ספר העיתים קנ״אSefer HaItim 151
א׳בפ' המוכר פירות אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב אין קידוש אלא על היין הראוי לנסך ע"ג מזבח לאפוקי שריחו רע ולאפוקי מגולה ואע"ג דעבריה במסננת אפ"ה הקריבהו נא לפחתך, אבל יין מגיתו מקדשין עליו דתני ר' חייא יין מגיתו לא יביא ואם הביא כשר וכיון שאם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה מקדשין עליו ואמר רבא סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום ויין מזוג נמי אחשובי אחשביה דאר' יוסי בר חנינא מודים חכמים לר' אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכין עליו בפה"ג עד שיתן לתוכו מים הלכך מקדשין עליה, ויין של מרתוף ושל צמוקים לא יביא ואם הביא כשר וכיון דאם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה, אמרי רבוותא לא כל צמוקין שרי לקדושי עליהו אלא כגון דכמישין בגופניהו ולא דיבישן וכד עצרית להו נפקי מיניהו לחלוחית הני הוא דתרינן להו במיא ומעצרינן להו ומקדשינן עליהו אבל אי כד עצרית להו לא נפקי מיניהו לחלוחית לא מקדשין עליהו וחמרא דריחיה חלא וטעמיה חמרא מקדשין עליה ומברכין עליה בפה"ג דגרסינן בפרק המוכר פירות אמר רב יהודא יין הנמכר מברכין עליה בפה"ג ורב חסדא אמר גבי חמרא דאקרים למה לי, וא"ל אביי לרב יוסף הא רב יהודא והא רב חסדא מר כמאן ס"ל א"ל אנא מתניתא ידענא דתנן הבודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך ואח"כ נמצא חומץ כל ג' ימים הראשונים וודאי הן מכאן ואילך ספק מאי קאמר אר' יוחנן ה"ק כל ג' ימים הראשונים וודאי יין מכאן ואילך ספק מ"ט חמרא מעילאי עקר והא טעמיה ולא עקר ואת"ל בתר דטעמיה עקר הוי ריחיה חלא וטעמיה חמרא וכל ריחיה חלא וטעמא חמרא חמרא, ואע"ג דפליג ריב"ל ואמר ריחיה חלא וטעמי' חמרא חלא, ולא ידעינן כמאן מיניהו פשיט ר' יוסף הא אשכחינן לאביי ורבא דאיפליגו בהאי פלוגתא בע"ז בפרק השוכר את הפועל דאיתמר חלא לגו חמרא דברי הכל בנותן טעם חמרא לגו חלא אביי אמר במשהו ריחיה חלא וטעמי' חמרא, חלא, ורבא אמר בנותן טעם ריחיה חלא וטעמיה חמרא, חמרא, וקיי"ל הלכתא כרבא וכיון דקם ליה ר' יוחנן כרבא וריב"ל כאביי ממילא שמעינן דהלכתא כר' יוחנן ושמרים דרמי עליה מים אע"ג דאית בהו טעם יין לא מברכין עליה בפה"ג דאמרינן בעי מיניה רב נחמן מרב חייא שמרים שיש בהן טעם יין מהו א"ל מי סברת חמרא היא קיוהא בעלמא היא:
1