ספר החינוך שס״זSefer HaChinukh 367
א׳שֶׁלֹּא לָשִׂים לְבוֹנָה בְּקָרְבַּן סוֹטָה – שֶׁלֹּא לָשִׁים לְבוֹנָה בְּקָרְבַּן סוֹטָה. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה טו) וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה.
1
ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּעִנְיָן מָה שֶׁכָּתַבְתִּי בַּשֶּׁמֶן, כִּי הַלְּבוֹנָה הִדּוּר הַקָּרְבָּן וְרֵיחַ טוֹב, וְלָכֵן אֵין רָאוּי לָאִשָּׁה הַחוֹטֵאת לְהַדֵּר קָרְבָּנָהּ. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל זֶה (מדרש רבה נשא ט יג), שֶׁהָאִמָּהוֹת הַכְּשֵׁרוֹת וְהַצְּנוּעוֹת קְרוּיוֹת לְבוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד ו) וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה. וְזוֹ פֵּרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן. וּמִצְוָה זוֹ גַּם כֵּן מְבֹאֶרֶת בַּכָּתוּב, וְעִנְיָנָהּ כָּתוּב בַּחֲבֶרְתָּהּ, אֵין לְהַאֲרִיךְ בָּהּ.
2
