ספר החינוך פ״דSefer HaChinukh 84
א׳מִצְוַת שְׁמִטַּת קַרְקָעוֹת – לְהַפְקִיר כָּל מַה שֶׁתּוֹצִיא הָאָרֶץ בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שֶׁהִיא נִקְרֵאת מִפְּנֵי הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה שֶׁנִּתְחַיַּבְנוּ בָּהּ שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְיִזְכֶּה בְּפֵרוֹתֶיהָ כָּל הָרוֹצֶה לִזְכּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יא) וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ. וּלְשׁוֹן מְכִילְתָּא וַהֲלֹא הַכֶּרֶם וְהַזַּיִת בִּכְלָל הָיָה, כְּלוֹמַר שֶׁרֹאשׁ הַפָּסוּק שֶׁאָמַר תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ יִכְלֹל כָּל מָה שֶׁיִּצְמַח בָּאָרֶץ, בֵּין פֵּרוֹת אִילָן אוֹ פֵּרוֹת אֲדָמָה, וְלָמָּה פָּרַט הַכָּתוּב שְׁנֵי אֵלֶּה? לְהַקִּישׁ לְכֶרֶם שְׁאָר מִינֵי אִילָן, לְלַמֵּד שֶׁכְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּכֶרֶם עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁהֲרֵי בְּפֵרוּשׁ נִכְתַּב עָלָיו (ויקרא כה ה) וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר, כְּמוֹ כֵן כָּל שְׁאָר הָאִילָן יֵשׁ בָּהֶן עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. וּלְפִיכָךְ פָּרַט כֶּרֶם וְזַיִת, לְלַמֵּד עַל עִנְיָן זֶה, כִּי כַּוָּנַת הַכָּתוּב דְּלָאו דַּוְקָא כֶּרֶם וְזַיִת לְבַד, אֶלָּא הוּא הַדִּין לְכָל שְׁאָר פֵּרוֹת הָאִילָן, אֶלָּא שֶׁהִזְכִּיר אֶחָד מֵהֶם וְהוּא מְלַמֵּד לְכֻלָּן שֶׁזֶּה מִן הַמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם. וּמִצְוָה זוֹ שֶׁהִיא לְהַפְקִיר כָּל פֵּרוֹתֶיהָ וְהַמִּצְוָה הָאַחֶרֶת שֶׁצִּוָּנוּ הָאֵל לִשְׁבֹּת בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּכִי תִשָּׂא (שמות לד כא) בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת, קֶשֶׁר אֶחָד לָהֶן.
1
ב׳מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לִקְבֹּעַ בְּלִבֵּנוּ וּלְצַיֵּר צִיּוּר חָזָק בְּמַחְשַׁבְתֵּנוּ עִנְיַן חִדּוּשׁ הָעוֹלָם כִּי (שמות כ יא) שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁלֹּא בָּרָא דָּבָר, הִכְתִּיב מְנוּחָה עַל עַצְמוֹ. וּלְמַעַן הָסִיר וְלַעֲקֹר וּלְשָׁרֵשׁ מֵרַעֲיוֹנֵנוּ דְּבַר הַקַּדְמוּת אֲשֶׁר יַאֲמִינוּ הַכּוֹפְרִים בַּתּוֹרָה וּבוֹ יַהַרְסוּ כָּל פִּנּוֹתֶיהָ וְיִפְרְצוּ חוֹמוֹתֶיהָ, בָּאָה חוֹבָה עָלֵינוּ לְהוֹצִיא כָּל זְמַנֵּנוּ יוֹם יוֹם וְשָׁנָה שָׁנָה עַל דָּבָר זֶה לִמְנוֹת שֵׁשׁ שָׁנִים וְלִשְׁבֹּת בַּשְּׁבִיעִית, וּבְכֵן לֹא יִתְפָּרֵד לְעוֹלָם הָעִנְיָן מִבֵּין עֵינֵינוּ תָּמִיד, וְהוּא כָּעִנְיָן שֶׁאָנוּ מוֹנִין יְמֵי הַשָּׁבוּעַ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי עֲבוֹדָה וְהַשְּׁבִיעִי יוֹם מְנוּחָה. וְלָכֵן צִוָּה בָּרוּךְ הוּא לְהַפְקִיר כָּל מַה שֶּׁתּוֹצִיא הָאָרֶץ בְּשָׁנָה זוֹ מִלְּבַד הַשְּׁבִיתָה בָּהּ כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר הָאָדָם כִּי הָאָרֶץ שֶׁמּוֹצִיאָה אֵלָיו הַפֵּרוֹת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה לָא בְּכֹחָהּ וּסְגֻלָּתָהּ תּוֹצִיא אוֹתָם, כִּי יֵשׁ אָדוֹן עָלֶיהָ וְעַל אֲדוֹנֶיהָ, וּכְשֶׁהוּא חָפֵץ מְצַוֶּה עָלָיו לְהַפְקִירָם. וְעוֹד יֵשׁ תּוֹעֶלֶת, נִמְצָא בַּדָּבָר לִקְנוֹת בָּזֶה מִדַּת הַוַּתְרָנוּת, כִּי אֵין נָדִיב כְּנוֹתֵן מִבְּלִי תִּקְוָה אֶל הַגְּמוּל. וְעוֹד יֵשׁ תּוֹעֶלֶת אַחֵר [ת], נִמְצָא בָּזֶה שֶׁיּוֹסִיף הָאָדָם בִּטָּחוֹן בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל הַמּוֹצֵא עִם לְבָבוֹ לָתֵת וּלְהַפְקִיר לָעוֹלָם כָּל גִּדּוּלֵי קַרְקְעוֹתָיו וְנַחֲלַת אֲבוֹתָיו הַגְּדֵלִים בְּכָל שָׁנָה אַחַת וּמְלֻמָּד בְּכָךְ הוּא וְכָל הַמִּשְׁפָּחָה כָּל יָמָיו, לֹא תֶּחֱזַק בּוֹ לְעוֹלָם מִדַּת הַכִּילוּת הַרְבֵּה וְלֹא מִעוּט הַבִּטָּחוֹן.
2
ג׳מִדִּינֵי הַמִּצְוָה מָה הֵן הַדְּבָרִים מֵעֲבוֹדוֹת הָאָרֶץ שֶׁהֵן לָנוּ בְּחִיּוּב שְׁבִיתָה זוֹ מִן הַתּוֹרָה, כְּגוֹן זְרִיעָה, זְמִירָה, קְצִירָה, בְּצִירָה, וַאֲשֶׁר הֵן אֲסוּרוֹת מִדְּרַבָּנָן, כְּגוֹן מְזַבֵּל וְחוֹפֵר, וַעֲבוֹדוֹת שֶׁבָּאִילָן כְּגוֹן חוֹתֵךְ מִמֶּנּוּ יַבֶּלֶת, פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עָלִין אוֹ בַּדִּין יְבֵשִׁים, מְאַבֵּק בְּאָבָק, אוֹ מְעַשֵּׁן תַּחְתָּיו לְהָמִית הַתּוֹלַעַת, סָךְ הַנְּטִיעוֹת, קוֹטֵם, אוֹ מְפַסֵּג הָאִילָנוֹת, וּמָה שֶׁהִתִּירוּ לַעֲשׂוֹת כְּגוֹן סוֹקְרִין בְּסִקְרָא, וְעוֹדֵר תַּחַת הַגְּפָנִים, וְדִין עֲבוֹדַת בֵּית הַשְּׁלָחִין, וְשֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אַשְׁפָּה בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ עַד שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַזִּבּוּל וְאַחַר כָּךְ שֶׁתְּהֵא גְּדוֹלָה וְלֹא יְהֵא נִרְאֶה כִּמְזַבֵּל, וְשִׁעוּרָהּ מִמֵּאָה וַחֲמִשִּׁים סְאָה זֶבֶל וּלְמַעְלָה. וּמָה שֶׁאָמְרוּ (מוע"ק ג ב) שֶׁהַחִיּוּב לְהִמָּנַע מֵעֲבוֹדַת הָאָרֶץ שְׁלֹשִׁים יוֹם קֹדֶם שָׁנָה שְׁבִיעִית וְהִיא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְדִין שְׂדֵה אִילָן כַּמָּה זְמַן אָסוּר בַּעֲבוֹדָה מִשָּׁנָה שִׁשִּׁית, וּמַהוּ נִקְרָא שְׂדֵה אִילָן, וְאִסּוּר הַבְרָכָה וְהַרְכָּבָה, [וְאִם עָבַר וְעָשָׂה] מָה יְהֵא בִּנְטִיעוֹתָיו, וּפֵרוֹת שְׁבִיעִית מָה דִּינָן, דְּכָל שֶׁהוּא מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם, כְּגוֹן חִטִּים וּשְׂעוֹרִים וּפֵרוֹת, אֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא אוֹ רְטִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן לְאָכְלָהּ. וְשֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְמַאֲכַל אָדָם, כְּגוֹן קוֹצִים וְדַרְדָּרִים, עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא לְאָדָם וְלֹא לִבְהֵמָה. וְשֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְאָדָם וְלִבְהֵמָה, כְּגוֹן פּוּאָה וְאֵזוֹב וְקוֹרָנִית, הֲרֵי הוּא תָּלוּי בְּמַחְשֶׁבֶת הָאָדָם, חֲשָׁבָן לַאֲכִילָה דִּינָן כְּמַאֲכָל, חֲשָׁבָן לְעֵצִים דִּינָן כְּעֵצִים. וְיֶתֶר רֻבֵּי פְּרָטֶיהָ כֻּלָּן מְבֹאָרִין בַּמַּסֶּכֶת הַבְּנוּיָה עַל זֶה וְהִיא מַסֶּכֶת שְׁבִיעִית [פרק ד מהלכות שמיטה]
3
ד׳וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר עָלֶיהָ (ויקרא כה ב) כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ. וּמִדְּרַבָּנָן נוֹהֶגֶת אֲפִילּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה בָּאָרֶץ דַּוְקָא. וְכָל מָקוֹם (שביעית ו א) שֶׁהֶחֱזִיקוּ בּוֹ עוֹלֵי בָּבֶל עַד כְּזִיב וְלֹא כְּזִיב בִּכְלָל אָסוּר בַּעֲבוֹדָה, וְכָל הַסְּפִיחִים הַצּוֹמְחִין שָׁם אֲסוּרִים בַּאֲכִילָה, כִּי הֵם קִדְּשׁוּ הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהֶם כְּבָר לְעוֹלָם. וְהַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֶחְזִיקוּ מֵהֶם כְּבָר עוֹלֵי מִצְרַיִם וְלֹא עוֹלֵי בָּבֶל, שֶׁהֵן מִכְּזִיב וְעַד הַנָּהָר וְעַד אֲמָנָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אֲסוּרִין הַיּוֹם מִדְּרַבָּנָן בַּעֲבוֹדָה בִּשְׁבִיעִית שֶׁהֶחְמִירוּ בָּהֶן, הַסְּפִיחִין שֶׁצּוֹמְחִין שָׁם מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה, אַחַר שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ בְּעוֹלֵי בָּבֶל. וּמִן הַנָּהָר וַאֲמָנָה וָהָלְאָה מֻתָּר בַּעֲבוֹדָה. סוּרְיָא, וְהוּא מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁכָּבַשׁ דָּוִד קֹדֶם שֶׁנִּכְבְּשָׁה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּהּ, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם תרומות א, ג ט) כִּבּוּשׁ יָחִיד, וְהָאָרֶץ הַזֹּאת הִיא כְּנֶגֶד אֲרַם נַהֲרַיִם וַאֲרַם צוֹבָה כָּל יַד פְּרָת עַד בָּבֶל, כְּגוֹן דַּמֶּשֶׂק וְאַחְלָב וְחָרָן וּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים סְמוּכִין לָאֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת בָּהֶן מִן הַתּוֹרָה, גָּזְרוּ בָּהֶן שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָן הַמְּקוֹמוֹת אֲסוּרִין בַּעֲבוֹדָה כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל (ידים ד ג) עַמּוֹן וּמוֹאָב וּמִצְרַיִם וְשִׁנְעָר אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר אֵין שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת בָּהֶן, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין נוֹהֶגֶת בִּשְׁאָר חוּצָה לָאָרֶץ. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְנָעַל כַּרְמוֹ אוֹ שָׂדֵהוּ בִּשְׁבִיעִית אוֹ אָסַף כָּל פֵּרוֹתָיו לְבֵיתוֹ בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עַל אַדְמָתָן, בִּטֵּל עֲשֵׂה. וּמִכָּל מָקוֹם מֻתָּר לֶאֱסֹף מֵהֶן מְעַט מְעַט לְבֵית לֶאֱכֹל, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא יַד הַכֹּל שָׁוָה בָּהֶן כְּאִלּוּ אֵין לַקַּרְקַע בְּעָלִים יְדוּעִים.
4
