ספר החינוך תפ״בSefer HaChinukh 482

א׳לְהַעֲנִיק לוֹ בְּצֵאתוֹ לַחָפְשִׁי – לָתֵת מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לְעֶבֶד עִבְרִי בִּזְמַן שֶׁיֵּצֵא מִתַּחַת יָדֵינוּ לְחֵרוּת וְלֹא נְשַׁלְּחֶנּוּ בְּיָדַיִם רֵיקָנִיּוֹת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים טו יד) הַעֲנֵק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ.

ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְמַעַן נִקְנֶה בְּנַפְשֵׁנוּ מִדּוֹת מְעֻלּוֹת יְקָרוֹת וַחֲמוּדוֹת, וְעִם הַנֶּפֶשׁ הַיְּקָרָה וְהַמְּעֻלָּה נִזְכֶּה לְטוֹב, וְהָאֵל הַטּוֹב, חָפֵץ לְהֵיטִיב לְעַמּוֹ, וְהוֹדֵנוּ וַהֲדָרֵנוּ הוּא שֶׁנְּרַחֵם עַל מִי שֶׁעָבַד אוֹתָנוּ וְנִתֵּן לוֹ מִשֶּׁלָּנוּ בְּתוֹרַת חֶסֶד מִלְּבַד מָה שֶׁהִתְנֵינוּ עִמּוֹ לָתֵת לוֹ בִּשְׂכָרוֹ, וְדָבָר מֻשְׂכָּל הוּא, אֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בּוֹ.

ג׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קדושין טז, ב) שֶׁאֶחָד הָעֶבֶד הַיּוֹצֵא בְּסוֹף שֵׁשׁ אוֹ בַּיּוֹבֵל אוֹ בְּמִיתַת אָדוֹן, וְכֵן אָמָה שֶׁיָּצָאת בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ אוֹ בְּסִימָנִין הֲרֵי אֵלּוּ מַעֲנִיקִין לָהֶם, אֲבָל הַיּוֹצְאִין בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף אֵין מַעֲנִיקִין לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, וְזֶה לֹא שִׁלְּחוֹ הוּא, אֶלָּא שֶׁהָעֶבֶד הוּא שֶׁגָּרַם בִּנְתִינַת הַכֶּסֶף לָצֵאת מִתַּחַת יָדוֹ. וְכֵן מָה שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם יז, א) בְּמָה שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב צֹאן וְגֹרֶן וְיֶקֶב, שֶׁבִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בְּרָכָה מֵחֲמַת עַצְמָם הוּא שֶׁחַיָּב אָדָם לְהַעֲנִיקָם, אֲבָל לֹא כְּסָפִים וּבְגָדִים. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) שֶׁאֵין פּוֹחֲתִין לוֹ מִשְּׁלֹשִׁים סֶלַע, וּבֵין נִתְבָּרֵךְ בַּעַל הַבַּיִת לְרַגְלוֹ אוֹ לֹא נִתְבָּרֵךְ חַיָּב לְהַעֲנִיק לוֹ, וְעֶנֶק הָעֶבֶד לְעַצְמוֹ, וְאֵין בַּעַל חוֹבוֹ גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן מִקִּדּוּשִׁין.

ד׳וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בִּזְמַן הַבַּיִת, שֶׁאֵין דִּין עֶבֶד עִבְרִי נוֹהֵג אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בַּמֶּה שֶׁקָּדַם (מצוה מב), וּמִכָּל מָקוֹם אַף בַּזְּמַן הַזֶּה, יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח, שֶׁאִם שָׂכַר אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַעֲבָדוֹ זְמַן מְרֻבֶּה אוֹ אֲפִלּוּ מוּעָט שֶׁיַּעֲנִיק לוֹ בְּצֵאתוֹ מֵעִמּוֹ מֵאֲשֶׁר בֵּרְכוֹ הַשֵּׁם.