ספר החינוך תי״אSefer HaChinukh 411
א׳שֶׁלֹּא יוֹרֶה הָעֵד בְּדִין שֶׁהֵעִיד בּוֹ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת – שֶׁלֹּא יְדַבֵּר הָעֵד בְּדִין אֲשֶׁר יָעִיד עָלָיו בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, זוּלָתִי בְּהַגָּדַת עֵדוּתוֹ לְבַד, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַשְׂכִּיל וְחָכָם, שֶׁהָעֵד אֵינוֹ נַעֲשָׂה דַּיָּן בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה ל) וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בספר המצות ל"ת רצא), וְנִכְפַּל הַלָּאו בְּזֶה הָעִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז ו) לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד. כְּלוֹמַר, לֹא יֵהָרֵג בְּמִשְׁפַּט הָעֵד. וְאָמְרוּ בְּסַנְהֶדְרִין (לג, ב לד, א) וְעֵד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וּבֵאֲרוּ שֶׁטַּעַם זֶה הוּא מִשּׁוּם דְּמִחְזֵי כְּנוֹגֵעַ בְּעֵדוּתוֹ. וּבְדִינֵי נְפָשׁוֹת בִּלְבַד הוּא עִנְיָן זֶה, שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לַעֲנוֹת בּוֹ בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
1
ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת לָזוֹ (תט).
2
ג׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם לד, א) שֶׁעֵד שֶׁהֵעִיד בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת וְאָמַר אַחַר כֵּן יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ לְהוֹרוֹת עָלָיו שׁוּם דָּבָר, אַחֵר שֶׁהוּא עֵד עָלָיו, וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, אֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת יֵשׁ לָעֵד לְלַמֵּד זְכוּת אוֹ חוֹבָה, אֲבָל (שם ב) לֹא יִמָּנֶה מִן הַדַּיָּנִין וְלֹא נַעֲשֶׂה דַּיָּן, שֶׁאֵין עֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּן אֲפִלּוּ בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, וּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָבָר שֶׁצָּרִיךְ עֵדִים מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל בְּשֶׁל דִּבְרֵיהֶם עֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּן וּמִפְּנֵי כֵן נַעֲשֶׂה דַּיָּן בְּקִיּוּם שְׁטָרוֹת, דְּקַיְמָא לַן (שם יח ב) קִיּוּם שְׁטָרוֹת דְּרַבָּנָן, דְּמִדְּאוֹרָיְתָא עֵדִים הַחֲתוּמִים עַל הַשְּׁטָר נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּסַנְהֶדְרִין וּבְמַכּוֹת [הלכות עדות פרק ה].
3
ד׳וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְכָרִים לְבַד, וּבִזְמַן הַבַּיִת, וְסַנְהֶדְרִין בִּמְקוֹמָן, כִּי אָז נָדִין נְפָשׁוֹת וְלֹא בִּזְמַן אַחֵר, וְאָז נִצְטָרֵךְ לְעֵדוּת אֲנָשִׁים עַל זֶה. וְעֵד שֶׁהֵעִיד וְעָבַר עַל זֶה וְדִבֵּר בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה עָבַר עַל לָאו זֶה, אֲבָל אֵינוֹ לוֹקֶה עָלָיו, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (לאוין שהוסיף מצוה ט) פֵּרֵשׁ זֶה הַכָּתוּב שֶׁל לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד בְּלָאו אַחֵר, וְהוּא שֶׁלֹּא לְקַבֵּל עֵדוּת מְיֻחֶדֶת בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, וְזֶהוּ כְּגוֹן שֶׁהָיוּ הָעֵדִים רוֹאִין אוֹתוֹ אֶחָד מֵחַלּוֹן זֶה וְאֶחָד מֵחַלּוֹן אַחֵר רָחוֹק מִן הָרִאשׁוֹן עַד כְּדֵי שֶׁאֵין הָעוֹמְדִין בַּחַלּוֹנוֹת יְכוֹלִין לִרְאוֹת זֶה אֶת זֶה, אֲבָל כֻּלָּן רוֹאִין בְּבַעַל הָעֲבֵרָה. וְנִתְבָּאֵר זֶה בְּפֶרֶק כֵּיצַד הָעֵדִים בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת (ו, ב).
4
