ספר החינוך תקמ״הSefer HaChinukh 545

א׳לְשַׁלֵּחַ הָאֵם אִם לְקָחָהּ עַל הַבָּנִים – לְשַׁלַּח הָאֵם מִן הַקֵּן קֹדֶם שֶׁיִּקַּח הַבָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב ז) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ.

ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לָתֵת אֶל לִבֵּנוּ שֶׁהַשְׁגָּחַת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא עַל בְּרִיּוֹתָיו בְּמִין הָאָדָם בִּפְרָט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב לד, כא) כִּי עֵינָיו עַל כָּל דַּרְכֵי אִישׁ וְגוֹ' וּבִשְׁאָר מִינֵי בַּעֲלֵי חַיִּים בַּמִּינִים דֶּרֶךְ כְּלָל, כְּלוֹמַר שֶׁחֶפְצוֹ בָּרוּךְ הוּא בְּקִיּוּם הַמִּין, וְעַל כֵּן לֹא יִכְלֶה לְעוֹלָם מִין מִכָּל מִינֵי הַנִּבְרָאִים, כִּי בְּהַשְׁגָּחַת הַחַי וְקַיָּם לָעַד בָּרוּךְ הוּא עַל הַדָּבָר יִמָּצֵא בּוֹ הַקִּיּוּם. וּבְהַנִּיחַ הָאָדָם דַּעְתּוֹ עַל זֶה יָבִין דַּרְכֵי הַשֵּׁם, וְיִרְאֶה כִּי הַמְשָׁכַת קִיּוּם הַמִּינִין בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא כָּלָה וְאָבַד אֶחָד מִכֻּלָּם, מִבֵּיצֵי כִּנִּים וְעַד קַרְנֵי רְאֵמִים מִיּוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ, הַכֹּל בְּמַאֲמָרוֹ וְחֶפְצוֹ עַל זֶה. וּכְמוֹ כֵן יֵדַע הָאָדָם כִּי אֲשֶׁר יִשְׁמֹר מִצְוַת בּוֹרְאוֹ וְיַיְשִׁיר כָּל דְּרָכָיו וְהוּא נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, תִּהְיֶה הַשְׁגָּחַת הָאֵל עָלָיו וְיִתְקַיֵּם גּוּפוֹ זְמַן רַב בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנַפְשׁוֹ לָעַד לָעוֹלָם הַבָּא, וּכְגוֹן זֶה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ח ב), מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כִּי בִּהְיוֹת זֶה הָאִישׁ נוֹתֵן דַּעְתּוֹ כִּי הַקִּיּוּם וְהַטּוֹבָה בְּהַשְׁגָּחַת הָאֵל בַּדְּבָרִים וְלֹא בְּסִבָּה אַחֶרֶת, יִזְכֶּה הוּא גַּם כֵּן שֶׁיִּפְנֶה עָלָיו הָאֵל לְטוֹבָה וִיקַיֵּם אוֹתוֹ, וּבִשְׂכַר הַקִּיּוּם וְהַיְּכֹלֶת שֶׁהוּא מַאֲמִין בַּבּוֹרֵא בְּעִנְיָן זֶה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ (דברים רבה פ, כי תצא ו) שֶׁהָאָדָם זוֹכֶה לְבָנִים בִּשְׂכַר מִצְוָה זוֹ, כְּלוֹמַר שֶׁיִּמָּשֵׁךְ קִיּוּמוֹ, שֶׁהַבָּנִים הֵם קִיּוּם הָאָדָם וְזִכְרוֹ. וְדִקְדְּקוּ הַדָּבָר לְפִי הַדּוֹמֶה מֵאָמְרוֹ שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, כְּלוֹמַר בָּנִים תִּקַּח לְנַפְשְׁךָ, שֶׁהָיָה יָכוֹל לוֹמַר תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְלֹא וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ. וּמִן הַשֹּׁרֶשׁ הַזֶּה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לג, ב) שֶׁהָאוֹמֵר בִּתְפִלָּתוֹ רַחֲמֵנוּ, שֶׁאַתָּה הַמְרַחֵם כִּי עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, שֶׁמְּשַׁתְּקִין אוֹתוֹ, שֶׁאֵין הָעִנְיָן רַחֲמִים, אֶלָּא כְּדֵי לְזַכּוֹתֵנוּ עַל הָעִנְיָן שֶׁזָּכַרְתִּי. וְאָמְרוּ בְּטַעַם זֶה בַּגְּמָרָא (שם) מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים, וְאֵינָן אֶלָּא גְּזֵרוֹת, וְאֵין הָעִנְיָן לוֹמַר שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם חָלִילָה, שֶׁהֲרֵי הוּא נִקְרָא רַחוּם, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קלג, ב) מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחוּם אַף אַתָּה הֱיֵה מְרַחֵם, אֲבָל כַּוָּנָתָם לוֹמַר, שֶׁאֵין מִדַּת הָרַחְמָנוּת בּוֹ חָלִילָה כְּמוֹ בִּבְנֵי אָדָם שֶׁהָרַחְמָנוּת בָּהֶם מֻכְרָח בְּטִבְעָם שֶׁשָּׂם בָּהֶם הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, אֲבָל הָרַחְמָנוּת אֵלָיו, מֵחֶפְצוֹ הַפָּשׁוּט שֶׁחִיְּבָה חָכְמָתוֹ לְרַחֵם מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה, וְכָל הַטּוֹבוֹת נִמְצָאוֹת מֵאִתּוֹ, וְאָמְרוּ כִּי בְּצַוּוֹתוֹ אוֹתָנוּ עַל זֶה לֹא מִצַּד הֶכְרֵחַ מִדַּת הָרַחְמָנוּת צִוָּנוּ בַּדָּבָר, שֶׁהֲרֵי הִתִּיר לָנוּ הַשְּׁחִיטָה בָּהֶן, כִּי כָּל הַמִּינִין לְצֹרֶךְ הָאָדָם הֵן נִבְרָאִין, אֲבָל הַצַּוָּאָה עַל זֶה וּבְאוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ שֶׁהִיא כַּיּוֹצֵא בָּהּ וּבִשְׁאָר מִצְוֹת רַבּוֹת, אֵינוֹ אֶלָּא כִּגְזֵרָה לְפָנָיו שֶׁגָּזַר עַל זֶה בְּחֶפְצוֹ הַפָּשׁוּט, וְאִלּוּ רָצָה בְּהֶפֶךְ מִזֶּה לֹא יַכְרִיחֶנּוּ דָּבָר וְלֹא יִמְנָעֶנּוּ סִבָּה חָלִילָה כָּמוֹנוּ אֲנַחְנוּ הַבְּנוּיִים בְּכֹחַ הַטְּבָעִים, שֶׁמִּדַּת הָרַחְמָנוּת תְּעַכְּבֵנוּ מִלְּהַשְׁחִית אוֹ תַּכְרִיחֵנוּ לְהֵיטִיב לִפְעָמִים. זֶהוּ עִנְיָן אָמְרָם אֵינָן אֶלָּא גְּזֵרוֹת, וּמִשֹּׁרֶשׁ הָעִנְיָן מָה שֶׁזָּכַרְנוּ.

ג׳וְהָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב בְּטַעַם מִצְוָה זוֹ (במורה נבוכים ח"ג פמ"ח, י"ג הָרַמְבַּ"ן בפי' לחומש כאן) וּבְטַעַם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לְפִי שֶׁיֵּשׁ לַבְּהֵמוֹת דְּאָגָה גְּדוֹלָה בִּרְאוֹתָן צַעַר בְּנֵיהֶן כְּמוֹ לִבְנֵי אָדָם, כִּי אַהֲבַת הָאֵם לַבֵּן אֵינֶנּוּ דָּבָר נִמְשָׁךְ אַחַר הַשֵּׂכֶל, אֲבָל הוּא מִפְּעֻלּוֹת כֹּחַ הַמַּחְשָׁבָה הַמְּצוּיָה בַּבְּהֵמוֹת כַּאֲשֶׁר הִיא מְצוּיָה בָּאָדָם. וְאָמַר הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעִנְיָן זֶה, וְאַל תָּשִׁיב מִלִּין מִמַּאֲמַר הַחֲכָמִים הָאוֹמְרִים עַל קַן צִפּוֹר וְכוּ', כִּי זוֹ סְבָרַת מִי שֶׁיִּרְאֶה שֶׁאֵין טַעַם לַמִּצְוֹת אֶלָּא חֵפֶץ הַבּוֹרֵא, וְאָנוּ מַחְזִיקִים בַּסְּבָרָא הַשֵּׁנִית, שֶׁהִיא שֶׁיֵּשׁ בְּכָל הַמִּצְוֹת טַעַם. וְהֻקְשָׁה עָלָיו מָה שֶׁנִּמְצָא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פרשה מד א) וְכִי מָה אִכְפַּת לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין שׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר לְשׁוֹחֵט מִן הָעֹרֶף? הָא לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְוֹת אֶלָּא לִצְרֹף בָּהֶן אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל ב) כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה.

ד׳וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה תֵּרֵץ הַקֻּשְׁיוֹת וּבֵרֵר הָעִנְיָן בֵּרוּר שָׁלֵם וְנֶחְמָד, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ שֶׁכָּתַב בְּפֵרוּשׁ הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ: זֶה הָעִנְיָן שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּמִּצְוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם טַעַם, דָּבָר מְבֹאָר הוּא מְאֹד, כִּי בְּכָל אַחַת יֵשׁ טַעַם וְתוֹעֶלֶת וְתִקּוּן לָאָדָם, מִלְּבַד שְׂכָרָן מֵאֵת הַמְצַוֶּה עֲלֵיהֶן יִתְבָּרַךְ. וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין כא, ב) מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְגַּלּוּ טַעֲמֵי תּוֹרָה וְכוּ'. וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים קיט, א) וְלִמְכַסֶּה עָתִיק (ישעיה כג, יח), זֶה הַמְכַסֶּה דְּבָרִים שֶׁכִּסָּה עַתִּיק יוֹמַיָּא, וּמַאי נִיהוּ? טַעְמֵי תּוֹרָה. וּכְבָר דָּרְשׁוּ בְּפָרָה אֲדֻמָּה (במדבר רבה חקת י"ט ו) שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה, עַל הַכֹּל עָמַדְתִּי וּפָרָשַׁת פָּרָה אֲדָמָה חָקַרְתִּי וְשָׁאַלְתִּי וּפִשְׁפַּשְׁתִּי, אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי (קהלת ז, כג). וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, לְךָ אֲנִי מְגַלֶּה טַעַם פָּרָה, אֲבָל לְאַחֵר חֻקָּה, דִּכְתִיב (זכריה יד, ו) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן. דְּבָרִים הַמְּכֻסִּין מִכֶּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, עֲתִידִין לִהְיוֹת צוֹפִין לְעוֹלָם הַבָּא כְּהָדֵין סַמְיָא דְּצָפֵי, דִּכְתִיב (ישעיה מב, טז) וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ. וּכְתִיב (שם) אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים. שֶׁכְּבָר עֲשִׂיתִים לְרַבִּי עֲקִיבָא, כְּלוֹמַר, שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא יְדָעָם בָּעוֹלָם הַזֶּה.

ה׳הִנֵּה בֵּאֲרוּ שֶׁאֵין מְנִיעַת טַעְמֵי תּוֹרָה מִמֶּנּוּ אֶלָּא עִוָּרוֹן בְּשִׂכְלֵנוּ, וְשֶׁכְּבָר נִתְגַּלָּה טַעַם הַחֲמוּרָה שֶׁבָּהֶן לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָאֵלֶּה רַבּוֹת בְּדִבְרֵיהֶם, וּבַתּוֹרָה וּבַמִּקְרָא דְּבָרִים רַבִּים. וְהָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הִזְכִּיר מֵהֶם, אֲבָל אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת אֲשֶׁר נִתְקַשּׁוּ עַל הָרַב כְּפִי דַּעְתּוֹ עִנְיָן אַחֵר לָהֶם, שֶׁרָצוּ לוֹמַר שֶׁאֵין הַתּוֹעֶלֶת בַּמִּצְוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הַתּוֹעֶלֶת בָּאָדָם עַצְמוֹ, לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ נֶזֶק אוֹ אֱמוּנָה רָעָה אוֹ מִדָּה מְגֻנָּה אוֹ לִזְכֹּר נִסִּים וְנִפְלָאוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם, וְזֶהוּ לִצְרֹף בָּהֶם, שֶׁיִּהְיוּ כְּכֶסֶף צָרוּף, כִּי הַצּוֹרֵף כֶּסֶף, אֵין מַעֲשֵׂהוּ בְּלֹא טַעַם, אֲבָל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ כָּל סִיג. וְכֵן הַמִּצְוֹת לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ כָּל אֱמוּנָה רָעָה וּלְהוֹדִיעֵנוּ הָאֱמֶת וּלְזָכְרוֹ תָּמִיד. וּלְשׁוֹן זוֹ הָאַגָּדָה עַצְמָהּ בִּילַמְּדֵנוּ בְּפָרָשַׁת זֹאת הַחַיָּה (תנחומא שמיני ח) וְכִי מָה אִכְפַּת לֵהּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין שׁוֹחֵט בְּהֵמָה וְאוֹכֵל לְנוֹחֵר וְאוֹכֵל? כְּלוּם אַתָּה מוֹעִילוֹ אוֹ אַתָּה מַזִּיקוֹ? אוֹ מַה אִכְפַּת לוֹ בֵּין אוֹכֵל טְהוֹרוֹת לְאוֹכֵל נְבֵלוֹת? וְאִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ. (משלי ט, יב). הָא לֹא נִתְּנוּ הַמִּצְוֹת אֶלָּא לְצָרֵף בָּהֶן אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב, ז) אִמֲרוֹת יְיָ אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת. אִמְרַת יְיָ צְרוּפָה (שם יח, לא). לָמָּה? שֶׁיִּהְיֶה מָגֵן עָלֶיךָ.

ו׳הִנֵּה מְפֹרָשׁ בְּכָאן שֶׁבָּאוּ לוֹמַר שֶׁאֵין הַתּוֹעָלוֹת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בַּמִּצְוֹת, דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְאוֹרָה עַל שֶׁצִּוָּה לְהַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה, אוֹ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְמַאֲכַל הַקָּרְבָּנוֹת וְרֵיחַ הַקְּטֹרֶת כַּנִּרְאֶה מִפְּשׁוּטֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ הַזֵּכֶר לְנִפְלְאוֹתָיו שֶׁצִּוָּה לַעֲשׂוֹת זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, אֵין הַתּוֹעֶלֶת רַק שֶׁנֵּדַע אֲנַחְנוּ הָאֱמֶת וְנִזְכֶּה בּוֹ עַד שֶׁנִּהְיֶה רְאוּיִין לִהְיוֹת מָגֵן עָלֵינוּ, כִּי כְּבוֹדֵנוּ וְסִפּוּרֵנוּ בִּתְהִלּוֹתָיו מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ. וְהֵבִיא רְאָיָה מִן הַשּׁוֹחֵט מִן הַצַּוָּאר וְהָעֹרֶף לוֹמַר שֶׁכֻּלָּן לָנוּ וְלֹא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִי שֶׁלֹּא יִתָּכֵן לוֹמַר בַּשְּׁחִיטָה שֶׁיְּהֵא בָּהּ תּוֹעֶלֶת וְכָבוֹד לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בַּצַּוָּאר יוֹתֵר מִן הָעֹרֶף אוֹ הַנִּחוּר, אֶלָּא לָנוּ הֵם לְהַדְרִיכֵנוּ בִּנְתִיבוֹת הָרַחֲמִים גַּם בְּעֵת הַשְּׁחִיטָה. וְהֵבִיא רְאָיָה אַחֶרֶת (תנחומא שם) אוֹ מַה אִכְפַּת לוֹ בֵּין אוֹכֵל טְהָרוֹת, וְהֵן הַמַּאֲכָלִים הַמֻּתָּרִין, לְאוֹכֵל טְמֵאִים וְהֵם הַמַּאֲכָלִים הָאֲסוּרִים, שֶׁאָמְרָה בָּהֶם הַתּוֹרָה (ויקרא יא כו) טְמֵאִים הֵם לָכֶם, רַק שֶׁהוּא לִהְיוֹתֵנוּ נְקִיֵּי הַנֶּפֶשׁ חֲכָמִים מַשְׂכִּילֵי הָאֱמֶת. וְאָמְרָם אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ, הִזְכִּירוּ כִּי הַמִּצְוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת, כְּגוֹן שְׁחִיטַת הַצַּוָּאר לְלַמְּדֵנוּ מִדּוֹת הַטּוֹבוֹת וְהַמִּצְוֹת הַגְּזוּרוֹת בַּמִּינִין לְזַקֵּק אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה (שם כ כה) וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא. אִם כֵּן, כֻּלָּם הֵם לְתוֹעַלְתֵּנוּ בִּלְבַד, וְזֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֱלִיהוּא (איוב לה ו) אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ. וְאָמַר (שם ז) אוֹ מַה מִיָּדְךָ יִקָּח, וְזֶה דָּבָר מֻסְכָּם בְּכָל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ.

ז׳וְשָׁאֲלוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי בִּנְדָרִים (פ"ט ה"א) אִם פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹם? וְהֵשִׁיבוּ עַל הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת אֵיזֶהוּ כְּבוֹד הַמָּקוֹם? כְּגוֹן סֻכָּה שֶׁאֵינִי עוֹשֶׂה לוּלָב שֶׁאֵינִי נוֹטֵל, תְּפִלִּין שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא, וְהַיְנוּ כְּבוֹד הַמָּקוֹם, מַשְׁמַע דִּלְנַפְשֵׁהּ הוּא דִּמְהַנֵּי, כַּהֲדָא אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ אוֹ מַה מִיָּדְךָ יִקָּח, אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ.

ח׳הִנֵּה בֵּאֲרוּ שֶׁאֲפִלּוּ הַסֻּכָּה וְהַלּוּלָב וּתְפִלִּין, שֶׁצִּוָּה בָּהֶן שֶׁיְּהוּ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְיָ מִמִּצְרָיִם, אֵינָן לִכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל לְרַחֵם עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ. וּכְבָר סִדְּרוּ לָנוּ בִּתְפִלַּת יוֹם הַכִּפּוּרִים, אַתָּה הִבְדַּלְתָּ אֱנוֹשׁ מֵרֹאשׁ וַתַּכִּירֵהוּ לַעֲמֹד לְפָנֶיךָ, כִּי מִי יֹאמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה, וְאִם יִצְדַּק מַה יִתֶּן לָךְ, וְכֵן אָמְרוּ בַּתּוֹרָה (דברים י, יג) לְטוֹב לָךְ. וְכֵן (שם ו, כד) וַיְצַוֵּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים. וְהַכַּוָּנָה בְּכֻלָּם לְטוֹב לָנוּ וְלֹא לוֹ יִתְעַלֶּה, אֲבָל כָּל מָה שֶׁנִּצְטַוִּינוּ שֶׁיִּהְיוּ נַפְשׁוֹתֵינוּ צְרוּפוֹת וּמֻזְקָקוֹת בְּלֹא סִיגֵי מַחְשְׁבוֹת רָעוֹת וּמִדּוֹת מְגֻנּוֹת. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ לְפִי שֶׁעוֹשֶׂה גְּזֵרוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים וְאֵינָן אֶלָּא גְּזֵרוֹת, לוֹמַר שֶׁלֹּא חָס הָאֵל עַל קַן צִפּוֹר וְלֹא הִגִּיעוּ רַחֲמָיו עַל אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, שֶׁאֵין רַחֲמָיו מַגִּיעוֹת בְּבַעֲלֵי נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית לִמְנֹעַ אוֹתָנוּ מִלַּעֲשׂוֹת בָּהֶם צְרָכֵינוּ, שֶׁאִם כֵּן, הָיָה אוֹסֵר הַשְּׁחִיטָה, אֲבָל טַעַם הַמְּנִיעָה לְלַמֵּד אוֹתָנוּ מִדַּת הָרַחְמָנוּת וְשֶׁלֹּא נִתְאַכְזֵר, כִּי הָאַכְזָרִיּוּת תִּתְפַּשֵּׁט בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, כַּיָּדוּעַ בַּטַּבָּחִים שׁוֹחֲטֵי הַשְּׁוָרִים הַגְּדוֹלִים וְהַחֲמוֹרִים, שֶׁהֵם אַנְשֵׁי דָּמִים, זוֹבְחֵי אָדָם, אַכְזָרִיִּים מְאֹד, וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ (קדושין פב, א) טוֹב שֶׁבַּטַּבָּחִים שֻׁתָּפוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. וְהִנֵּה הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף אֵינָן רַחֲמִים עֲלֵיהֶן, אֲבָל גְּזֵרוֹת בָּנוּ לְהַדְרִיכֵנוּ וּלְלַמֵּד אוֹתָנוּ הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, עַד כָּאן בְּפֵרוּשֵׁי הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

ט׳וְהִנֵּה הֶאֱרַכְתִּי לִכְתֹּב לְךָ בְּנִי עַל זֶה, לְהָעִיד עַל כָּל שָׁרְשֵׁי סִפְרִי עֵדִים נֶאֱמָנִים שְׁנֵי עַמּוּדֵי עוֹלָם, חֲכָמִים גְּדוֹלִים וּנְבוֹנִים, בַּעֲלֵי שֵׂכֶל מְזֻקָּק, וּבְסִתְרֵי הַתּוֹרָה מְקֻבָּלִים, כִּי הִנְּךָ רוֹאֶה בְּעֵינֶיךָ דַּעַת שְׁנֵיהֶם, כִּי יֵשׁ בְּמִצְוֹת הַתּוֹרָה טַעַם לְהוֹעִיל בְּנֵי אָדָם בְּדֵעוֹתֵיהֶם, לְהַכְשִׁירָם וּלְהַרְגִּילָם לְהַכְשִׁיר בָּהֶן כָּל פְּעֻלּוֹתֵיהֶם, וְשֶׁאֵין הַתּוֹעֶלֶת בַּעֲשִׂיָּתָן חָלִילָה לַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא. וְאִם אָמְנָם כִּי יֵשׁ מִן הַמִּצְוֹת שֶׁלֹּא הִשַּׂגְנוּ בְּטַעְמָן בְּמִעוּט שִׂכְלֵנוּ מֵרֹב עָמְקָן וְתַכְלִית גָּדְלָן, לֹא נִמְנַע מִמֶּנּוּ מֵהַגִּיד בָּהֶן כָּל אֲשֶׁר נַשִּׂיג לִמְצֹא מִן הַתּוֹעֶלֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם בַּעֲשִׂיָּתָן. וְזֶה דַּרְכִּי בְּכָל שִׂיחָתִי בְּסִפְרִי זֶה, שֶׁיֵּשׁ בַּמִּצְוֹת תּוֹעֶלֶת מְצוּיָה לָנוּ אַךְ לֹא אֶל הַמְצַוֶּה בָּהֶן, וְאִם תִּתֵּן לִבְּךָ בַּדְּבָרִים תִּמְצָא זֹאת הַכַּוָּנָה בְּכֻלָּן. וְהַרְבֵּה יָגַעְתִּי בְּמִקְצָתָן לְהַשִּׂיג בַּעֲנִיּוּת דַּעְתִּי לִרְאוֹת בָּהֶן מְעַט קָט מֵרֹב הַתּוֹעָלוֹת שֶׁבָּהֶן, וּכְתַבְתִּיו עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, וְזֶה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי.

י׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין קלט, ב) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ, מָה דֶּרֶךְ שֶׁאֵין קָנוּי לְךָ, אַף כָּל וְכוּ'. מִכָּאן אָמְרוּ יוֹנֵי שׁוֹבָךְ, וְיוֹנֵי עֲלִיָּה, וְצִפֳּרִין שֶׁקִּנְּנוּ בִּטְפִיחִין וּבְשִׁיחִין וּבְבוֹרוֹת וּבִמְעָרוֹת, וְתַרְנְגוֹלִין, וַאֲוָזִין שֶׁקִּנְּנוּ בַּפַּרְדֵּס חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, קִנְּנוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְכֵן יוֹנִים דּוֹרְסִיּוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. וְאָמַר רַב יְהוּדָה הַמּוֹצֵא קֵן בַּיָּם חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁבִּכְלַל לְשׁוֹן בַּדֶּרֶךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג, טז) הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ. הָיְתָה הָאֵם מְעוֹפֶפֶת עַל הַקֵּן וְאֵין כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. הָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל בֵּיצִים מוּזָרוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב ו) אֶפְרוֹחִים אוֹ בֵּיצִים, מָה אֶפְרוֹחִים בְּנֵי קַיָּמָא, אַף בֵּיצִים כְּמוֹ כֵן. שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים, חַיָּב לְשַׁלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה, מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק אַחֲרוֹן מֵחֻלִּין.

י״אוְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלָקַח הָאֵם בְּעוֹדָהּ עַל הַבָּנִים בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה מִלְּבַד שֶׁעָבַר עַל לָאו דְּלֹא תִקַּח הָאֵם. וְאִם מֵתָה הָאֵם קֹדֶם שֶׁיְּשַׁלְּחֶנָּה אוֹ שֶׁשְּׁלָחָהּ אָדָם אַחֵר אֵין לוֹ תַּקָּנָה לְקַיֵּם הָעֲשֵׂה וּלְתַקֵּן הַלָּאו, אֲבָל אִם שִׁלְּחָהּ הוּא קֹדֶם שֶׁתָּמוּת נִתְקַן לָאוֵהּ בְּכָךְ וּפָטוּר, שֶׁזֶּה הַלָּאו נִתָּק הוּא אֶל הָעֲשֵׂה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ (מצוה תקמד) בַּלָּאו הַבָּא עַל זֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.