ספר החינוך שפ״דSefer HaChinukh 384
א׳מִצְוַת תְּקִיעַת חֲצוֹצְרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ וּבַמִּלְחָמָה – לִתְקֹעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ בְּכָל יוֹם בְּהַקְרִיב כָּל קָרְבָּן, וּכְמוֹ כֵן בִּשְׁעַת הַצָּרוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י ט) וְכִי תָבוֹאוּ מִלְחָמָה וכו', וּכְתִיב אַחֲרָיו גַּם כֵּן (שם י) וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְגוֹ'. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִזְהִיר הַכָּתוּב בְּיוֹם שִׂמְחָה וּמוֹעֵד וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ לָאו דַּוְקָא, דִּבְכָל יוֹם הָיוּ תּוֹקְעִין בַּמִּקְדָּשׁ בַּחֲצוֹצְרוֹת עַל הַקָּרְבָּן. וְכֵן מְבֹאָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה פֶּרֶק רָאוּהוּ בֵּית דִּין שֶׁאָמְרוּ שָׁם (כט, א) הַכֹּל חַיָּבִין בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, וּמַתְמַהּ תַּלְמוּדָא עֲלַהּ בַּגְּמָרָא, פְּשִׁיטָא, אִי הָנֵי לָא מִחַיְּבִי מַאן מִחַיַּב? וּמַהְדַּר לֵיהּ, כֹּהֲנִים אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּכְתִיב יוֹם תְּרוּעָה וְגוֹ', וְהָנֵי כָּהֲנֵי הוֹאִיל וְאִיתַנְהוּ בִּתְקִיעָה דְּכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, דִּכְתִיב וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְגוֹ'. וּמַהְדַּר לֵיהּ מִי דָמֵי? הָתָם חֲצוֹצְרוֹת, הָכָא שׁוֹפָר. לָמַדְנוּ מִכָּל מָקוֹם דִּבְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, כְּלוֹמַר בְּכָל יוֹם וְיוֹם, אִיכָּא חֲצוֹצְרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין (יג א) אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, וְלֹא מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה.
1
ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁבִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן הָיוּ צְרִיכִים לְכַוֵּן דַּעְתָּם יָפֶה בְּעִנְיָנוֹ, כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ, שֶׁהוּא נִפְסָל בְּמַחֲשָׁבוֹת יְדוּעוֹת, וְגַם כֵּן צָרִיךְ הַקָּרְבָּן כַּוָּנָה שְׁלֵמָה לִפְנֵי אֲדוֹן הַכֹּל שֶׁצִּוָּנוּ עָלָיו, וְגַם כֵּן בְּעֵת הַצָּרָה צָרִיךְ הָאָדָם כִּוּוּן גָּדוֹל בְּהִתְחַנְנוֹ לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו וְיַצִּילֵהוּ מִצָּרָתוֹ, וְלָכֵן נִצְטַוּוּ בִּתְקִיעַת הַחֲצוֹצְרוֹת בְּעִתִּים אֵלֶּה, לְפִי שֶׁהָאָדָם מֵהֱיוֹתוֹ בַּעַל חֹמֶר צָרִיךְ הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה אֶל הַדְּבָרִים, כִּי הַטֶּבַע מִבְּלִי מֵעִיר יַעֲמֹד כְּיָשֵׁן, וְאֵין דָּבָר יְעוֹרְרֵהוּ כְּמוֹ קוֹלוֹת הַנִּגּוּן, יָדוּעַ הַדָּבָר, וְכָל שֶׁכֵּן קוֹל הַחֲצוֹצְרוֹת, שֶׁהוּא הַקּוֹל הַגָּדוֹל שֶׁבְּכָל כְּלֵי נִגּוּן. וְעוֹד יֵשׁ תּוֹעֶלֶת נִמְצָא בְּקוֹל הַחֲצוֹצְרוֹת לְפִי הַדּוֹמֶה מִלְּבַד הַהִתְעוֹרְרוּת אֶל הַכַּוָּנָה, כִּי בְּכֹחַ הַקּוֹלוֹת יָסִיר הָאָדָם מִלִּבּוֹ מַחְשֶׁבֶת שְׁאָר עִסְקֵי הָעוֹלָם וְלֹא יִתֵּן לֵב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כִּי אִם בִּדְבַר הַקָּרְבָּן, וּמָה אַאֲרִיךְ וְיָדוּעַ זֶה לְכָל אֲשֶׁר הִטָּה אֹזֶן לִשְׁמֹעַ הַחֲצוֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר בְּכַוָּנָה.
2
ג׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת מְנָחוֹת (כח, א) שֶׁהַחֲצֹצְרָה הָיְתָה בָּאָה מִן הָעֶשֶׁת שֶׁל כֶּסֶף כְּמוֹ שֶׁבָּא בַּכָּתוּב, וּמִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת פְּסוּלָה. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין יג, א) שֶׁאֵין פּוֹחֲתִין לְעוֹלָם בַּמִּקְדָּשׁ מִשְּׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת, וְלֹא מוֹסִיפִין עַל מֵאָה וְעֶשְׂרִים, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בַּסִּפְרֵי (בהעלותך פיסקא עז) וּבְמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה (כו ב) וְגַם כֵּן בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית (יט א) בֵּאֲרוּ שֶׁאָנוּ מְצֻוִּין בִּתְקִיעַת הַחֲצוֹצְרוֹת בְּעֵת צָרָה [ה' תענית פרק א].
3
ד׳וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן הַבַּיִת בַּכֹּהֲנִים, שֶׁעֲלֵיהֶם הַמִּצְוָה לִתְקֹעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן בְּמַסַּע הַמַּחֲנוֹת, וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר לֹא הָיוּ תּוֹקְעִין הֵם עַל הַקָּרְבָּן אֶלָּא הַלְּוִיִּם, אֵינוֹ כֵּן, שֶׁהֲרֵי בְּפֵרוּשׁ אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת תָּמִיד פֶּרֶק שְׁבִיעִי (מ"ג) נָתְנוּ לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ, הַסְּגָן עוֹמֵד עַל הַקֶּרֶן וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ, וּשְׁנֵי כֹּהֲנִים עוֹמְדִים עַל שֻׁלְחַן הַחֲלָבִים וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בְּיָדָם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. הֲרֵי נִתְבָּאֵר, שֶׁעַל יְדֵי כֹּהֲנִים נַעֲשֵׂית מִצְוָה זוֹ וְשֶׁהִיא מִצְוָה תְּמִידִית לָהֶם, כְּלוֹמַר שֶׁבְּכָל יוֹם הָיוּ תּוֹקְעִין, וְלֹא בְּיוֹם מוֹעֵד וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּלְבַד. אֲבָל רָאִיתִי לְהָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (כלי מקדש ג, ה) שֶׁכָּתַב, בִּימֵי הַמּוֹעֵד כֻּלָּן וּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים הָיוּ הַכֹּהֲנִים תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת וְהַלְּוִיִּם אוֹמְרִים שִׁירָה. נִרְאֶה מִדְּבָרָיו, שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁבִּשְׁאָר הַיָּמִים אַף הַלְּוִיִּם תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת. וְאִם עָבְרוּ עַל זֶה הַכֹּהֲנִים וְלֹא תָּקְעוּ בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן, וְכֵן אִם לֹא תָּקְעוּ בְּעֵת הַצָּרָה, בִּטְּלוּ עֲשֵׂה זֶה.
4
