ספר העיתים כ״דSefer HaItim 24
א׳טומנין בשלחין ומטלטלין אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן כיצד היא עושה נוטל את הכיסוי והן נופלת ר"א בן עזריה אומר קופה מטה על צדה ונוטל שמא יטול ואינו יכול להחזיר, וחכ"א נוטל ומחזיר, ואם לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך כסהו ונתגלה מותר לכסותו ממלא אדם את הקיתון ונותן תחת הכר או תחת הכסת, יתיב ר' יוחנן בן עכמאי ור' יונתן בן אלעזר ויתיב ר' חנינא בר אבא ויתבי וקא מיבעי' להו שלחין של בעל הבית תנן אבל של אומן כיון דקפיד עלייהו אין מטלטלין או דילמא של אומן תנן וכש"כ של בעה"ב, וסליקא כתנאי ומיסתברא דהלכה כר' יוסי דאמר אחד זה ואחד זה מטלטלין אותן, דשלחא פי' פושט עורות, ונתברר לו שאין האומן מקפיד עליהן והכי פסקי רבוותא משמא דראשונים דהלכה כרבי יוסי דקיי"ל מעשה רב: בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן אמר רבא לא שנא אלא שלא ייחדן להטמנה אבל ייחדן להטמנה מטלטלין אותן, [פיס'] ר"א בן עזרי' אומר קופה וכו' אמר ר' אבא אמר ר' חייא בר אשי אמר רב הכל מודים שאם נתקלקלה הגומא אסור להחזיר ובחוששין שמא תתקלקלה קא מיפלגי ראב"ע סבר חוששין ורבנן סברי אין חוששין והלכה כרבנן, אמר רב הונא האי סילוקוסתא, אגודה של בשמים חבצלת השרון וכיוצא בה שנועצין אותה בטיט או בארץ לחה כדי שלא תיבש וקסבר רב הונא אם נעצה בערב שבת ושלפה וחזר ונעצה כדי שיהא מקומו מרווח וכשיטלנה בשבת לא יקלקל הגומא מותר לטלטלה בשבת ואם לאו אסור ולית הלכתא כוותי' דלא צריך כולי האי וכן הא דאמר שמואל האי סכינא דביני אורבי דצה ושלפה והדר דצה שרי ואי לא אסור ואמר מר זוטרא ואי תימא רב אשי בגזראתא דקני שפיר דמי לית הלכתא הכי דהא אותבינן עליהו ממתני' דהטומן לפת וצנונית תחת הגפן אם היו מקצת העלין מגולין אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשר ונוטלן בשבת וסלקא בתיובתא אלמא לא צריכין למידץ ולמישלף אלא לגלויי מקצת בלבד וכן הלכה: ממלא אדם את הקיתון ונותן תחת הכר או תחת הכסת, אמר רבי יהודא אמר שמואל מותר להטמין את הצונן ואסיקנא אפי' בדבר שדרכו להטמין, א"ל רב נחמן לדרי עבדי' אטמין לי צונן ואייתי לי מיא דאחים קפילא ארמאה, שמע ר' אמי ואיקפיד, אמר רב יוסף מ"ט איקפיד תרויהו כרבוותי' עביד חדא כרב חדא כשמואל, כשמואל דאמר שמואל מותר להטמין את הצונן, כרב דאמר רב יצחק בר יוסף אמר רב כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי גויים ור' אמי דאיקפיד סבר אדם חשוב שאני ולא איבעי' לי' למיעבד הכי ומהא שמעינן דאפי' מידי דשרי לגמרי אפ"ה אדם חשוב מיבעי' לי' לאחמורי אנפשי' ולדקדק טפי, ת"ר אעפ"י שאמרו אין טומנין את החמין אפי' בדבר שאינו מוסיף [הבל] אבל אם בא להוסיף מוסיף, כיצד ר' שמעון ב"ג אומר נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין או נוטל את הגלופקרין ומניח את הסדינין, וכך הי' רשב"ג אומר לא אסרו אלא באותו מיחם אבל פינן ממיחם למיחם מותר, טמן וכיסה בדבר הניטל בשבת או שטמן בדבר שאינו ניטל בשבת וכיסה בדבר הניטל בשבת ה"ז נוטל ומחזיר, טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל בשבת או שטמן בדבר הניטל בשבת וכיסה בדבר שאינו ניטל בשבת אם מגולה מקצתו נוטל ומחזיר ואם לאו אינו נוטל ומחזיר, ר' יהודא אומר נעורת של פשתן דקה הרי היא כזבל, מניחין מיחם ע"ג מיחם וקדירה ע"ג קדירה ומיחם ע"ג קדרה וקדרה ע"ג מיחם וטח את פיהם בבצק לא בשביל שיחמו אלא בשביל שיהי' משומרין וכשם שאין טומנין את החמין כך אין טומנין את הצונן רבי התיר להטמין את הצונן. ואין מרסקין לא את השלג ולא את הברד בשבת בשביל שיזובו אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש:
1