ספר החינוך שצ״דSefer HaChinukh 394
א׳מִצְוַת עֲבוֹדַת הַלְּוִיִּם בַּמִּקְדָּשׁ – לִהְיוֹת הַלְּוִיִּם עוֹבְדִים בַּמִּקְדָּשׁ לִהְיוֹת שׁוֹעֲרִים וּמְשׁוֹרְרִים בְּכָל יוֹם עַל הַקָּרְבָּן. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח כג) וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא וְגוֹ'. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי שׁוֹמֵעַ אֲנִי אִם רָצָה יַעֲבֹד, וְאִם לֹא רָצָה לֹא יַעֲבֹד תַּלְמוּד לוֹמַר וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא עַל כָּרְחוֹ. כְּלוֹמַר, שֶׁהַדָּבָר הַהוּא חוֹבָה, וְעִנְיָן זֶה מֻטָּל עָלָיו בְּהֶכְרֵחַ. וְנִתְבָּאֵר כְּמוֹ כֵן בְּפֶרֶק שֵׁנִי מֵעֲרָכִין (יא, א), שֶׁהַשִּׁיר בַּפֶּה לֹא יֹאמַר אוֹתוֹ לְעוֹלָם, אֶלָּא הַלֵּוִי. וְנִכְפְּלָה מִצְוָה זוֹ בְּלָשׁוֹן אַחֵר בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח ז) וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהָיו. וְאָמְרוּ שָׁם בַּעֲרָכִין אִי זֶהוּ שֵׁרוּת שֶׁהוּא בְּשֵׁם הַשֵּׁם? הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ שִׁירָה.
1
ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁכְּבוֹד הַמֶּלֶךְ וְהַמָּקוֹם הוּא לִהְיוֹת שָׁם אֲנָשִׁים יְדוּעִים מִשֵּׁבֶט יָדוּעַ, קְבוּעִים לְשֵׁרוּתוֹ, וְלֹא יִכָּנֵס זָר בֵּינֵיהֶם לָעֲבוֹדָה, כְּעֵין מַלְכוּתָא דְּאַרְעָא, יְמַנּוּ לָהֶם אֲנָשִׁים יְדוּעִים נִכְבָּדִים לִהְיוֹת כָּל מְלֶאכֶת הַהֵיכָל נַעֲשֵׂית עַל יָדָם, כִּי לֹא רָאוּי לַמֶּלֶךְ שֶׁיְּשַׁנֶּה בְּכָל יוֹם מְשָׁרְתִים לְפָנָיו וְיִהְיוּ הַכֹּל מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֶתֶר שֵׁרוּת הַמֶּלֶךְ זֶה דָּבָר בָּרוּר הוּא.
2
ג׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בכורות ל, ב) שֶׁבֶּן לֵוִי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו כָּל מִצְוֹת לְוִיָּה חוּץ מִדָּבָר אֶחָד אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל אֶת כֻּלָּם. וַעֲבוֹדָה שֶׁלָּהֶן הָיְתָה שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים אֶת הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסֵדֶר זֶה, (מצוה שפח), וְהָיוּ מֵהֶם שׁוֹעֲרִים, לִפְתֹּחַ וְלִסְגֹּר שַׁעֲרֵי הַמִּקְדָּשׁ.
3
ד׳וְעִקַּר עֲבוֹדָתָם, לְשׁוֹרֵר עַל הַקָּרְבָּן וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא בְּעוֹלוֹת צִבּוּר שֶׁהֵן חוֹבָה, וְעַל שַׁלְמֵי עֲצֶרֶת בְּעֵת נִסּוּךְ הַיַּיִן, אֲבָל עַל עוֹלוֹת נְדָבָה שֶׁעוֹשִׂין הַצִּבּוּר לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וְכֵן בַּנְּסָכִים הַבָּאִין בִּפְנֵי עַצְמָן אֵין אוֹמְרִים עֲלֵיהֶם שִׁירָה. לֵוִי הָאוֹנֵן מֻתָּר לַעֲבֹד וּלְשׁוֹרֵר, וְאֵין פּוֹחֲתִין לְעוֹלָם מִשְּׁנֵים עָשָׂר לְוִיִּם שֶׁעוֹמְדִין עַל הַדּוּכָן לוֹמַר שִׁירָה עַל הַקָּרְבָּן, וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם, וְהַשִּׁירָה שֶׁאוֹמְרִים הַלְּוִיִּם הִיא בַּפֶּה שֶׁעִקַּר שִׁירָה בַּפֶּה הִיא; וַאֲחֵרִים הָיוּ עוֹמְדִים שָׁם שֶׁמְּנַגְּנִים בִּכְלֵי שִׁיר, מֵהֶם לְוִיִּם וּמֵהֶם יִשְׂרְאֵלִים מְיֻחָסִין שֶׁמַּשִּׂיאִין אוֹתָם לַכְּהֻנָּה, שֶׁאֵין עוֹלֶה עַל הַדּוּכָן לְעוֹלָם אֶלָּא מְיֻחָס. וְאֵין פּוֹחֲתִין לְעוֹלָם מִתִּשְׁעָה כִּנּוֹרוֹת, וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם. וְצִלְצָלִים הָיָה אֶחָד בִּלְבַד, וּמִן הַדּוֹמֶה, כִּי הַטַּעַם, לְפִי שֶׁקּוֹל הַמְּצִלְתַּיִם גָּדוֹל וּמַבְעִית קְצָת, וְאִלּוּ הָיוּ הַרְבֵּה לֹא הָיוּ נִשְׁמָעִין יֶתֶר כְּלֵי הַנִּגּוּן שֶׁשָּׁם, וְכָל שֶׁכֵּן שִׁירַת הַפֶּה. וְהַחֲלִילִין שֶׁהָיוּ מְנַגְּנִין בָּהֶם הָיָה אַבּוּב שֶׁלָּהֶם שֶׁל קָנֶה, מִפְּנֵי שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב, וּשְׁנֵים עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ; וְהוּא דּוֹחֶה שַׁבָּת, לְפִי שֶׁהוּא מֵעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּן, וְקָרְבָּן דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. וְאֵין בֶּן לֵוִי נִכְנָס לַעֲבוֹדָה, עַד שֶׁיְּלַמְּדוּהוּ חָמֵשׁ שָׁנִים, וּכְמוֹ שֶׁלָּמְדוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִן הַכָּתוּב, וּמִכָּאן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין כד א), שֶׁתַּלְמִיד שֶׁלֹּא רָאָה סִימָן יָפֶה בְּתַלְמוּדוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים, שׁוּב אֵינוֹ רוֹאֶה. וְאֵינוֹ נִכְנָס לַעֲבֹד לְעוֹלָם עַד שֶׁיְּהֵא גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר "אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ" וְאֵין הַלֵּוִי נִפְסָל לָעֲבוֹדָה בְּשָׁנִים, וְלֹא בְּמוּמִין, אֶלָּא בְּקִלְקוּל הַקּוֹל, כְּגוֹן הַזְּקֵנִים שֶׁמִּתְקַלְקֵל קוֹלָם לְעֵת זִקְנָה, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה (במדבר ח, כה) אֵינוֹ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִין הַמִּשְׁכָּן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם; וַאֲפִלּוּ בְּעֵת זִקְנָה שֶׁנִּתְקַלְקֵל קוֹלוֹ אֵינוֹ נִפְסָל לִשְׁמִירַת הַמִּקְדָּשׁ וְלַהֲגָפַת דְּלָתוֹת. וְכָל זֶה עִם יֶתֶר פְּרָטֶיהָ יִתְבָּאֵר יָפֶה בִּמְקוֹמוֹת מִתָּמִיד וּמִדּוֹת, גַּם בְּפֶרֶק שֵׁנִי מֵעֲרָכִין מְבֹאָר קְצָת מֵעִנְיָן זֶה. וְהֶאֱרַכְתִּי לְךָ בְּנִי מְעַט בָּזֶה, כִּי מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְתִצְטָרֵךְ לוֹ, אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה הַשֵּׁם. [ה' כלי המקדש פ"ט].
4
ה׳וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בַּלְּוִיִּים. וְלֵוִי הָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא שָׁר עַל הַקָּרְבָּן בְּיוֹמוֹ הַקָּבוּעַ לוֹ, כִּי יָמִים קְבוּעִים לָהֶם לְפִי חִלּוּק הַמִּשְׁמָרוֹת, אֶלָּא שֶׁשָּׁתַק, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בִּכְבוֹד עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְעַל כֵּן יִמְנָעֶנּוּ הָאֵל מִכָּבוֹד; וַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ מִן הַלְוִיִּם בַּעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וְהַבְּרָכָה וְהַכָּבוֹד יִהְיוּ אִתּוֹ.
5
