ספר החינוך שע״דSefer HaChinukh 374
א׳מִצְוַת גִּדּוּל שְׂעַר נָזִיר – שֶׁנִּצְטַוָּה הַנָּזִיר וְהוּא הָאָדָם שֶׁהִפְרִישׁ עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, לְגַדֵּל שְׂעַר רֹאשׁוֹ כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לְהַשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו ה) גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ. וּלְשׁוֹן מְכִילְתָּא (ספרי זוטא כאן) גַּדֵּל פֶּרַע מִצְוַת עֲשֵׂה, וּמִנַּיִן בְּלֹא תַּעֲשֶׂה? תַּלְמוּד לוֹמַר תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ.
1
ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. הַקְדָּמָה כְּבָר כָּתַבְתִּי בִּפְתִיחַת הַסֵּפֶר בַּהַקְדָּמָה כִּי בִּהְיוֹת בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרִיָּה מְשֻׁתֶּפֶת מֵחֹמֶר וְשֵׂכֶל, וְזֶהוּ הָאָדָם, הָיָה דָּבָר רָאוּי וּמְחֻיָּב כְּדֵי לִהְיוֹת קִלּוּסוֹ בָּרוּךְ הוּא עוֹלֶה יָפֶה מִבִּרְיוֹתָיו, שֶׁעִם בְּרִיָּה זוֹ לֹא יֶחְסַר מֵעוֹלָמוֹ כָּל הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתֵּנוּ לְהַשִּׂיג וכו', כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי שָׁם. וְאֵין סָפֵק, כִּי לוּלֵא מִן הַטַּעַם הַזֶּה שֶׁנִּתְחַיֵּב שִׂכְלֵנוּ לִשְׁכֹּן בְּתוֹךְ הַחֹמֶר בַּעַל הַתַּאֲווֹת וְהַחֲטָאִים רָאוּי הָיָה שִׂכְלֵנוּ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ וּלְהַכִּיר כְּבוֹדוֹ כְּאֶחָד מִבְּנֵי אֱלֹהִים הַנִּצָּבִים עָלָיו, וְאָמְנָם מִפְּנֵי הַחִיּוּב הַזֶּה נִשְׁתַּעְבֵּד לִשְׁכֹּן בָּתֵּי חֹמֶר, וְאַחַר שֶׁנִּשְׁתַּעְבֵּד לָזֶה מֻכְרָח עַל כָּל פָּנִים לִנְטוֹת מֵעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ לִפְעָמִים וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּצָרְכֵי הַבַּיִת אֲשֶׁר יָדוּר שָׁם, כִּי לֹא יִתְקַיֵּם בִּנְיַן הַבַּיִת עֵצָיו וַאֲבָנָיו וִיסוֹדוֹתָיו, מִבִּלְתִּי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ הָאָדָם עָלָיו. וְאִם כֵּן אַחֲרֵי הֱיוֹת כַּוָּנַת הָאָדָם בִּיצִירָתוֹ עַל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ, בְּכָל עֵת שֶׁיּוּכַל שִׂכְלוֹ לְמַעֵט בַּעֲבוֹדַת הַחֹמֶר וְיָשִׂים מְגַמָּתוֹ לַעֲבוֹדַת קוֹנוֹ אָז טוֹב לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִטּוֹשׁ מְלֶאכֶת הַבַּיִת לְגַמְרֵי וְיַחְרִיבֵהוּ, כִּי גַּם זֶה יֵחָשֵׁב לוֹ עָוֹן אַחַר שֶׁהַמֶּלֶךְ חָפֵץ לִהְיוֹת לוֹ בְּרִיָּה כָּזוֹ, וְכִדְאָמַר רַבִּי יוֹסִי בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית פֶּרֶק שְׁלִישִׁי (כב, ב) שֶׁאֵין הַיָּחִיד רַשַּׁאי לְסַגֵּף עַצְמוֹ בְּתַעֲנִית, וּפָרֵישׁ רַב יְהוּדָה בְּשֵׁם רַב טַעְמֵהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם דִּכְתִיב (בראשית, ב ז), וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה, אָמְרָה תּוֹרָה נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתִּי בְּךָ הַחְיֵה, וְעַל זֶה אָמַר הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם (קהלת ז טז) אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם. וְזוֹ הִיא קְדֻשַּׁת הַנָּזִיר וּמַעֲלָתוֹ בְּהַנִּיחוֹ מְלֶאכֶת הַחֹמֶר וְיִשְׁבֹּר תַּאֲווֹתָיו בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ חֻרְבַּן גָּמוּר אֶל הַבַּיִת, כְּגוֹן מְנִיעַת שְׁתִיַּת הַיַּיִן וְגִדּוּל הַשֵּׂעָר, כִּי בָּזֶה יִכָּנַע הַיֵּצֶר וְלֹא יִדְלֹף הַבַּיִת בַּעֲבוּרוֹ וְלֹא יֵהָרְסוּ פִּנּוֹתָיו, אֲבָל תִּתְחַזֵּק בּוֹ עֲבוֹדַת הַשֵּׂכֶל וְיֵאוֹרוּ מַהֲלָכָיו וּכְבוֹד ה' תִּשְׁכֹּן עָלָיו, וְיִתְקַיֵּם בָּאִישׁ הַזֶּה כַּוָּנַת הַבְּרִיאָה מִבְּלִי הִתְמַעֵט עֲבוֹדַת שִׂכְלוֹ אֶל בּוֹרְאוֹ מִפְּנֵי שִׁתּוּף הַחֹמֶר שֶׁבּוֹ. וְהָרְאָיָה שֶׁעִנְיַן גִּדּוּל הַשֵּׂעָר הוּא כְּמוֹ כֵן מִפְּנֵי הַכְנָעַת הַיֵּצֶר כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּנָזִיר רֵישׁ פֶּרֶק קַמָּא (ד, ב) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק מִיָּמַי לֹא אָכַלְתִּי אֲשַׁם נָזִיר טָמֵא, אֶלָּא פַּעַם אַחַת בָּא אָדָם אֶחָד לְפָנַי מִן הַדָּרוֹם, רְאִיתִיו יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וּקְוֻצּוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים, אָמַרְתִּי לוֹ מָה רָאִיתָ לְהַשְׁחִית שְׂעָרְךָ זֶה [הַנָּאֶה]? אָמַר לִי רוֹעֶה הָיִיתִי לְאַבָּא בְּעִירִי, וְהָלַכְתִּי לְמַלֹּאת מַיִם מִן הַמַּעְיָן וְנִסְתַּכַּלְתִּי בַּבָּבוּאָה שֶׁלִּי, וּפָחַז יִצְרִי עָלַי וּבִקֵּשׁ לְטָרְדֵנִי מִן הָעוֹלָם, אָמַרְתִּי לוֹ רָשָׁע לָמָּה אַתָּה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ, בְּמִי שֶׁהוּא עָתִיד לִהְיוֹת רִמָּה וְתוֹלֵעָה? הָעֲבוֹדָה שֶׁאֲגַלַּחֲךָ לַשָּׁמַיִם, מִיָּד, עָמַדְתִּי וּנְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי, כְּמוֹתְךָ יִרְבּוּ נוֹדְרֵי נְזִירוּת, עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר (במדבר, ו ב) אִישׁ כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיְיָ. וְעַל כֵּן, כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הַיֵּצֶר, גַּם כֵּן נִצְטַוָּה לְגַלֵּחַ כָּל שְׂעָרוֹ בִּמְלֹאות יְמֵי נִזְרוֹ וְלֹא הֻרְשָׁה לְתַקֵּן אוֹתָם וְלִטֹּל מֵהֶם קְצָת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָשׁוּב יִצְרוֹ עָלָיו כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה, אֲבָל נִתְחַיֵּב לְגַלְּחָם מִכֹּל וָכֹל כִּי אֵין סָפֵק שֶׁהַשֵּׂעָר הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר אוֹ הַגִּלּוּחַ הַגָּמוּר יַפְסִיד תֹּאַר הָאָדָם.
2
ג׳וְאַל תִּתְפְּשֵׂנִי בְּטַעַם זֶה שֶׁכָּתַבְתִּי מִמָּה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם יט, א) יָבִיא כַּפָּרָה עַל עַצְמוֹ עַל שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, כִּי גַּם זֶה יִתָּכֵן עַל טַעְמֵנוּ, כִּי אַחַר שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁאֵין רְשׁוּת נְתוּנָה לָאָדָם לְהַשְׁחִית בֵּיתוֹ וּלְקַלְקֵל דָּבָר בַּבִּנְיָן אֲשֶׁר בָּנָה הַבּוֹנֶה הָרִאשׁוֹן רָאוּי לוֹ לְהָבִיא כַּפָּרָה עַל נַפְשׁוֹ, כִּי אוּלַי נָטָה מִן הַגָּדֵר הַמְּחֻיָּב עָלָיו בְּעִנְיַן גּוּפוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, כִּי שֶׁמָּא טִבְעוֹ וּבִנְיָנוֹ נָכוֹן עַל צַד שֶׁהַנְּזִירוּת עִנּוּי יוֹתֵר מִדַּאי עַל נַפְשׁוֹ, וְכָל דַּרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְשָׁרִים, וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָּם. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב בְּפֵרוּשָׁיו (במדבר ו יא) עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט בְּטַעַם הַחַטָּאת שֶׁמֵּבִיא הַנָּזִיר לְכַפָּרָה, כִּי הָעִנְיָן הוּא שֶׁצָּרִיךְ כַּפָּרָה בְּשׁוּבוֹ לְהִטַּמֵּא בְּתַאֲווֹת הָעוֹלָם דְּמִכֵּיוָן שֶׁהָיְתָה עָלָיו רוּחַ הַשֵּׁם וְהִתְחִיל לִהְיוֹת נָזִיר לַה' רָאוּי הָיָה לַעֲמֹד כֵּן כָּל יָמָיו, וְשִׁבְעִים פָּנִים יֵשׁ לַתּוֹרָה.
3
ד׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם לט, א) שֶׁאִם נִתְגַּלַּח הַנָּזִיר בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה וַאֲפִלּוּ בְּאֹנֶס, הֲרֵי זֶה סוֹתֵר מִנְיָנוֹ וּמַתְחִיל לִמְנוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם, דְּקַיְמָא לַן (שם ה א) סְתָם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פֶּרַע, וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים (רמב"ם נזירות ו א) כְּשֶׁנִּתְגַּלַּח בְּרֹב רֹאשׁוֹ בֵּין בְּתַעַר בֵּין בְּמִין תַּעַר וְלֹא נִשְׁאַר כְּדֵי לָכֹף רֹאשָׁן לְעִקָּרָן, אֲבָל גִּלַּח מִעוּט שְׂעַר רֹאשׁוֹ אֵינוֹ סוֹתֵר מִנְיָנוֹ מִפְּנֵי כֵן, וּכְמוֹ כֵן אֵינוֹ סוֹתֵר מִנְיָנוֹ מִפְּנֵי שְׁתִיַּת הַיַּיִן וַאֲפִלּוּ שָׁתָה מִמֶּנּוּ יָמִים רַבִּים, אֲבָל סוֹתֵר הוּא מִנְיָנוֹ מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּכָּתוּב.
4
ה׳וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גַּם כֵּן בְּעִנְיַן נְזִירוּת, דְּכָל כִּנּוּיֵי נְזִירוּת כִּנְזִירוּת, כְּלוֹמַר, מִי שֶׁהָיָה עִלֵּג אוֹ מְקוֹמוֹת שֶׁהַכֹּל עִלְּגִין וְדַרְכָּן לוֹמַר בִּמְקוֹם נָזִיר, נָזִיק אוֹ נָזִיחַ אוֹ פָּזִיחַ, וְאָמַר אֶחָד מִלְּשׁוֹנוֹת אֵלּוּ עַל עַצְמוֹ, כְּגוֹן שֶׁאָמַר אֱהֶא נָזִיק אוֹ נָזִיחַ אוֹ פָּזִיחַ הֲרֵי זֶה נָזִיר, שֶׁאֵין אוֹמְרִים בִּנְזִירוּת שֶׁיִּהְיוּ דִּבְרֵי פִּיו בְּכִוּוּן כִּלְבָבוֹ כְּמוֹ בִּשְׁבוּעָה, אֶלָּא מִכֵּיוָן שֶׁבִּלְבָבוֹ לְהִנָּזֵר וְאָמַר דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לְהָבִין בָּהֶן שֶׁיְּהֵא נָזִיר, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִלּוֹת שֶׁאֵין עִנְיַן הַנְּזִירוּת מוּבָן מִתּוֹכָן יָפֶה הֲרֵי זֶה נָזִיר. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁיְּדוֹת נְזִירוּת כִּנְזִירוּת, וּמָה הֵן הַיָּדוֹת? כְּגוֹן שֶׁאָמַר אֱהֶא וְהָיָה נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו הֲרֵי זֶה נָזִיר. אוֹ שֶׁאָמַר אֱהֶא נָאֶה וְתָפַס בִּשְׂעָרוֹ הֲרֵי זֶה נָזִיר וְכֵן הָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַחַרְצַנִּים בִּלְבַד אוֹ מִן הַתִּגְלַחַת, אוֹ מִן הַטֻּמְאָה בִּלְבַד הֲרֵי זֶה נָזִיר גָּמוּר. וְהָאוֹמֵר הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֶשְׁתֶּה יַיִן אוֹ אֶטָּמֵא לְמֵתִים אוֹ אֲגַלַּח הֲרֵי זֶה נָזִיר וְאָסוּר בְּכֻלָּם, מִפְּנֵי שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה וּתְנָאוֹ בָּטֵל. וְנִשְׁאָלִים עַל הַנְּזִירוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּשְׁאָלִין עַל שְׁאָר הַנְּדָרִים. וְהָאָב מַדִּיר אֶת בְּנוֹ קָטָן עַד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד בְּנָזִיר, אֲבָל לֹא הָאֵם, וְדָבָר זֶה קַבָּלָה. וְהַגּוֹיִם אֵין לָהֶם נְזִירוּת, אֲבָל יֵשׁ נְזִירוּת בַּעֲבָדִים וּבְנָשִׁים. וְהַבַּעַל וְהָאָב מֵפֵר לָאִשָּׁה נֶדֶר נְזִירוּת כְּמוֹ שְׁאָר נְדָרִים, וְכֵן הָאָדוֹן אִם יִרְצֶה כּוֹפֶה לָעֶבֶד לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטַּמֵּא [ה' נזירות פ"א].
5
ו׳וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, שֶׁחַיָּב בְּגִדּוּל הַשֵּׂעָר כָּל מִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלִּמְּדוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם יט, ב) שֶׁהַנְּזִירוּת נוֹהֶגֶת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּלוֹמַר, שֶׁחַיָּב כָּל אָדָם לִהְיוֹת נוֹהֵג נְזִירוּתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמִנְיַן הַיָּמִים שֶׁנָּדַר, וְשֶׁאֵין עוֹלִין לוֹ הַיָּמִים לִימֵי נֶדֶר נִזְרוֹ אֶלָּא שָׁם, בְּחוּצָה לָאָרֶץ גַּם כֵּן כָּל דִּקְדּוּקֵי נְזִירוּת עָלָיו, לְפִיכָךְ מִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר בַּזְּמַן הַזֶּה הֲרֵי זֶה נָזִיר לְעוֹלָם, לְפִי שֶׁעַכְשָׁו בַּעֲוֹנוֹת אֵין לָנוּ בַּיִת כְּדֵי שֶׁיָּבִיא קָרְבְּנוֹתָיו בִּמְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם נזירות ב כא), שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ אִם יֵשׁ בָּנוּ כֹּחַ לְכוּפוֹ לַעֲלוֹת לָאָרֶץ וְלִנְהֹג נְזִירוּתוֹ שָׁם עַד שֶׁיָּמוּת אוֹ עַד שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְיַשְׁלִים קָרְבְּנוֹתָיו.
6
