ספר העיתים קע״זSefer HaItim 177
א׳וקורין שבעה גברי בתורה כהן לוי וחמשה ישראלים ואי בעו לאוסיפו מוסיפין כמה דבעו, ושמע לן דאין מוסיפין בשבת יותר מששה דאינון י"ג וביו"ט נמי מוסיפין ד' כדי שלא יהא התוספת יותר מן העיקר. והא מילתא לא ידעינן לה עיקר שהרי שנינו בפירוש בפרק הקורא את המגילה עומד ביו"ט ה' ביו"כ ו' ובשבת ז' אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן ולא קא משוי חילוק בתוספת עד כמה מוסיפין אבל סתם קאמר אבל מוסיפין עליהן, ומפטירין בנביא, הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה, תנא פותח מברך לפניה וחותם מברך לאחריה וה"מ בראשונה אבל האידנא קא מברכי כולהו כל מי שקורא בתורה לפניה ולאחריה והיינו טעמא דתקינו רבנן גזירה משום הנכנסין והיוצאין, וקורא כהן ראשון דגרסינן בפרק הניזקין אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום וכו' ותניא וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, אמר אביי נקטינין אין שם כהן נתפרדה החבילה, אמר אביי נקיטינן אין שם לוי כהן קורא כלו' במקום לוי אמר ר' יוחנן כהן אחר כהן לא יקרא משום פגם ראשון, לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם שלחי ליה בני גלילאה לר' אבהו אחריהן מי קורא לא הוה בידיה, אתא שייליה לר' יצחק נפחא א"ל אחריהן קורא תלמידי חכמים הממונין על הצבור ואחריהן ת"ח הראויין למנותן פרנסין על הצבור ואחריהן בני תלמידי חכמים שאבותיהן ממונין פרנסין על הצבור ואחריהן ראשי כנסיות וכל אדם, רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו אין קורין בחומשין בבית הכנסת מפני כבוד הצבור, וזה שלא הארכנו הנה בהני עניני משום דכבר כתבינן טובא בהלכות ס"ת ומאן דלא די ליה במאי דכתבינן הכא, לעיין התם, גרסינן בנדרים בפרק אחרון שלחו מתם הזהרו בערבוביתא, הזהרו בחבורה, הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה שנאמר יזל מים מדליו, מדלים שמהן תצא תורה, מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת תורה מבניהם אמר רב יוסף שלא יאמרו תורה ירושה להם, רב שישא בריה דרב אידי אמר שלא יתגדרו על הצבור מר זוטרא אמר מפני שהם מתגדרין על הצבור, רב אשי אמר משום דקרן לאינשי חמארי, רבינא אמר מפני שאין מברכין בתורה תחלה דאמר רב יהודא אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבין את זאת וגו' דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנאמר ויאמר ד' על עזבם את תורתי וגו' היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה אמר רב יהודא אמר רב שאין מברכין בתורה תחילה, איכא מאן דפירש שאין מברכין על התורה בעת שקורין. והאי פירושא לאו דווקא אלא שאין מברכין בתורה תחלה בספר תורה כי חובה היא על התלמיד חכם להדר את התורה ולעשות לה כבוד ולקרות הם ראשונה בתורה, כדאמרינן לעיל אחריהן מי קורא וכדגרסינן נמי במגילה אמר רבה בר בר חנה אר' יוחנן כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ אותו ת"ח חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תיקרי משנאי אלא משניאי ופרישו קצת רבוותא דהאידנא כהן ע"ה קודם לישראל תלמיד חכם מפני דרכי שלום, ואמר מר רב מתתיה במקום דאיכא כהן ע"ה וישראל ת"ח ומבקש לחלוק לו כבוד בשבתות וימים טובים מפני שרבים מצויין שם אין רשאי כהן ע"ה לחלוק לו כבוד להת"ח על כי רבים מצויים שם באין לידי מריבה אבל בשני ובחמישי רשאי:
1