ספר החינוך ת״טSefer HaChinukh 409

א׳שֶׁלֹּא לַהֲרֹג מְחֻיָּב קֹדֶם שֶׁיַּעֲמֹד בַּדִּין – שֶׁנִּמְנַעְנוּ שֶׁלֹּא לַהֲרֹג הַחוֹטֵא, כְּשֶׁנִּרְאֵהוּ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה הַחֵטְא שֶׁיִּתְחַיֵּב עָלָיו מִיתָה, קֹדֶם שֶׁנְּבִיאֵהוּ לְבֵית דִּין, אֲבָל נִתְחַיַּבְנוּ לַהֲבִיאוֹ לִפְנֵי בֵּית דִּין, וְנָבִיא עָלָיו הָעֵדִים לִפְנֵיהֶם, וְהֵם יְדִינוּהוּ בְּמָה שֶׁהוּא חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה יב) וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ וְגוֹ'. וּלְשׁוֹן מְכִילְתָּא (ספרי זוטא כאן) יָכוֹל שֶׁיַּהַרְגוּ אוֹתוֹ מִשֶּׁהָרַג אוֹ שֶׁנָּאַף? תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ וְגוֹ'. וַאֲפִלּוּ רָאוּהוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁהָרַג, יִהְיוּ כֻּלָּם עֵדִים וְיִשְׂאוּ עֵדוּתָן אֵצֶל בֵּית דִּין אַחֵר שֶׁיְּדִינוּהוּ. וְעוֹד אָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא (שם) הֲרֵי עֵדָה שֶׁרָאוּ אֶחָד שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, יָכֹל יַהַרְגוּ אוֹתוֹ עַד שֶׁלֹּא יַעֲמֹד אֵצֶל בֵּית דִּין? תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ.

ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁעִנְיַן דִּינֵי נְפָשׁוֹת הוּא דָּבָר קָשֶׁה מְאֹד (ר"ה כו א), שֶׁצָּרִיךְ דִּקְדּוּק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְנִצְטַוּוּ הָעֵדָה לִהְיוֹת מַצִּילִים הַנִּדּוֹן בְּכָל דָּבָר הָרָאוּי לְהַצִּילוֹ בִּשְׁבִילוֹ, לֹא שֶׁיַּטּוּ הַדִּין כְּדֵי לְהַצִּילוֹ חָלִילָה, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה וְהִצִּילוּ הָעֵדָה (במדבר לה כד כה), כְּלוֹמַר, שֶׁצְּרִיכִים לְהַפֵּךְ בִּזְכוּתוֹ, וְאִם יֵשׁ לוֹ זְכוּת יַצִּילוּהוּ, וְאִם לָאו יֵהָרֵג, וְעַל כֵּן הֻזְהַרְנוּ שֶׁיָּבוֹא הַדִּין עַל כָּל פָּנִים לִפְנֵי בֵּית דִּין, וְלֹא יְדִינוּהוּ הָעֵדִים שֶׁרָאוּ הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם לְעוֹלָם, כִּי אוּלַי מִתּוֹךְ רְאוֹתָם הָעִנְיָן, לֹא יוּכְלוּ לְהַפֵּךְ בִּזְכוּתוֹ, כִּי יִתְעוֹרֵר לְבָבָם לְחַיְּבוֹ עַל כָּל פָּנִים.

ג׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין עג, א) דְּבַמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא נַהֲרֹג הַחוֹטֵא עַד שֶׁנְּבִיאֵהוּ לְבֵית דִּין? כְּשֶׁעָבַר וְעָשָׂה הַחֵטְא, אֲבָל מִי שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, אוֹ אַחַר נַעֲרָה מְאֹרָסָה, וְהִזְהִירוּהוּ וְלֹא נִמְנַע מִלִּרְדֹּף, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבֵּל הַתְרָאָה חַיָּבִים אָנוּ לְהָרְגוֹ וּמֻזְהָרִין עָלָיו, וּכְמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם בְּסוֹף סֵדֶר כִּי תֵצֵא בְּאַזְהָרַת וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶיךָ (מצוה תר). וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת [יב א].

ד׳וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בְּכָל זְמַן, שֶׁאָנוּ מֻזְהָרִים שֶׁלֹּא לַהֲרֹג שׁוּם חוֹטֵא, וְאַף עַל פִּי שֶׁרְאִינוּהוּ שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה שֶׁיִּתְחַיֵּב מָוֶת בְּבֵית דִּין, וּבִזְמַן הַבַּיִת אָנוּ חַיָּבִים לַהֲבִיאוֹ לְבֵית דִּין וְהֵם יְדִינוּהוּ. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וַהֲרָגוֹ לַחוֹטֵא קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא לְבֵית דִּין, אֲפִלּוּ אִם הָיָה דִּינוֹ שֶׁיִּתְחַיֵּב בְּבֵית דִּין, דִּין הַהוֹרְגוֹ כְּדִין רוֹצֵחַ, וְנֶהֱרָג עָלָיו בִּזְמַן הַבַּיִת אִם יֵשׁ עֵדִים.