ספר החינוך שמ״זSefer HaChinukh 347
א׳מִצְוַת עֲבוֹדָה בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי לְעוֹלָם – שֶׁנַּעֲבֹד בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי לְעוֹלָם, כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא נְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ לְעוֹלָם וְשֶׁלֹּא יֵצֵא לְחֵרוּת כִּי אִם בְּשֵׁן וְעַיִן כְּמוֹ שֶׁבָּא בַּכָּתוּב (שמות כא כו כז), אוֹ בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים הַדּוֹמִין לָהֶם, כְּלוֹמַר, אֵבָרִים שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין, כְּמוֹ שֶׁבָּא עַל זֶה הַפֵּרוּשׁ הַמְּקֻבָּל (קידושין כד, א), שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה מו) לְעוֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת גִּטִּין בְּפֶרֶק הַשּׁוֹלֵחַ (גיטין לח, ב) אָמַר רַב יְהוּדָה כָּל הַמְשַׁחְרֵר עַבְדּוֹ עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר "לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ". וְעֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְרָא, אֶחָד מִכָּל הָאֻמּוֹת שֶׁקָּנָהוּ יִשְׂרָאֵל לְעַבְדוּת, אֲבָל נִתְיַחֲסוּ כָּל הָעֲבָדִים בְּשֵׁם כְּנַעַן, מִפְּנֵי שֶׁכְּנַעַן נִתְקַלֵּל לִהְיוֹת עֶבֶד הוּא וְזַרְעוֹ לְעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בָּהּ לְהִשְׁתַּעְבֵּד בָּהֶם תְּדַבֵּר בִּכְנַעֲנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה, וּכְתִיב לְמַעְלָה מִזֶּה לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, יָדוּעַ לַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְּלָאו דַּוְקָא מִשְׁפַּחַת כְּנַעַן וַאֲשֶׁר בְּאַרְצָם נִקְרָאִים עֲבָדִים כְּנַעֲנִים, דְּהוּא הַדִּין לְכָל שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דִּין עֶבֶד כְּנַעֲנִי לְכָל דָּבָר.
1
ב׳וְכֵן יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית, כְּלוֹמַר, עַל אִשָּׁה מִן הָאֻמּוֹת שֶׁקָּנָה אוֹתָהּ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הֲרֵי הַנּוֹלָד מִמֶּנָּה וּמִיִּשְׂרָאֵל כְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי לְכָל דָּבָר (יבמות כב א), וַאֲפִלּוּ הִיא שִׁפְחָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עָלֶיהָ, וְכֵן אֶחָד מִן הָאֻמּוֹת שֶׁבָּא עַל שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית שֶׁלָּנוּ הֲרֵי הַבֵּן עֶבֶד כְּנַעֲנִי, שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם. אֲבָל עֶבֶד שֶׁלָּנוּ שֶׁבָּא עַל אַחַת מִן הָאֻמּוֹת אֵין הַבֵּן עֶבֶד, שֶׁהָעֶבֶד אֵין לוֹ יִחוּס. וְכֵן גֵּר תּוֹשָׁב כְּלוֹמַר, שֶׁקִּבֵּל שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְהוּא שׁוֹכֵן בְּאַרְצֵנוּ שֶׁמָּכַר עַצְמוֹ לְיִשְׂרָאֵל הֲרֵי דִּינוֹ כְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות מח ב) בְּעִנְיַן עֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁמִּטַּפֵּל בּוֹ אֲדוֹנָיו עַד שָׁנָה אִם רוֹצֶה לִכְפֹּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה וּלְהַנִּיחָהּ וְשֶׁיִּמּוֹל וְיִטְבֹּל לְשֵׁם עַבְדוּת וְשֶׁיִּתְחַיֵּב בַּמִּצְוֹת שֶׁהַנָּשִׁים יִשְׂרְאֵלִיּוֹת חַיָּבוֹת בָּהֶן מוּטָב, וְאִם לָאו אָסוּר לָנוּ לְהַשְׁהוֹתוֹ בְּבָתֵּינוּ יוֹתֵר מִשְּׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אֶלָּא מוֹכְרִים אוֹתוֹ מִיָּד, וְעַל אֵלֶּה הָעֲבָדִים שֶׁמָּלוּ וְטָבְלוּ לְשֵׁם עַבְדוּת נִצְטַוִּינוּ לַעֲבֹד בָּהֶן לְעוֹלָם.
2
ג׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הֵם מִבְחַר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי וְנִבְרְאוּ לְהַכִּיר בּוֹרְאָם וְלַעֲבֹד לְפָנָיו וּרְאוּיִים לִהְיוֹת לָהֶם עֲבָדִים לְשַׁמֵּשׁ אוֹתָם, וְאִם אֵין לָהֶם עֲבָדִים מִן הָאֻמּוֹת, עַל כָּל פָּנִים יִצְטָרְכוּ לְהִשְׁתַּעְבֵּד בַּאֲחֵיהֶם וְלֹא יוּכְלוּ לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדָתוֹ בָּרוּךְ הוּא, עַל כֵּן נִצְטַוִּינוּ לְהַחֲזִיק בָּאֵלּוּ לְתַשְׁמִישֵׁנוּ אַחַר שֶׁהֻכְשְׁרוּ וְנֶעֶקְרָה עֲבוֹדָה זָרָה מִפִּיהֶם וְלֹא יִהְיוּ לְמוֹקֵשׁ בְּבָתֵּינוּ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב אַחַר כֵּן וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה וְגוֹ'. כְּלוֹמַר, וּבְכֵן לֹא תִּצְטָרְכוּ לְהִשְׁתַּעְבֵּד בְּאַחֵיכֶם, וְתִהְיוּ נְכוֹנִים כֻּלְּכֶם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב שֶׁיָּבֹא לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּעְבֵּד בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ בְּעֶבֶד עִבְרִי, שִׁבְעִים פָּנִים לַכְּתוּבִים.
3
ד׳וּמֵהֱיוֹת יְסוֹד הַמִּצְוָה כְּדֵי שֶׁיַּרְבּוּ בְּנֵי אָדָם בַּעֲבוֹדַת בּוֹרְאָם בָּרוּךְ הוּא הִתִּירוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה [לַעֲבֹר] עַל מִצְוָה זוֹ בְּכָל עֵת שֶׁבִּטּוּל מִצְוָה זוֹ יִהְיֶה גּוֹרֵם לְמִצְוָה אַחֶרֶת, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל מִצְוָה דְּרַבָּנָן אִם הִיא מִצְוָה דְּרַבִּים, כְּגוֹן שֶׁלֹּא הָיוּ עֲשָׂרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּצְרִיכִים לְשַׁחְרֵר הָעֶבֶד וּלְהַשְׁלִים הַמִּנְיָן (עי' ברכות מז ב). וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ, וְאֵיךְ נִדְחֶה מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ דְּאוֹרָיְתָא בִּשְׁבִיל מִצְוָה דְּרַבָּנָן, כִּי מִפְּנֵי שֶׁיְּסוֹד הַמִּצְוָה אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְבּוֹת עֲבוֹדָתוֹ בָּרוּךְ הוּא, אַחַר שֶׁבְּשִׁחְרוּרוֹ עַכְשָׁו נַעֲשֵׂית מִצְוָה, וְעוֹד שֶׁגַּם הוּא מִתְרַבֶּה בְּגוּפוֹ בְּמִצְוֹת שֶׁלֹּא הָיָה חַיָּב קֹדֶם הַשִּׁחְרוּר כֵּן, וְזֶה אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) שֶׁמֻּתָּר לְשַׁחְרְרוֹ, שֶׁכֵּן קִבְּלוּ הָעִנְיָן.
4
ה׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין כב, ב) שֶׁהוּא קוֹנֶה עַצְמוֹ בְּכֶסֶף, וּבִשְׁטַר שִׁחְרוּר, וּבְרָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין, וְהֵם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֵבָרִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁדִּינוֹ לָצֵאת בְּרָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין צָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר מִן הָאָדוֹן, וְכוֹפִין אֶת רַבּוֹ לְכָתְבוֹ לוֹ אַחַר שֶׁחִסְּרוֹ מֵאֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֵבָרִים הַיְּדוּעִים. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין מג ב) שֶׁהַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְגוֹיִם אוֹ לְכוּתִים אוֹ אֲפִלּוּ לְגֵר תּוֹשָׁב יָצָא בֶּן חוֹרִין, וְכֵן יִשְׂרָאֵל הַדָּר בָּאָרֶץ שֶׁמְּכָרוֹ לְיִשְׂרָאֵל הַדָּר בְּחוּצָה לְאָרֶץ כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיאֶנּוּ מִן הָאָרֶץ, יָצָא בֶּן חוֹרִין. וּכְמוֹ כֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם מ, א) שֶׁאִם הִשִּׂיאוֹ רַבּוֹ לָעֶבֶד בַּת חוֹרִין אוֹ הִנִּיחַ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ לִקְרוֹת שְׁלשָׁה פְּסוּקִים בְּסֵפֶר תּוֹרָה בִּפְנֵי הַצִּבּוּר, וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאֵינָן חַיָּבִין בָּהֶן אֶלָּא בְּנֵי חוֹרִין יָצָא לְחֵרוּת בְּכָךְ, וְכוֹפִין אֶת רַבּוֹ אַחַר כָּךְ לִכְתֹּב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר, וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ הָרַב לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת לוֹ מִכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּלָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה זֶה, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה כֵּן לִכְבוֹד מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ. וְדִינֵי כְּתִיבַת גֵּט הַשִּׁחְרוּר וְתוֹרָתוֹ וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּקִדּוּשִׁין וְגִטִּין [יו"ד סימן רסז וח"מ סימן קצו].
5
ו׳וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהַנְּקֵבוֹת אֲסוּרוֹת לָהֶן לִקְנוֹת עֲבָדִים מִפְּנֵי הַחֲשָׁד, מִכָּל מָקוֹם, אִם קָנוּ אוֹתָן אָסוּר לָהֶן לְשַׁחְרְרָן, אֶלָּא יִמְכְּרוּ אוֹתָם. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְשִׁחְרֵר עַבְדּוֹ שֶׁלֹּא לִדְבַר מִצְוָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה.
6
