ספר העיתים רל״בSefer HaItim 232
א׳והמוחקו. אמר רב אחא בר חיננא השף בין העמודים חייב משום ממחק, השף בין העמודים שעושה כדי להחליקן וכן הממרח את הרטיה ופי' בירושלמי מה מחיקה היתה במשכן העיד בר חיננא בשם ר' חנינה שהיו שפין את העור ע"ג העמוד, השף את העור ע"ג העמוד ר' יוסי בשם ר' יהודה בר לוי ר' אחא בשם ר' אחא משום מוחק, לדילן הגורד ראשי כלנסיות משום מחתך והתם משום מוחק, אר' חייא בר אבא סח לי ג' דברים ר' אסי בשם ריב"ל המגרד ראשי כלנסאות חייב משום מחתך והממרח רטייה בשבת חייב משום ממחק והמסתת את האבן בשבת חייב משום מכה בפטיש. אמר ר' שמעון בר יאסינה אמר ר"ל הצר בכלי צורה והמנפח בכלי זכוכית חייב משום מכה בפטיש, אמר רב יהודא האי מאן דשקיל אקופי מגלימא חייב משום מכה בפטיש וה"מ דקפיד עליהו, וכתב גאון ז"ל הכי הצר בכלי צורה כל שהו חייב משום מכה בפטיש ואע"ג דפליג ר' שמעון ואמר עד [שיצור כל הצורה יחידאה הוא]... ואי אית בה שתי אותיות בסדר כתיבה חייב משום כתיבה... מרה בעלמא... מכה בפטיש... מרדין ליה בכלי מתכות כדי שיותך... כן היא, ופי' אקופי מגלימי דחייב משום מכה בפטיש מפני שהוא גמר מלאכה והאי אקופי היא השנוי בכמה מקומות במסכתא כלים והוא כגון מי שעושה קופה או כיוצא בה ומשתיירין ראשי עצים או ראשי קורות או ראשי קנים שצריך לקוץ אותן ודומה למכה בפטיש בכלי כדי שישוה את פני הכלי בהיות כל מקום גבוה או מקום נמוך אף כשאורגים בגד או כלים ויש בו ראשי נימין יוצאין והאורג מחתך מה שרואהו מהן וגם יש בגדי צמר חתיכות עצים או של קרומות או קליפת פרי שמסתכסכות בצמר ונארגת והני אינון אקופי מה שהאורג רואהו מסלקו ומה שאין האורג רואהו כשיראהו בעה"ב הוא מקפיד עליו ועוקרו ומשליכו:
1