ספר העיתים קמ״הSefer HaItim 145
א׳גרסינן בסוף ראהו ב"ד תני אהבה בריה דר' זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאם יצא אינו מוציא ואם לא יצא מוציא, בעי רחבא ברכת הלחם של מצה שהיא המוציא וברכת היין של קידוש היום שהיא בפה"ג מאי כיון דחובה היא מפיק או דילמא ברכה לאו חובה היא ופשטינן אע"פ שיצא מוציא דאמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה מקדש לן וכי הוה אתי אריסיה מדברא הוי מקדש להו, ת"ר לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא א"כ אוכל עמהן פי' שאם אינו אוכל עמהן נמצא שמוציא ש"ש לבטלה אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות בהלל ובמגלה אע"פ שיצא מוציא, ובתשובה אין קידוש אלא במקום סעודה בעריכת שלחן לפת ומכשיריה ולא דבר אחר, ונשאל ממר רב האיי הא דאמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה בעריכת שלחן לפת ומכשיריה או כל מיני מאכל, וכד מקדש איניש בביתא לבהדי שרגא ומקום סעודה במקום אחר ומיתחזי ליה, כמקום אחד דמי ולא צריך למיטעם מידי או כשני מקומות דמי וצריך קדוש, והבדלה צריכה מקום סעודה או לא, והשיב סעודה זו וודאי עריכת שלחן בלפת ומכשיריה ולא לדבר אחר, ובזמן שהנר בבית זה ומקום סעודה בבית אחר והנר נראה במקום סעודה אם אורה של נר מגיע לשם להשתמש בו ודעתו מיושבת עליו לאכול לאור הנר אע"פ שהוא במקום אחר מקדש שם ושפיר דמי אבל אם אין שם הנר נראית ואין אורה מגיע להשתמש בו אין שם סעודה ואין שם קידוש, אבל הבדלה א"צ מקום סעודה:
1