ספר העיתים ק״אSefer HaItim 101
א׳גרסינן בפרק הדר עם הנכרי אמר רב יהודה אמר שמואל גוי שיש לו פתח ארבעה על ארבעה פתוח לבקעה אפי' מכניס ומוציא קרנות כל היום כולה דרך מבוי אינו אוסר על בני מבוי, פי' כגון גוי הדר במבוי שכולו ישראל ואותו גוי ביתו פתוח למבוי ואוסר על בני מבוי עד שישכרו ממנו כמפורש לעיל וקמ"ל רב יהודא שזה הגוי שביתו פתוח למבוי אם יש בצד אחר של הבית פתח פתוח לבקעה אע"פ שלא יהא אותו הפתח אלא ד' על ד' דלא קא עייל בי' אלא בדוחקא וזה הפתח הפתוח הוא גדול ורגיל בו הגוי ומכניס ומוציא בו כל היום גמלים וקרנות אפ"ה אינו אוסר על בני מבוי דכיון שיש לו פתח של ד' על ד' מיוחד לבקעה שהיא מיוחדת לו בההוא פיתחא דמיחד לי' בההוא ניחא לי' טפי ומסתלק מן אותו של מבוי ודווקא דאית בי' בההוא פתח ד' על ד' טפחים כדין פתח אבל בציר מהכא לא דלא מצי עייל בי' ואין לו דין פתח, איבעי' להו אם זה הפתח שיש לו לגוי מיוחד פתוח לקרפוף מהו, ת"ש דאמר רב חנן משמיה דאילפא אפילו פתוח לקרפוף רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו גוי בית סאתים אוסר כלומר אם אותה הבקעה או אותו הקרפף שפתוח בו הפתח הקטן של הגוי אין בה באותה הבקעה אלא בית סאתים אוסר הגוי על בני המבוי דכיון דאין לו הרווחה יתירה באותה בקעה שהיא יותר מבית סאתים לא מסתלק ההוא גוי מן ההוא מבוי אלא אם יש יותר מבית סאתים בההוא בקעה או בההוא קרפוף שהפתח קטן פתוח בו ודאי בהרווחה ניחא ליה ומסתלק נפשיה מן המבוי ואעפ"י שמכניס ומוציא בו אבל ישראל שיש לו בית במבוי בכלל חביריו ויש לו פתח נמי פתוח לבקעה או לקרפוף ולא שיתף ההוא ישראל עם שאר חביריו במבוי דכיון שלא שיתף ודאי אוסר על בני מבוי וה"מ שאוסר על בני מבוי היכא דלית ליה פיתחא אחרינא לקרפף אבל היכא דאית ליה פיתחא אחרינא לקרפף בההוא ניחא ליה טפי ומסתלק נפשיה מן ההוא מבוי ואינו אוסר עליהן וה"מ שמסלק נפשיה מן ההוא מבוי בזמן שהפתח פתוח לקרפף שאין בו בהקרפף כי אם בית סאתים אבל [אם] יש בו באותו קרפף יותר מבית סאתים כיון שאסור לטלטל בו לא ניחא ליה לישראל בההיא פיתחא דפתוח לההוא קרפף ולא מסלק נפשיה מן מבוי וכיון שלא שיתף עמהן אוסר עליהן על בני מבוי, בעא מיניה רבא בר חקולא מרב הונא פתוח לקרפף מאי א"ל הרי אמרו בית סאתים אוסר יותר מבית סאתים אינו אוסר, אמר רב יהודא אמר רב בני חבורה שהיו מסובין וקידש עליהן היום פת שע"ג השלחן סומכין עליו משום עירוב ואמרי לה משום שתוף ואמר רב לא פליגו כאן שמסובין בבית כאן שמסובין בחצר, פי' הא דאמרינן סומכין עליו משום עירובי חצרות עם בתים ולא משום שיתוף בזמן שמסובין בבית שצריך שיהא השתוף ובחצר ולא בבית אבל אם מסובין בחצר סומכין עליו משום שתוף, ובפסקא לגאון הכי ומי שיש לו קרפף בצד חצירו נטוע כרם ואילנות או שנזרע מיעוטו אין מטלטלין מקרפף לחצר ומחצר לקרפף אבל בתוכו אם בית סאתים מטלטלין בכלו יותר מבית סאתים אסור, ועירובי תחומין ושתופי מבואות מערבין בין בפת בין בפירות, ותו מבוי רחב ד' אמות צריך לחי או קורה או לא הכי איתחזיאת לנו מילתא דצריך לחי או קורה מדקתני הכשר מבוי בש"א לחי וקורה וב"ה אומרים או לחי או קורה והלכה כב"ה, ותו ששאלת חצרות הסמוכות לביהכנ"ס וצריכות להכניס ולהוציא לבית הכנסת צריכין לערב עם בית הכנסת או לא וכיצד מערבין עם ביהכנ"ס, כך ראינו דבר זה לא אמרוהו חכמים בכל עירובין ולא שמענו מעולם שצריכין לערוב ומן כמה טעמים אין צריכין לערב אלמלא היתה של יחיד היה אוסר על אחיו ישראל ובית הכנסת של כל ישראל היא כיצד אוסרת, ועוד אי אפילו היתה של יחיד אינו אוסרת משום דלא יהיב איניש עירוב אלא על היכא דדייר כדאמר מעשה בבן היום שהיה לו ה' חצרות באושא ובא מעשה לפני חכמים ולא אסרו אלא מקום דירה לבד דהיכא דאית ליה לאיניש עשר דירתא במתא לא צריך למיתן עשרה עירובין אלא היכא דדייר וכש"כ בית הכנסת דלא מייחד לחד מינהון וכיון דלא מיוחד מאן יהיב עלה עירוב הלכך לא צריך עירוב ולא אסר על ישראלים ומכניסין ומוציאין מרשותו לתוכו ומתוכו לרשותו דרך פתחים ודרך חלונות ודרך גגות ואין בכך כלום אבל ודאי אי אית בי' דירה לחזן הכנסת דכריך ביה ריפתא צריך חזן למיתן עירוב דכי קא יהיב אדירתיה קא יהיב ולאו על בית הכנסת יהיב, ועוד נשאל רבינו שרירא גאון ז"ל בענין זה וזה היא נוסחא, וששאלתם מבוי שיש בו עירוב ויש בו בית הכנסת והוצרכת לידע אם אוסרין בני בית הכנסת על בני מבוי אם לא, הוי יודע שיכולין בני מבוי לטלטל מן ביהכנ"ס לבתים ומן בתים לביהכנ"ס דהכי קיי"ל דלא אסר אלא מקום דירה וביהכנ"ס מקום הפקר היא לכל ישראל ואפילו דרים בו אורחים עוברים ושבים לא אסרו על בני מבוי ולא אצריכינן להו לערב עמהן דקיי"ל אורחי לא אוסרין והלכך כל דצריכי בני מבוי לטלטל מחצרותיהן לביהכנ"ס בין דרך פתחים בין דרך חלונות מטלטלין ואין בכך כלום:
1