ספר העיתים קי״טSefer HaItim 119
א׳מתני' חצר שפחותה מד' אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת אלא א"כ עשו לה עוקה מחזקת סאתים מן הנקב ולמטה בין מבפנים בין מבחוץ אלא שמבחוץ צריך לקמור מבפנים א"צ לקמור, ר"א בן יעקב אומר ביב שהיא קמור ד' אמות ברה"ר שופכין בתוכו מים בשבת, וחכ"א אפילו גג או חצר מאה אמה לא ישפוך על פי הביב אבל שופך הוא לגג והן יורדין לביב החצר והאכסדרה מצטרפין לד' אמות, וכן שתי דיוטאות זו כנגד זו מקצתן עשו עוקה ומקצתן לא עשו עוקה את שעשו עוקה מותרין את שלא עשו עוקה אסורין, מ"ט אמר רבא מפני שאדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום בד' אמות אדם רוצה לזלפן פחות מד"א שופכן אי איכא עוקא שרי ואי לא אסור פי' נעשה כשופך לרה"ר, ר' זירא אמר בד' אמות תיימי מיא פחות מד' אמות לא תיימי מיא אלא נפקו לרה"ר מאי בינייהו אריך וקטין איכא בינייהו לרבא אסור כיון דקטינא לא מזדלפי ולר"ז [שרי] דכיון דאריכא תיימי מיא ולא נפקי לרה"ר, וחכ"א אפי' גג אפילו חצר, תנא בד"א בימות החמה אבל בימות הגשמים שופך ושונה ואינו נמנע מ"ט אדם רוצה שיבלעו מים במקומן מאי איכא למימר צנורו של פלוני מקלח מים בשבת סתם צינורות מקלחין הן, אמר רב נחמן בימות הגשמים עוקה מחזקת סאתים נותנין לה סאתים מחזקת סאה אין נותנין לה כל עיקר גזירה דילמא אתי למיעבד סאתים, אי הכי בימות הגשמים נמי נגזור התם למאי ניחוש אי משום קלקול חצרות הא מקלקלא וקיימא אי משום שיאמרו צינורו של פלוני מקלח מים בשבת סתם צנורות מקלחין הן אמר אביי הלכך אפי' כור ואפילו כוריים שרי, וכן שתי דיוטות, אמר רבא לא שנו אלא שלא עירבו אבל עירבו מותרין וכי לא עירבו אמאי אסורין אמר רב אשי גזירה דילמא אתי לטלטול מאני דבתים לחצר, ובפסקא וגזוזטרא שהוא למעלה מן הים אין ממלאין ממנה בשבת אלא א"כ עושה לה מחיצה י' טפחים בין מלמעלה בין מלמטה אחד ימים ואחד נהרות, ובשאלה, וששאלתם בור שבין שתי חצרות היכי פירושה, בור שבין שתי חצרות אין ממלאין ממנה בשבת אלא א"כ עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים שתחלק בין מים למים מהן ברשותו של זה ומהן ברשותו של זה שידלה כל אחד ואחד בשלו והמחיצה תהיה בין מלמעלה בין מתוך אוגנו שהוא מתוך שפתו וכן הלכה, ובהאי תשובה לא בירר דבריו המשיב ואנן הא כתבינן לעיל דסוגיין כרב יהודא, ותו ששאלתם אמת המים שעוברת בחצר אין ממלאין ממנה בשבת בני החצר שהוא כמו כרמלית אלא א"כ עשו לה מחיצה קבועה בתוך האחד גבוהה יוד טפחים בין באותו המקום מקום השער האחד שנכנסה בו ובין בשער האחר מקום שיוצא בו שתהא האמה מקפת מכל צד ואז יתכן למלאות ממנה לחצר שהוא רה"י גמורה כמו החצר, וששאלתם מי ששוכן בעליה ומוציא זיזין על הנהר או על הבור ברה"ר וכן נמי מי שיש לו מרזב מקלח מים ברה"ר האיך תהא התרתן בשבת, כך ראינו דזיזין על הנהר אין אנו מתירין לא למלאות מן הנהר ולא לשפוך בתוך הנהר דקתני גזוזטרא שלמעלה מן הים אין ממלאין ממנה בשבת אלא א"כ עושה לה מחיצה יוד טפחים בין מלמעלה בין מלמטה צריך מחיצה יוד טפחים למעלה מן הגזוזטרא כדי לערבה עם החצר וצריך שוב לעשות לה מחיצה למטה יוד טפחים ודבוקה אותה מחיצה בקורות של גזוזטרא וכיון שעושה לאותה גזוזטרא יוד טפחים למעלה ויוד טפחים למטה מותר לשאוב באותה ארובה מן הנהר ואע"פ שבין מחיצה למים פעמים שהוי יוד אמות חסר ויתיר הלכה רווחת היא מחיצה תלויה מתרת במים משום דהיא כרמלית ומחיצות משוויין ליה רה"י, ועל בור ברה"ר חזרנו על כל צדדי בור ולא מצינו היתר בור בזיז אלא בבור שבין שתי חצרות בלבד ומן הדא היא אמר רב יהודא אמר שמואל בור שבין שתי חצרות מופלגת מכותל זה ד' ומכותל זה ד' זה מוציא זיז כל שהו וממלא וזה מוציא זיז כל שהוא וממלא ותנן בור ברה"ר חולייתא גבוהה יוד טפחים חלון שעל גבה ממלאין ממנה בשבת והוינן בה בגמרא במאי עסקינן אי לימא בסמוכה לכותל למה ליה חוליא יו"ד טפחים אמר רב הונא במופלגת מן הכותל ד' וטעמא דאיכא רה"ר הא למדת אם אינו מופלגת מן הכותל ד' מותר למלאת ממנה בשבת בחלון שעל גבה הא מופלגת ד' לא, ועל מרזב המקלח מים ברה"ר ראינו שאין לו היתר לשפוך בתוכו מים שיקלחו לרה"ר משום דקאזלו מכוחו וכוחו ברה"ר אסור, ובפסקא ואסור לישראל להכניס ידו בחור ליטול מים בחצרו של גוי אלא א"כ השכיר הגוי חצרו לישראל שאפילו עיר שכולה ישראל וגוי אחד דר ביניהון וערבו כולן וגפפו את העיר כולה חוץ מאותו גוי רשות אותו גוי אוסרת על כל העיר כולה ואפילו בשבילי העיר דאמור רבנן אין עירוב מועיל במקום גוי ואין ביטול רשות מועיל במקום הגוי עד שישכור רשותו, שוב שנו חכמים מפני שאמרו ישראל נוטל רשות ומבטל רשות ובגוי עד שישכור דבר זה שאמרו על כל העיר אוסר גוי אחד, מחצרו של גוי לחצרו של ישראל לא כש"כ שאסור עד שישכור לו רשותו מבעוד יום אבל וודאי מילא גוי מים מבורו וישראל יושב בחצרו של גוי מותר לשתות לכתחלה ואין חשש לדבר, והאי דסיים בסוף האי תשובה אבל ודאי מילא גוי מים וכו' מילתא דלא צריך למימר היא אלא אפשר דמפרש האי גאון דאלו ישראלים דדיירי בחצרו של גוי אינו אוסר עליו כדקיי"ל דהלכתא כר"א בן יעקב דאמר לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרים זה על זה ואם יש לומר הואיל והלכה היא למה אסור הישראל להכניס ידו בחור ליטול מים מחצרו של גוי אלא אם שכר רשות מן הגוי וטעמא דמילתא אע"ג דהלכה כר"א בן יעקב התם לא מיפסקה מחיצתא שהישראל דר עם הגוי בחצר אבל הכא מיפסקא מחיצתא ולא הארכנו בענין זה כדבעינן שהדבר צ"ע דאיכא מאן דבעי לאיפלוגי על הדין פיסקא דלעיל וכיון דאדכרינן הכא דינא דבור לענין עירוב כתבינן הכא כולהו מילי דבור לפי עניות דעתן דאע"ג דאין זה מקומה אלא בהלכות שבת, והיכא דאיכא בור בחצרו של אדם דלא צריך מידי דמותר לכל אדם למלאות בחצרו וברשותו כדי צורך שבת מ"מ איצטריכינן למכתב אי הוי בור שקבוע בו גלגל כגון גלגלא דאנטליא והיא כגון שאמרו רבותינו באגדה הדין עלמא דמי לגלגלא דנטליא הדין דמתמלא מתרוקן והדין דמתרוקן מתמלא ובשעה שממלא ממנו באותו גלגל משמיע קול גדול וקורין לאותו גלגל בלע"ז סאני"ה ויש נמי מי שעושין גלגלין אחרים קטנים ממעיני מים הרבה שאינם משוקעין במים אלא שהן עומדין על פי הבור קבועין וגם משמיעין קול כמו אלו כולם שמשמיעין את הקול חזינא בהו פלוגתא ביני רבוותא מיניהו מאן דאסר ומניהו מאן דשרי ועיקר הא מילתא מפורש בסוף פרק המוציא תפילין ממלאין מבור הגדול ומבור הגולה בגלגל בשבת ומבור הקר ביו"ט ופירושא דמילתא מבואר בסוף מדות דתנן לשכות הגולה שם היה בור הגולה והגלגל נתון עליו ומשם מספקין מים לעזרה וגלגל זה כשממלאין בו מוציא קול גדול כדתנן נמי בתמיד מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור וזה שהתירו למלאות מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת במקדש בלבד התירו ואמרינן בגמרא עולא איקלע לבי מר רב מנשי' אתא ההוא גברא טרף אדשא אמר מאן האי דקא מחיל שבתא בהשמעות קול ליתחיל גופיה דאלמא ס"ל לעולא דכל משמיע קול אסור בשבת ורבא פליג עלי' ואמר לא אסרו בשבת אלא בקול של שיר לבד אבל אקושי אתרעא וכל כיוצא בו לא וקול של שיר היא כגון שרים ושרות שמכין בתפים ובמחולות ובטבליא וכל כיוצא בהן ואיתיב אביי עלי' דרבא מהא דתני' מעלין בדיופי ומטיפין מאדק ואית דגרסי מי ארק לחולה בשבת לחולה אין לבריא לא היכי דמי לאו דנים ובעי לאיתעורי וש"מ אולידו קלא אסור ופריק כגון דתיר ובעי לאינומי דמשתמע קלא במזמוטי שהיא כמין שיר ופי' מעלין בדיופי ומטיפין מאדק שני דברים הן מעלין בדיופי בא להודיע שמותר להעלות יין מהחביות בדיופי שהיא כגון מיניקת שיש לה שתי פיות ומכניס פיו האחד בחביות ושואב בכוחו ומעלה יין בכוחו ויש בה פתח אחר למעלה מזה שהיא פתח הדיופי הניתן בפיו כמין דד שכשהיין מגיע לאותו דד מקלח ויוצא ומקבלו בכלי אחר עד שמריק כל היין שבחביות, ופי' אדק כלי כמין כוז ופיו צר מלמעלה ונקוב בקרקעיתו נקבים דקים וכל זמן שפיו סתום אין המים שבתוכו שותתין מן הנקבים שכח הרוח מונע המים וכשפותחין פיו ויכנס האויר דוחה המשקין שבתוכו ומטין המים טפה טפה מן אותן הנקבים הקטנים ונותנין תחתיו כלי מתכות כגון ספל וכיוצא בהן וכשנופלין אותן טפין בכלי מתכות נשמע מהן כגון קול משורר, ומותבינן נמי עליה דרבה מהא דתניא המשמר זרעים מן העופות ומקשאין ומדליעין מפני חיה הרי זה לא יספק ולא יטפח ולא ירקד כדרך שהוא עושה בחול מ"ט לאו משום דאולידי קלא אסור בשבתא ופריק רב אחא בר יעקב לא גזירה שמא יטול צרור והדר אותבינן מהא דאמר רב יהודא אמר רב נשים המשחקות באגוזים אסור, דילמא אתי לאשוויי גומות, ותו אקשינן ליה ממתני' ממלאין מבור הגולה בגלגל במקדש אבל לא במדינה מ"ט לאו משום דאולידי קלא אסור ופריק לא גזירה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו וכתב ר"ח גאון ז"ל הכי ואע"ג דשני רבה כל הני שנויי דאקשו עליה אשנויי לא סמכינן ולא דחינן לשמעתא דעולא ובמס' יום טוב פרק משילין נמי אייתי גירסא דירושלמי וכתב לבסוף הכי אמר ר' אלעזר כל משמיעי קול אסור בשבת ומסקנא אקושי תרעא בשבתא לא, והגאון ר' יצחק כתב בהלכות דיליה הכי ומיסתברא לן דהלכתא כרבה דאמר לא אסרו אלא בקול של שיר בלבד דהא רב אחא בר יעקב פריק אליביה דרבה דאלמא כוותיה ס"ל ועוד הא אמרינן אמימר שרי למימלא בגלגלא במחוזא אמר טעמא מאי גזור רבנן משום גנתו וחורבתו הכא לאו גינה איכא ולאו חורבה איכא כיון דחזי דתרו ביה כיתנא אסר להו דאלמא כרבה ס"ל דאי כעולא הא לא קא שרי לממלא בגלגלא כלל דהא משמיע קול הוא וחזינן למקצת רבוותא דסבירא להו כעולא וסמכו אגמרא דבני מערבא דגרסינן התם במס' יום טוב אמר ר' אלעזר כל משמיעי קול אסורין בשבת ר' אילעי איעצר בסורא סליק לביתא ואשכחינהו דמיכין דמך על תרעא בגין דלא מקשי בשבתא ואמרינן נמי ר' ירמיה שרי מקיש על תרעא בשבתא א"ל אביי מאן שרי לך, ואנן לא סבירה לן הכי כיון דסוגיין בגמרא דילן להתירא לא איכפית לן מאי דאסרי בגמרא דבני מערבא דעל גמרא דילן סמכינן דבתראי היא ואינהו הוו בקיאי בגמרא דבני מערבא טפי מינן ואי לאו דקים להו דהאי מימרא דבני מערבא לאו דסמכי היא לא קא שרי לה אינהו. כיון דחזי דתרו ביה כיתנא, אית דגרסי כיתנא ולא דייקי האי לישנא אלא לישנא דרבוותא כינתי כלומר שהיו ממלאין מים והיה נשרה הטיט לעשות ממנו כנדי. וממלאין מבור הקר ביום טוב, מאי בור הקר אמר רב נחמן בר יצחק באר מים חיים שנאמר כהקיר ביר מימיה תניא לא כל הבארות הקרות התירו אלא זו בלבד וכשעלו מן הגולה חנו עליהם ונביאים שביניהם התירו להן ולא נביאים שביניהם התירו להן אלא מנהג אבותיהם בידיהם, ירושלמי לא כל הבארות הקרות התירו שיהו ממלאין בשבת בגלגל מהן אלא אותו הבאר בלבד:
1