ספר העיתים ק״מSefer HaItim 140
א׳וכתב מר רב עמרם הכי ומקדשין על היין בבית הכנסת להוציא אורחין י"ח, ולאחר שמקדשין בבהכנ"ס אומר פרק אחד ממסכתא שבת והיא במה מדליקין ושפיר דמי למיעבד הכי מפני שהיא דבר בעתו לאדכורי הלכות הנר נאה לומר ונאה למימר עליו קדושא דאגדתא ובסדר מר רב עמרם נמי אמר במה מדליקין ואמר ר' אלעזר [אמר רבי חנינא] ואומר קדיש והאי קדושתא דתקינו רבנן משום סכנה דבי שימשי שכיחי מזיקין ודילמא איכא דעייל ולא מצלי ועד דמצלי נפקו ציבורא ונשאר הוא ומסתכן ותקינו רבנן דמתאחרי ציבורא אחר תפילה כי היכי דלגמר צלותיה ונפיק בהדי ציבורא, ומיתבעי' ליה לאינש למיקים בבי כנישתא עד דמקדש שלוחא דציבורא על כסא דחמרא דקידושא ועד דאמר מקדש השבת לא ליתיב משום דמעלי לבורכי וכן נמי כתב בעל הלכות משום דמעלי לבורכי וחזינן מימרא זו בתשובת לרבוותא ולא מסיימי בה משום דמעלי לבורכי והני רבוותא דכתבי הכי אפשר דהוי שכר (י"ט) מפני מצות טורח העמידה ומעלי נמי לחזק את הבירכים א"נ אפשר דאית (בי') להו קבלה בכך, ואמר מר רב נטרונאי גאון מקדשין ומבדילין בבתי כנסיות אע"פ שאין אורחין אוכלין שם ולא מיבעיא הבדלה דוודאי מבדילין בבתי כנסיות דכיון דאבדיל ש"צ יצא כל הצבור ידי חובה והרוצה לחזור ולהבדיל בביתו הרשות בידו ואם לא רצה או שאין לו יין יצא ידי חובתו בהבדלת הכוס דש"צ, אלא אפילו קידוש דהלכה רווחת היא אין קידוש אלא במקום סעודה אעפ"כ יקדשו על היין בבתי כנסיות מה טעם מפני שהטעמת יין של קידוש שבת רפואה היא וזה שטועם כל הצבור כולה לא שחובה היא לטעום אלא שחובה לשמוע קדוש בלבד וכיון ששמע קידוש יצא ידי חובתו וא"צ לטעום וזה שמקדש ומטעים לצבור משום רפואה מקדש ונותן להן כדי ליתן ממנו על עיניהן דקאמרינן פסיעה גסה נוטלת אחת מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ובמאי הדרא בקידושא דבי שימשי הלכך זימנין דאיכא מן הצבור דלית ליה יין ומקדש אריפתא ותקינו חכמים לקדש בבית הכנסת על היין משום רפואה ובתשובה למר רב מנחם ואית דאמרי לה משום מר רב נטרונאי היכא דליכא אורחין לא מיבעיא הבדלה דוודאי כי אבדיל ש"צ יצאו כל הצבור כולו והרוצה לחזור ולהבדיל בביתו הרשות בידו ואם לא רוצה או שאין לו יין הרשות בידו ויצא י"ח בהבדלות הש"צ אלא אפילו קידוש דהלכה רווחת היא אין קידוש אלא במקום סעודה אעפ"כ יקדשו על היין בביהכנ"ס מה טעם מפני שטעימת יין של קידוש לאו משום דחובה היא לטעום אלא משום רפואה היא דטעימינן ליה והאי דטעמינן ליה לא מכווני משום מצוה דלאו לאיתהנויי ביה היא דעבדי אלא משום דמסי כדאמרינן פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ומהדר ליה בקדושא דבי שימשי הלכך הדבר תלוי בשמיעה ולא בטעימה וכיון ששמע יצא וא"צ לטעום תדע דזימנין דלא מתרמי ליה לאינש חמרא מי אמרינן לבטל קידושא דיומא אלא מקדש אריפתא וסלקא ליה שמיעות קדוש בבית הכנסת וכתב הנגיד הכי ולי אית מרבנן דאמרי דילמא הוא לא אמר וסלקא ליה שמיעת קדוש בבית הכנסת, ועוד האי דאמר כי אבדיל ליה ש"צ יצא כל הצבור והרוצה לחזור ולהבדיל בביתו הרשות בידו הא קאמר כבר יצא בהבדלה של ש"צ ואם יש לו בנים ובני בית מבדיל בביתו כדי להוציא בניו ובני ביתו ואם לאו אינו רשאי לחזור ולהבדיל בביתו שהרי יצא וכיון שיצא אם חזר ומבדיל לעצמו הו"ל מוציא שם שמים לבטלה, וכתב נמי רבינו האיי גאון ז"ל הכי ושכתבת בקדושי דבי שמשי בשתיה או לשום על גבי העין, לא שמענו מי שמשים את כוס הקידוש בלילי שבת ע"ג עיניו אלא וודאי בשתיה, ואמר מר רב מתתיה בין איכא אורחים דאכלי בבית הכנסת ובין ליכא מקדשין ומבדילין בבית הכנסת דבעינן זכרהו על היין בכניסתו [וביציאתו] דילמא איכא איניש דלא שכיח ליה חמרא ונפיק בקידושא [והבדלה] דבית הכנסת, ואמר רב שמואל הנגיד הכי ולי דווקא דלא שכיח ליה [חמרא] אבל שכיח ליה [חמרא] הא אמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה, ודלא שכיח ליה דווקא דסעודתו בבית הכנסת אבל קידש בבית הכנסת וסעודתו בבית לא דהא אמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה וכתב נמי הכי בחיבורו ואמר מר רב האיי לקדושי שליח צבור על הכוס ולאבדולי בדליכא אורחין [הכין חזינן] כיון דאיכא בני מתא שפיר דמי לאבדולי שלוחא דציבורא על הכוס אע"ג דליכא אורחין אבל לקדושי כיון דקידוש במקום סעודה היא אי איכא אורחים דהתם [אכלי] סעודתן מקדש ואי ליכא אורחים ליזיל כל חד וחד מבני מתא ולקדש במקום סעודתו, והא פליגא ארבוותא, וההיא דאמר מר רב נטרונאי משום רפואה אטו מי אמרינן מהדר ליה בקידושא דבי שימשא דבית הכנסת קידושא דבי שימשא אמרינן לא שנא בבית הכנסת לא שנא [בקידושא דמקדש] בביתו והאי דאמרינן זימנין דאיכא מן הצבור דלית ליה יין ומקדש אריפתא אטו מי אמרינן מהני ליה חמרא דקידושא דבי שימשא, קידושא דבי שימשא [סתם] אמרינן לא שנא חמרא ולא שנא ריפתא וליטעם ולא להניח ע"ג העינים הלכך הא דמר רב האיי דווקא, אלא מיהו נהגו האידנא לקדש בבית הכנסת לעולם ואין מנהג אצלינו לשתות כל הצבור בבית הכנסת, גרסינן בפרק אלו קשרים א"ל בחול מי התירוה שאני אומר אף בחול אסור דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ומהדר ליה בקידושא דבי שימשא:
1