ספר החינוך תט״זSefer HaChinukh 416
א׳שֶׁלֹּא לְהִתְאַוּוֹת מָמוֹן חֲבֵרוֹ – שֶׁנִּמְנַעְנוּ לִקְבֹּעַ בְּמַחְשַׁבְתֵּנוּ לְהִתְאַוּוֹת מָה שֶׁבְּיַד אֶחָד מֵאַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁקְּבִיעוּת הַמַּחֲשָׁבָה בְּתַאֲוָה עַל אוֹתוֹ דָּבָר יִהְיֶה סִבָּה לַעֲשׂוֹת תַּחְבּוּלָה לָקַחַת אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ לְמָכְרוֹ, אוֹ עַל יְדֵי מִקָּח אוֹ חֲלִיפִין אוֹ בְּחָזְקָה, אִם לֹא נוּכַל בְּעִנְיָן אַחֵר. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים ה יח) וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ וְגוֹ'. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (ספר המצוות ל"ת רסו) שֶׁאֵין שְׁנֵי הַלָּאוִין שֶׁהֵן לֹא תַחְמֹד שֶׁבְּסֵדֶר וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ, וְלֹא תִתְאַוֶּה שֶׁבְּסֵדֶר זֶה לָאוִין כְּפוּלִין בְּעִנְיָן אֶחָד, אֲבָל הֵם שְׁנֵי עִנְיָנִים, שֶׁלָּאו דְּלֹא תַחְמֹד יִמְנָעֵנוּ מִלָּקַחַת בְּשׁוּם צַד, בֵּין בְּדָמִים בֵּין שֶׁלֹּא בְּדָמִים מָה שֶׁקָּנוּ זוּלָתֵנוּ אִם אֵינֶנּוּ חָפֵץ לִמְכֹּר אוֹתוֹ דָּבָר, וְלָאו זֶה דְּלֹא תִתְאַוֶּה יִמְנָעֵנוּ אֲפִלּוּ הַתַּאֲוָה בּוֹ בְּתוֹךְ לִבֵּנוּ, כִּי עִם הַתַּאֲוָה, יָבוֹא לְהִתְחַנֵּן לוֹ וּלְהַכְבִּיד עָלָיו לְמָכְרוֹ אוֹ לְהַחְלִיפוֹ לוֹ בִּכְלִי אַחֵר עַל כָּל פָּנִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאֶחָד מֵאֵלּוּ הַלָּאוִין מוֹשֵׁךְ אֶת חֲבֵרוֹ, שְׁנַיִם יֵחָשְׁבוּ מִכָּל מָקוֹם, וַהֲרֵי אַתָּה רוֹאֶה הַחִלּוּק שֶׁבֵּינֵיהֶם.
1
ב׳וְאַל תִּתְמַהּ לוֹמַר וְאֵיךְ יִהְיֶה בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם, לִמְנֹעַ לְבָבוֹ מֵהִתְאַוּוֹת אֶל אוֹצַר כָּל כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁיִּרְאֶה בִּרְשׁוּת חֲבֵרוֹ, וְהוּא מִכֻּלָּם רֵיק וְרֵיקָם? וְאֵיךְ תָּבִיא הַתּוֹרָה מְנִיעָה בַּמֶּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לַעֲמֹד עָלָיו? שֶׁזֶּה הַדָּבָר אֵינוֹ כֵּן, וְלֹא יֹאמְרוּ אוֹתוֹ, זוּלָתִי הַטִּפְּשִׁים הָרָעִים וְהַחַטָּאִים בְּנַפְשׁוֹתָם, כִּי הָאָמְנָם, בְּיַד הָאָדָם לִמְנֹעַ עַצְמוֹ וּמַחְשְׁבוֹתָיו וְתַאֲווֹתָיו מִכָּל מָה שֶׁיִּרְצֶה, וּבִרְשׁוּתוֹ וּבְדַעְתּוֹ לְהַרְחִיק וּלְקָרֵב חֶפְצוֹ בְּכָל הַדְּבָרִים כִּרְצוֹנוֹ, וְלִבּוֹ מָסוּר בְּיָדוֹ, עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ, וְהַשֵּׁם אֲשֶׁר לְפָנָיו כָּל תַּעֲלוּמוֹת, חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן, רוֹאֶה כְּלָיוֹת וָלֵב, אֵין אַחַת קְטַנָּה אוֹ גְּדוֹלָה, טוֹבָה אוֹ רָעָה מִכָּל מַחְשְׁבוֹת הָאָדָם, נֶעְלֶמֶת מִמֶּנּוּ, וְלֹא נִסְתֶּרֶת מִנֶּגֶד עֵינָיו, יָשִׁיב נָקָם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ בִּלְבָבָם, וְנוֹצֵר חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאוֹהֲבָיו הַמְּפַנִּים לַעֲבוֹדָתוֹ מַחְשְׁבוֹתָם, שֶׁאֵין טוֹב לָאָדָם כְּמוֹ הַמַּחְשָׁבָה הַטּוֹבָה וְהַזַּכָּה, כִּי הִיא רֵאשִׁית כָּל הַמַּעֲשִׂים וְסוֹפָן, וְזֶהוּ לְפִי הַדּוֹמֶה, עִנְיַן לֵב טוֹב שֶׁשִּׁבְּחוּ חֲכָמִים בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת (פ"ב מ"ט). וְהָרְאָיָה שֶׁאֵלּוּ שְׁנֵי הַלָּאוִין שֶׁזָּכַרְנוּ חֲלוּקִים בְּעִנְיָנָם וְנֶחְשָׁבִין לִשְׁנַיִם מָה שֶׁאָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וְלֹא תִתְאַוֶּה לְחַיֵּב עַל הַתַּאֲוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְעַל הַחִמּוּד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְשָׁם נֶאֱמַר מִנַּיִן שֶׁאִם נִתְאַוָּה, סוֹפוֹ לַחְמֹד? תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִתְאַוֶּה וְלֹא תַחְמֹד. מִנַּיִן שֶׁאִם חָמַד אָדָם, סוֹפוֹ לִגְזֹל? תַּלְמוּד לוֹמַר (מיכה ב, ב) וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ.
2
ג׳שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ יָדוּעַ הוּא כִּי הַרְחָקַת הַגֶּזֶל מִבֵּין בְּנֵי אָדָם, הִיא תּוֹעֶלֶת הַכֹּל, וְהַשֵּׂכֶל עֵד נֶאֱמָן בַּדָּבָר. וְאֵין בָּהּ אֲרִיכוּת דִּינִין שֶׁכָּל עִנְיָנָהּ מְבֹאָר בַּכָּתוּב [ח"מ סימן שנט].
3
ד׳וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, גַּם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם מְחֻיָּבִין בָּהּ, לְפִי שֶׁהִיא עָנָף לְמִצְוַת גֶּזֶל, שֶׁהִיא אַחַת מִן הַשֶּׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ עֲלֵיהֶן כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם. וְאַל תִּטְעֶה בְּנִי בְּזֶה הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁל שֶׁבַע מִצְוֹת בְּנֵי נֹחַ הַיָּדוּעַ וְהַמֻּזְכָּר בַּתַּלְמוּד (סנהדרין נו ב), כִּי בֶּאֱמֶת שֶׁאוֹתָן שֶׁבַע, הֵן כְּעֵין כְּלָלוֹת, אֲבָל יֵשׁ בָּהֶם פְּרָטִים הַרְבֵּה. כְּמוֹ שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שֶׁאִסּוּר הָעֲרָיוֹת נֶחְשָׁב לָהֶם דֶּרֶךְ כְּלָל לְמִצְוָה אַחַת וְיֵשׁ בָּהּ פְּרָטִים, כְּגוֹן, אִסּוּר אֵם, וְאִסּוּר אָחוֹת מִן הָאֵם, וְאִסּוּר אֵשֶׁת אִישׁ, וְאֵשֶׁת אָב, וּזְכוּר, וּבְהֵמָה (סנהדרין נח, א). וְכֵן עִנְיַן עֲבוֹדָה זָרָה כֻּלּוֹ נֶחְשָׁב לָהֶם מִצְוָה אַחַת וְיֵשׁ בָּהּ כַּמָּה וְכַמָּה פְּרָטִים, שֶׁהֲרֵי הֵם שָׁוִים בָּהּ לְיִשְׂרָאֵל לְעִנְיַן שֶׁחַיָּבִים בְּכָל מָה שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִים עָלֶיהָ (שם נו ב). וּכְמוֹ כֵן נֹאמַר אַחַר שֶׁהֻזְהֲרוּ בְּעִנְיַן הַגֶּזֶל שֶׁהֻזְהֲרוּ גַּם כֵּן בְּכָל הַרְחָקוֹתָיו, וְאֵין כַּוָּנָתִי לוֹמַר שֶׁיִּהְיוּ כָּמוֹנוּ מֻזְהָרִים עַל זֶה בְּלָאו, שֶׁהֵם לֹא נִזְהֲרוּ בִּפְרָטֵי הַלָּאוִין כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל נִזְהֲרוּ דֶּרֶךְ כְּלָל בְּאוֹתָן שֶׁבַע, כְּאִלּוּ תֹּאמַר עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל שֶׁהִזְהִירָם הַכָּתוּב אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ אֶל הָאֵם וְאֶל הָאָחוֹת וְכָל הַשְּׁאָר, וּכְמוֹ כֵן בַּעֲבוֹדָה זָרָה גַּם כֵּן דֶּרֶךְ כְּלָל, וְכֵן בְּגֶזֶל כְּאִלּוּ נֶאֱמַר לָהֶם אַל תִּגְזְלוּ, אֲבָל תִּתְרַחֲקוּ מִמֶּנּוּ בְּתַכְלִית, וּבִכְלַל הַהַרְחָקָה, שֶׁלֹּא לַחְמֹד. אֲבָל בְּיִשְׂרָאֵל אֵין הָעִנְיָן כֵּן, שֶׁרָצָה הַמָּקוֹם לְזַכּוֹתָם וְהִרְבָּה לָהֶם מִצְוֹת יוֹתֵר מֵהֶם, וְגַם בְּאוֹתָן שֶׁנִּצְטַוִּינוּ אֲנַחְנוּ, לִהְיוֹת צִוּוּיֵנוּ עֲלֵיהֶן בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה וְלָאוִין נִפְרָדִים, וְכָל זֶה זְכוּת וְטוֹבָה לְנַפְשֵׁנוּ, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְקוֹבֵעַ מַחְשַׁבְתּוֹ לְהִתְאַוּוֹת בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לְזוּלָתוֹ עוֹבֵר עַל לָאו זֶה, וְאֵין בּוֹ מַלְקוּת, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, אֲבָל עָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, כִּי הוּא סִבָּה לְכַמָּה תַּקָּלוֹת, כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ בְּמַעֲשֵׂה אַחְאָב וְנָבוֹת.
4
