ספר החינוך תקע״אSefer HaChinukh 571
א׳שֶׁלֹּא לְהַקְרִיב אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב – שֶׁנִּמְנַעְנוּ מֵהַקְרִיב אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כג יט) לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְיָ אֱלֹהֶיךָ.
1
ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהַקָּרְבָּן הוּא בָּא לְטַהֵר מַחְשֶׁבֶת הָאָדָם וּלְהַכְשִׁיר מַעֲשֵׂהוּ בְּכֹחַ הַפְּעֻלָּה הַהִיא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה בְּמִצְוָה צה, וּבִהְיוֹת קָרְבָּנוֹ בָּא מֵאֶתְנַן זוֹנָה, שֶׁהִיא עֲבֵרָה מְטֻנֶּפֶת, שֶׁמָּא יַחְשֹׁב בְּעֵת קָרְבָּנוֹ בְּאוֹתוֹ עִנְיָן רַע, וִיפַגֵּל מַחְשַׁבְתּוֹ בְּאוֹתָהּ הַמַּחְשָׁבָה הָרָעָה וְהַבְּזוּיָה, וְגַם כֵּן מְחִיר הַכֶּלֶב מִטַּעַם זֶה, כִּי הַקָּרְבָּן יָבִיא הָאָדָם לְכַפָּרָה עַל נַפְשׁוֹ, וּכְעִנְיָן שֶׁקָּרְבָּנוֹ נִשְׁחָט וְנֻתַּח לִנְתָחִים רָאוּי לוֹ לְבַעַל הַקָּרְבָּן לַחְשֹׁב, שֶׁהָיָה רָאוּי לַעֲשׂוֹת לוֹ כֵּן בְּגוּפוֹ עַל דְּבַר חֶטְאוֹ, אִם לֹא שֶׁחֶסֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה עָלָיו לִקַּח מִמֶּנּוּ כֹּפֶר קְצָת מָמוֹנוֹ, וְעִם הַפְּעֻלָּה הַזֹּאת רָאוּי לוֹ שֶׁיְּרַכֵּךְ לְבָבוֹ וְיִתְרַכֵּךְ נַפְשׁוֹ עַל חֲטָאֶיהָ, עַד שֶׁתָּשׁוּב וְתִנָּחֵם עַל מָה שֶׁעָשְׂתָה וְתַסְכִּים לְבַל תּוֹסִיף לַחֲטֹא עוֹד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בִּמְקוֹמוֹ בְּעִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת וּבַסֵּדֶר הַנִּזְכָּר, וְהַכְּלָבִים יָדוּעַ שֶׁהֵן עַזֵּי נֶפֶשׁ, וְשֶׁמָּא מִתּוֹךְ חָשְׁבוֹ בָּהֶם וּבְטִבְעָן הֶחָזָק תֶּחֱזַק נַפְשׁוֹ וְיִקְשֶׁה עָרְפּוֹ מֵהִנָּחֵם עַל חֲטָאָיו כַּאֲשֶׁר רָאוּי לוֹ. וְאִם אָמְנָה, בְּנִי, שֶׁאֵלּוּ דִּבְרֵי יַלְדוּת הֵן, עִמָּם תִּתְעוֹרֵר וְטַעַם זְקֵנִים תִּקָּח.
2
ג׳דִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תמורה כט, א רמב"ם איסורי מזבח פ"ג ה"ח), שֶׁהָאֶתְנַן הוּא הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הֵא לָךְ דָּבָר זֶה בִּשְׂכָרֵךְ, וְאֶחָד זוֹנָה גּוֹיָה אוֹ שִׁפְחָה אוֹ יִשְׂרְאֵלִית שֶׁהִיא עֶרְוָה עָלָיו, אוֹ מְחֻיְּבֵי לָאוִין אֶתְנַנָּהּ אָסוּר. וְכֵן אֶתְנַן הַזְּכוּר בִּכְלַל אֶתְנַן זוֹנָה הוּא, אֲבָל אֶתְנַן אִשְׁתּוֹ נִדָּה אֵינוֹ בְּאִסּוּר אֶתְנָן. וְהַפּוֹסֵק עִם הַזּוֹנָה לָתֵת לָהּ טָלֶה אֶחָד, אִם נָתַן לָהּ אַחַר כָּךְ אֲפִלּוּ אֶלֶף טְלָאִים כֻּלָּן אֲסוּרִין מִשּׁוּם אֶתְנָן (רמב"ם שם י"א). וְאֵין אָסוּר מִשּׁוּם אֶתְנָן וּמְחִיר אֶלָּא גּוּפָן, לְפִיכָךְ אֵין הָאִסּוּר חָל אֶלָּא עַל דָּבָר הָרָאוּי לִקְרַב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ (רמב"ם שם הל' יד טו), וְהַנּוֹתֵן לָהּ בֶּהֱמַת קָדָשִׁים בְּמַתָּנָה לֹא נֶאֶסְרָה, שֶׁכְּבָר קָדַם וְזָכָה בָּהּ הֶקְדֵּשׁ. וְאֵיזֶהוּ מְחִיר כֶּלֶב? זֶה הָאוֹמֵר הֵא לְךָ טָלֶה זֶה תַּחַת כֶּלֶב זֶה, וַאֲפִלּוּ נָתַן לוֹ כַּמָּה טְלָאִים תַּחַת כֶּלֶב אֶחָד כֻּלָּן אֲסוּרִין. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִין בְּפֶרֶק שִׁשִּׁי מִמַּסֶּכֶת תְּמוּרָה [הלכות איסורי מזבח פ"א].
3
ד׳וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בִּזְמַן הַבַּיִת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהִקְרִיב אֶתְנַן זוֹנָה אוֹ מְחִיר כֶּלֶב, עִם הֱיוֹת הַקָּרְבָּן פָּסוּל, חַיָּב הַמַּקְרִיב מַלְקוּת כְּדִין מַקְרִיב בַּעַל מוּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּסֵדֶר אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, יַחְשֹׁב אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב לִשְׁנֵי לָאוִין בְּמִנְיָנוֹ בַּמִּצְוֹת.
4
