ספר העיתים קע״הSefer HaItim 175
א׳ומנהג שהיה במקום ראשי ישיבות בהשלמת הפרשיות כן היה הדבר שהיו מתקבצין בשבתות וקובעין מדרשות לריבוץ תורה עד שתי שעות ששאלו מראשי ישיבות והתירו להן לאחר הק"ש משעת הנץ החמה משום ריבוץ תורה ולאחר כך היו מתפללין שחרית ויושבין ומסדרין פרשיותיהן שנים מקרא ואחד תרגום ושוב קורין בתורה ומתרגמין (ומתפללין) ומפטירין בנביא ומתרגמין ומתפללין ומשתהין עד שנוטה היום והיה הדבר קשה על בעלי בתים וחששו זקנים שקבלו מנטרונאי נשיא [בר] חכינאי והוא שכתב לבני ספרד את התלמוד מפיו שלא מן הכתב שיבא למריבות והשלימו ביניהן שיהיו עוסקין בתלמוד ומשלימין פרשיותיהן שנים מקרא ואחד תרגום כדאמר להם ריב"ל לבניהו וכן אמר להו אביי לבניהו אשלימו פרשייתיכו עם הצבור כי היכי דתירכו יומי, ומשמיה דרב האיי איתמר מותר ללמוד תינוקת של בית הכנסת אגב לימוד תורה כתב ערבי וחשבונות אבל שלא עם התורה אינו נכון, ותינוקת של גויים ללמדם שם כל שיכול לדחותן דוחין ואם חוששין לתרעומות אין דוחין מפני דרכי שלום ואין ממחין ביד עניי גוים בלקט שכחה ופיאה ומפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל ומבקרין חולי גוים עם חולי ישראל וקוברין מתי גוים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום, תנן במס' נדרים בפרק אין בין המודר בענין המודר הנאה מחבירו ומלמדו מדרש הלכות ואגדות ולא ילמדנו מקרא אבל מלמד הוא לבניו מקרא, ואמרינן בגמרא מקרא מ"ט לא ילמדנו משום דקא מהני ליה מדרש נמי קא מהני ליה, אמר שמואל במקום שנוטלין שכר על המקרא ואין נוטלין שכר על המדרש, מאי פסקא, הא קמ"ל דאפי' במקום שנוטלין שכר על המקרא שרי למשקל על המדרש לא שרי למשקל, מאי שנא מדרש [דלא] דכתיב כאשר (אנכי) [ציוני ד' אלקי] מה אני בחינם אף אתם בחינם מקרא נמי בחינם, רב אמר שכר שימור ר' יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים, תנן לא ילמדנו מקרא בשלמא שכר פיסוק טעמים היינו דלא ילמדנו אלא למ"ד שכר שימור גדול בר שימור הוא בקטן קתני, אי בקטן אימא סיפא אבל מלמד הוא את בניו מקרא ואי בקטן קטן בר בנים הוא, חסורי מחסרא וה"ק לא ילמדנו מקרא בקטן ואם הי' גדול מלמדו לו ולבניו מקרא, מיתבי תינוקת לא קוראין בתחלה בשבת אלא למ"ד שכר פיסוק טעמים אמאי אין קוראין בתחלה ואמאי שונין בראשון, וליטעמך שכר שימור שבת מי אסור הבלעה היא והבלעה מישרי שרי דתניא השוכר את הפועל לשמור את התינוק לשמור את הפרה לשמור את הזרעים אין נותנין לו שכר שבת לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן אם היה שכיר שבת שכיר חודש שכיר שנה שכיר שבוע נותנין לו שכר שבת לפיכך אם אבדו חייב באחריותן (אבל) אלא גבי שבת היינו טעמא דאין קוראין בתחלה משום דיפנו אבהתון דינוקא למצותא [דשבתא] ואיב"ע משום דבשבת אוכלין ושותין ויקיר עלמא עלייהו כדאמר שמואל שינוי וסת תחלת חולי מעיים, ולמ"ד שכר פיסוק טעמים מ"ט לא אמר שכר שימור קסבר [בנות] מי קא בעיין שימור ולמ"ד שכר שימור מ"ט לא אמר שכר פיסוק טעמים קסבר שכר פיסוק טעמים דאורייתא היא דאמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב [ויקראו בספר תורת אלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא] ויקראו בספר תורת אלקים זה מקרא, מפורש זה תרגום, ושום שכל אלו הפסוקין, ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים, ואמרי לה אלו המסורות, אמר רב יצחק מקרא סופרים, ועיטור סופרים, וקריין ולא כתיבן, וכתיבן ולא קריין כלן הלכה למשה מסיני, מקרא סופרים ארץ ארץ ארץ שמים מצרים, עטור סופרים אחר תעבורו, אחר תלך, אחר תאסף, קדמו שרים אחר נוגנים, צדקתך כהררי אל, קריין ולא כתיבן פרת דבלכתו, איש דכאשר ישאל איש בדבר האלקים, באים דונבנתה לה דפליטה, את דהגד הוגד לי, אלי דהגורן, אלי דהשעורים הלין קריין ולא כתיבן, כתיבן ולא קריין נא דיסלח, זאת דהמצוה, ידרוך דהדורך, חמש דפאת נגב, אם דכי גואל, הלין כתבן ולא קריין אמר רב אחא בר אדא במערבא פסקין להדין פסוקא לתלת פסוקין ויאמר ד' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן ואמר מר רב האיי בפירוש מקרא סופרים ועיטור סופרים שבאותן הדורות היו רוב עמי הארץ וקורין בטעות ולא הוו דייקא במקרא אלא סופרים ומיעוט היו ומקרא דייקא היו קורין לה מקרא סופרים וקאמר ר' יצחק לאו סופרים תקנו הכי מלבהון אלא קבלה היא בידיהון מהלכה למשה מסיני שמים בדוכתא כגון את השמים, ויקרא אלקים לרקיע שמים, ארץ בדוכתא, ארץ ארץ ארץ, ועיטור סופרים לשון עטירה היא תרגום רק הבמות לא סרו לא עטרו והיא בלשון ערבי א"ל חד"ף וא"ל מחדי"ף והני גיתאני הוו קרי וסעדו לבכם ואחר תעבורו קדמו שרים ואחר נוגנים צדקתך כהררי אל ומשפטיך תהום רבה יוסיפו ווי"ן וכי הוו חזו דסופרים קא עטרי להני ווי הוו קרי להני מילי עיטור סופרים ואר' יצחק דקבלה אינון והלכה למשה מסיני היא, ועד דורות קרובות הוו מישתבשי בפסוק לא ישמע על פיך והיו קורין לא ישמע על פיך, ולא פירש מר רב האיי קריין ולא כתיבן וכתיבן ולא קריין ובמסורתא רבתי עשרה מילין דקריין ולא כתבין ותמניא דכתבין ולא קריין, גרסינן במגילה בפ"ק אר' ירמיה ואי תימא ר' חייא בר אבא תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר' אלעזר ור' יהושע ושל נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה מלאכי, ובמערבאה כתב ר' ירמיה בשם בר בא תרגום עקילס הגר התורה לפני ר' אליעזר ור' יהושיע וקלסוהו יפיפת מבני אדם ומקשינן מפורש זה תרגום ומפרקינן תרגום אחר היה ועזרא תרגמו כדאמרינן במגלה רבה ותרגום של ארץ ישראל שיש בו תוספת הגדות זה הוסיפו חזנין שלהן מחמתן ואמרו שמותר לאומרו בבית הכנסת מפני שפירוש הוא:
1