם בֵּין בִּשְׁאָר מִינִין פָּטוּר. וּמָה שֶׁאָמְרוּ (שם קי א), שֶׁהַמַּשְׁקֶה כּוֹס שֶׁל עִקָּרִין לָאָדָם אוֹ לִשְׁאָר בְּרִיּוֹת כְּדֵי לְסָרְסָן אָסוּר, אֲבָל אֵין לוֹקִין עַל זֶה. וְכֵן הַמּוֹשִׁיב חֲבֵרוֹ בַּמַּיִם אוֹ בַּשֶּׁלֶג עַד שֶׁיְּבַטֵּל מִמֶּנּוּ כֹּחַ אֶבְרֵי הַזֶּרַע אֵינוֹ לוֹקֶה, עַד שֶׁיְּסָרֵס בַּיָּד, אֲבָל רָאוּי לְהַכּוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְאִשָּׁה מֻתֶּרֶת לִשְׁתּוֹת כּוֹס שֶׁל עִקָּרִין שֶׁמְּסָרְסִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תֵּלֵד, שֶׁהַנָּשִׁים אֵינָן מְצֻוּוֹת עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּמִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבַּסֵּפֶר. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בִּמְקוֹמוֹת בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת וּבִיבָמוֹת [א"ה סי' ה].
4
ה׳וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, שֶׁאָסוּר גַּם לָהֶם לְסָרֵס הַזְּכָרִים, אֲבָל לֹא עַצְמָן בְּכוֹס שֶׁל עִקָּרִין, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְסֵרַס אֶחָד מִכָּל מִינֵי בַּעֲלֵי חַיִּים, בֵּין אָדָם בֵּין בְּהֵמָה וְעוֹף, בֵּין טְהוֹרִים בֵּין טְמֵאִים לוֹקֶה.
5