ספר החינוך תע״בSefer HaChinukh 472

א׳שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִבְּשַׂר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף שֶׁמֵּתוּ מֵאֲלֵיהֶן – שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִבְּשַׂר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף שֶׁמֵּתוּ מֵאֲלֵיהֶן, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים יד כא) לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּסֵדֶר זֶה בְּמִצְוַת שְׁחִיטָה (מצוה תנא), הַכְּלָל שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְּכֹל שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָתָהּ תִּקָּרֵא גַּם כֵּן נְבֵלָה, וְעִנְיַן טֻמְאָתָהּ, כָּתַבְתִּי גַּם כֵּן בְּסֵדֶר בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי בְּמִצְוַת שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל דָּג טָמֵא (מצוה קנו), וְהִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּאִסּוּר טְרֵפָה (מצוה עג).

ג׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע"ז סז, ב) שֶׁנְּבֵלָה הָרְאוּיָה לַגֵּר הִיא קְרוּיָה נְבֵלָה, וְיֵשׁ חִיּוּב בַּאֲכִילָתָהּ, אֲבָל נְבֵלָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַגֵּר, כְּלוֹמַר נְבֵלָה מֻסְרַחַת אֵין חִיּוּב בַּאֲכִילָתָהּ, וּמִפְּנֵי זֶה הֶאֱרִיךְ הַכָּתוּב לְמֵימַר לַגֵּר תִּתְּנֶנָּה, לְלַמֵּד זֶה, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵין צֹרֶךְ לְלַמְּדֵנוּ לְמִי נִתֵּן מָה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ, וְאֵין לוֹמַר שֶׁבָּא לְהַתִּירָהּ בַּהֲנָאָה, שֶׁכְּבָר כָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר (ויקרא ז, כד) וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה. וּמִכָּאן לָמְדוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם סה ב) דִּין נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם מֻתָּר, שֶׁיָּדַעְנוּ בָּזֶה שֶׁהַתּוֹרָה לֹא תֶּאֱסֹר וּתְחַיֵּב כִּי אִם עַל אֲכִילַת הַדְּבָרִים שֶׁרְאוּיִים לַאֲכִילַת בְּנֵי אָדָם, לֹא עַל דָּבָר שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם קָצָה בּוֹ, דִּכְעָפָר בְּעָלְמָא הוּא חֲשִׁיב, וְזֶהוּ הַהֶתֵּר הַנִּזְכָּר בַּגְּמָרָא בְּחֹמֶץ שֶׁל אִסּוּר שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ גְּרִיסִין, מִפְּנֵי שֶׁפּוֹגֵם בָּהֶן. וּמִן הַיְּסוֹד הַזֶּה נָהַגְנוּ לְהַגְעִיל הַכֵּלִים שֶׁאֵינָן בְּנֵי יוֹמָן בְּמַיִם רוֹתְחִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּמַּיִם שִׁשִּׁים חֲלָקִים כְּנֶגֶד הַכְּלִי, מִפְּנֵי שֶׁהַבֶּלַע הַיּוֹצֵא מֵהֶן כְּשֶׁאֵינָן בְּנֵי יוֹמָן הוּא פָּגוּם, וּמִכֵּיוָן שֶׁיָּצָא הַבֶּלַע מִן הַכְּלִי בְּכֹחַ הַמַּיִם שֶׁטִּבְעָן לְמָרֵק וּלְהוֹצִיא כָּל הַבֶּלַע שֶׁבַּכְּלִי, אַף עַל פִּי שֶׁהַכְּלִי עוֹמֵד אַחַר כֵּן עִם בִּלְעוֹ שֶׁהֵקִיא בְּתוֹךְ הַמַּיִם רוֹתְחִין בְּפָחוֹת מִשִּׁשִּׁים וְחוֹזֵר וּבוֹלֵעַ מִמֶּנּוּ, אֵינוֹ נֶאֱסָר בְּכָךְ, לְפִי שֶׁהוּא כִּנְבֵלָה מֻסְרַחַת שֶׁהִתִּירָה הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

ד׳וְאוּלַי תֹּאמַר וְאֵיךְ אָנוּ מַתִּירִין אֲפִלּוּ נְבֵלָה מֻסְרַחַת לְאָכְלָהּ לְכַתְּחִלָּה, הָא אִכָּא בָּהּ מִשּׁוּם בַּל תְּשַׁקְּצוּ? (עי' רמב"ם מאכא"ס יז כט). הַתְּשׁוּבָה בָּזֶה, דְּכָל שֶׁהוּא דָּבָר מוּעָט כָּזֶה, וְעוֹד שֶׁנִּבְלַע בִּכְלִי וְנִפְגַּם בְּתוֹכוֹ וְנֶחְלַשׁ כֹּחוֹ, בִּכְעִנְיָן זֶה וַדַּאי לֵיכָּא מִשּׁוּם בַּל תְּשַׁקְּצוּ, וּמֻתָּר לְכַתְּחִלָּה. וְאֵין לְךָ לְהַקְשׁוֹת כְּלָל וְלוֹמַר, אִם כֵּן כְּלֵי מִדְיָן אֵיךְ הִתִּירָה אוֹתָם הַתּוֹרָה בְּהַגְעָלָה, וַהֲלֹא לֹא הָיָה הַבֶּלַע פָּגוּם, לְפִי מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (שם סז ב) דְּלָא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא קְדֵרָה בַּת יוֹמָא? שֶׁיֵּשׁ לִי לוֹמַר לְךָ שֶׁהִגְעִילוּ אוֹתָן הַכֵּלִים בְּמַיִם רַבִּים שֶׁהָיָה בָּהֶן שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד הַכֵּלִים (עי' תוס' חולין קח, ב ד"ה שנפל).

ה׳וּמִזֶּה יֵשׁ לִלְמֹד גַּם כֵּן שֶׁאִם נָפַל אֶחָד מִכָּל הַשְּׁרָצִים הַמְּאוּסִים שֶׁבָּעוֹלָם בִּקְדֵרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֹכֶל בַּקְּדֵרָה שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד אוֹתוֹ הַשֶּׁרֶץ, שֶׁהַכֹּל מֻתָּר אַחַר שֶׁנּוֹצִיא מִן הַקְּדֵרָה גּוּפוֹ שֶׁל שֶׁרֶץ, וְלֹא נָחוּשׁ לִפְלִיטָתוֹ כְּלָל, הוֹאִיל וְהוּא מִן הַמְּאוּסִים וּפוֹגֵם טַעַם הַקְּדֵרָה, שֶׁהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לִנְבֵלָה מֻסְרַחַת, שֶׁאֵין בָּהּ אִסּוּר כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּמָה שֶׁבַּקְּדֵרָה שְׁנֵי חֲלָקִים כְּנֶגֶד גּוּפוֹ שֶׁל שֶׁרֶץ, כְּדֵי שֶׁיִּבְטַל בְּרֹב, שֶׁאִם לֹא כֵּן, יִהְיֶה נִדּוֹן הָאֹכֶל כְּגוּפוֹ שֶׁל שֶׁרֶץ מַמָּשׁ, וְגוּפוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מָאוּס הַתּוֹרָה אֲסָרַתּוּ. וְיֶתֶר רֻבֵּי עִנְיָנִים אֵלֶּה, יִתְבָּאֲרוּ בְּמַסֶּכֶת חֻלִּין עִם סִפְרֵי הַמְּפָרְשִׁים הַטּוֹבִים. וְהַמְּעַט הַזֶּה שֶׁכָּתַבְתִּי לְךָ בְּנִי אֵינוֹ כְּנֶגֶד רֹב הַדִּינִין שֶׁנֶּאֱמַר בְּעִנְיָן זֶה כִּנְקֻדָּה דַּקָּה בְּשֶׁטַח הָאָרֶץ, וּכְבָר הוֹדַעְתִּיךָ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין כַּוָּנָתִי רַק לְהָעִיר רוּחֲךָ בָּעִנְיָנִים, וּמַרְאֶה מָקוֹם אֲנִי לְךָ, וְאִם תִּזְכֶּה וְתוֹרָה תְּהֵא אֻמָּנוּתְךָ תָּבִין כָּל הַדְּבָרִים וְתִשְׂמַח בָּהֶם.

ו׳וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְאָכַל כַּזַּיִת מִנְּבֵלָה חַיָּב מַלְקוּת.