ספר החינוך תכ״דSefer HaChinukh 424
א׳שֶׁלֹּא לְנַסּוֹת נְבִיא אֱמֶת יוֹתֵר מִדַּאי – שֶׁנִּמְנַעְנוּ שֶׁלֹּא לְנַסּוֹת יוֹתֵר מִדַּאי הַנָּבִיא הַמְּיַסֵּר אֶת הָעָם וְהַמְּלַמְּדָם דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה אַחַר שֶׁנֵּדַע אֲמִתַּת נְבוּאָתוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים ו טז) לֹא תְנַסּוּ אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה. כְּלוֹמַר, לֹא תְּנַסּוּ גְּמוּלֵי הַשֵּׁם וָעֳנָשָׁיו שֶׁהוֹדִיעַ לָכֶם עַל יְדֵי נְבִיאָיו עַל צַד שֶׁתִּסְתַּפְּקוּ בָּהֶם.
1
ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁבַּנִּסָּיוֹן הַיָּתֵר בִּנְבִיא הָאֱמֶת יִמָּצֵא הֶפְסֵד, כִּי פְּעָמִים יַחְלְקוּ עָלָיו מִתּוֹךְ כָּךְ בְּנֵי אָדָם הַמְּקַנְּאִים בּוֹ וְהַכּוֹאֲבִים לְמַעֲלָתוֹ, וּדְבַר הַנְּבוּאָה אֵינֶנּוּ עִנְיָן תְּמִידִי לְכָל נָבִיא, כִּי פְּעָמִים לֹא יִתְנַבֵּא כִּי אִם מְעַט, וְאִם בְּכָל פַּעַם וּפַעַם נַטְרִידֵהוּ לָתֵת אוֹת וּמוֹפֵת נֶאֱמָן שֶׁהוּא נָבִיא, יִהְיֶה סִבָּה לָעָם שֶׁיִּמְרְדוּ בּוֹ וְיָקֵלּוּ בִּדְבָרָיו הַרְבֵּה פְּעָמִים, וְעַל כֵּן הֻזְהַרְנוּ לְהַאֲמִין בּוֹ וְשֶׁלֹּא לְנַסּוֹתוֹ יוֹתֵר מִדַּאי אַחַר שֶׁיִּהְיֶה מֻחְזָק עִמָּנוּ כְּטוֹב וְנֶאֱמָן לְנָבִיא. וְהַדָּבָר הַזֶּה אֵרַע לִנְבִיאֵי הָאֱמֶת עִם נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר, שֶׁהָיוּ מַכְחִישִׁים נְבוּאָתָם וּמְחַטְּטִים אַחֲרֵיהֶם וּמַכְחִישִׁים דִּבְרֵיהֶם עַד שֶׁלֹּא הָיָה מַסְפִּיק לָהֶם אוֹת אַחַר אוֹת וּמוֹפֵת אַחַר מוֹפֵת.
2
ג׳וּכְמוֹ כֵן בִּכְלַל הָאַזְהָרָה, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מִצְוֹת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא עַל דֶּרֶךְ הַנִּסָּיוֹן, כְּלוֹמַר, שֶׁיַּעֲשֶׂה אָדָם מִצְוָה לְנַסּוֹת אִם יִגְמְלֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּצִדְקוֹ, לֹא לְאַהֲבַת הָאֵל וְיִרְאָתוֹ אוֹתוֹ. וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק קַמָּא דְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית (ט, א) עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר (דברים יד כב) עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר, שֶׁכְּבָר תֵּרְצוּהָ שָׁם וְאָמְרוּ, שֶׁבְּכָל הַמִּצְוֹת נֶאֱמַר לֹא תְנַסּוּ, חוּץ מִזּוֹ דְּמַעֲשֵׂר, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג י) הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת וְגוֹ'. וְהַטַּעַם בָּזוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (משלי יט, יז) מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל. כְּלוֹמַר, שֶׁהוֹדִיעָנוּ הָאֵל בָּרוּךְ הוּא כִּי בְּפַרְנְסֵנוּ מְשָׁרְתֵי בֵּיתוֹ בְּמַעֲשֵׂר, נִמְצָא הַתּוֹעֶלֶת וְהַבְּרָכָה בְּמָמוֹנֵנוּ עַל כָּל פָּנִים וְלֹא יְעַכֵּב זֶה שׁוּם דְּבַר חֵטְא וְעָוֹן. וְטַעַם אִסּוּר הַנִּסָּיוֹן בַּמִּצְוֹת מִפְּנֵי שֶׁשְּׂכַר מִצְוֹת אֵינוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּרֵישׁ מַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (ג, א) הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם (דברים ז יא) וּלְמָחָר, כְּלוֹמַר לָעוֹלָם הַבָּא, לִטֹּל שְׂכָרָם. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב י, ב) הָאוֹמֵר סֶלַע זוֹ לִצְדָקָה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּחְיֶה בְּנִי הֲרֵי זֶה צַדִּיק גָּמוּר, תֵּרְצוּהָ חֲכָמִים הַמְּפָרְשִׁים, כְּשֶׁגּוֹמֵר הַנּוֹתֵן בְּלִבּוֹ לָתֵת אוֹתָהּ בֵּין שֶׁיִּחְיֶה אוֹ לֹא יִחְיֶה, שֶׁאֵין זֶה מְנַסֶּה אֶת הַשֵּׁם.
3
ד׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁהוֹדִיעוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמֶּה תִּתְאַמֵּת לָנוּ נְבוּאַת הַנָּבִיא? עַד שֶׁלֹּא נְסַפֵּק בִּדְבָרָיו אַחַר כֵּן, הוּא שֶׁיֹּאמַר דְּבָרִים הָעֲתִידִים לִהְיוֹת בָּעוֹלָם פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלֹשׁ וְיֵאָמְנוּ דְּבָרָיו בְּכִוּוּן, וְלֹא נְחַיְּבֵהוּ לַעֲשׂוֹת אוֹת אוֹ מוֹפֵת בְּשִׁנּוּי הַטֶּבַע, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה אוֹ כְּאֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע. וְגַם כֵּן צָרִיךְ הָאִישׁ שֶׁנַּחְזִיק אוֹתוֹ בְּנָבִיא וְנַאֲמִין בּוֹ לִהְיוֹת אִישׁ יָשָׁר תָּמִים הוֹלֵךְ, כִּי יָדוּעַ שֶׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה (שבת צב א) כִּי אִם עַל הַחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. וְנָבִיא שֶׁהִבְטִיחַ עַל הָרָעָה שֶׁתָּבוֹא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּאת אֵין סְתִירָה בִּנְבוּאָתוֹ בְּכָךְ, כִּי הַשֵּׁם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה כְּשֶׁעוֹשִׂין בְּנֵי אָדָם תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, וּכְמוֹ בְּחִזְקִיָּהוּ שֶׁהוֹסִיפוּ מִן הַשָּׁמַיִם עַל יָמָיו אַחַר הַגְּזֵרָה שֶׁיָּמוּת, אֲבָל כָּל נָבִיא שֶׁהִבְטִיחַ עַל הַטּוֹבָה, אִם לֹא נִתְאַמְּתָה נְבוּאָתוֹ הִיא סְתִירָה בֶּאֱמֶת לִנְבוּאָתוֹ, שֶׁכָּל דְּבַר טוֹבָה שֶׁיִּגְזֹר הָאֵל עַל יְדֵי נָבִיא שָׁלוּחַ, אֲפִלּוּ עַל תְּנַאי, אֵינוֹ חוֹזֵר לְעוֹלָם, וְזֶה מֵרֹב טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל, נִמְצָא שֶׁבְּדִבְרֵי הַטּוֹבָה יִבָּחֵן הַנָּבִיא. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בִּמְקוֹמוֹת בַּתַּלְמוּד [ה' יסוה"ת פ"י].
4
ה׳וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן שֶׁיָּקוּם נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וּמְנַסֶּה הַנָּבִיא יוֹתֵר מִדַּאי עָבַר עַל לָאו זֶה, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.
5
