ספר העיתים כ״טSefer HaItim 29
א׳ת"ר הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים, הדודאים נתנו ריח אלו הבחורים שלא טעמו טעם חטא ועל פתחינו כל מגדים אלו הבעולות שמונעת לבעליהן פתחיהן פי' שמגידות כשהן בפתחי נדה פתחיהן לבעליהן, פי' שמצניעות ואוגדות אותן, חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך אמרה כנסת ישראל אני גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי א"ל... מרבנן דהוה מסדר אגדתא קמיה מי שמיע לך חדשים גם ישנים מהו הוא א"ל אלו מצוות קלות וחמורות, א"ל וכי תורה פעמים פעמים ניתנה אלא הללו דברי תורה והללו דברי סופרים, דרש רבא מאי דכתיב ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר בני הוי זהיר בדברי סופרים יותר מדברי תורה שהללו עשה ול"ת והללו חייבים עליהם מיתה שמא תאמר ואלו כן מפני מה לא נכתבו עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגיעת בשר אמר רב פפא ברי' דרב אחא בר אדא משמי' דרבא בר עולא כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת, א"ל רבא מי כתיב לעג להג כתיב [אלא] כל ההוגה בהן טועם טעם בשר. ת"ר מעשה בר' עקיבא שהי' חבוש בבית האסורין והי' יהושע הגרדי משרתו בכל יום ויום הי' מכניס לו מים וכו' ובסיפא אמרינן [שאמר] מוטב שאמות מיתות עצמו ולא אעבור על דברי [חברי] אמר שמואל בשעה שתקן שלמה עירובין [ונטילת] ידים יצאה בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, חכם בני ישמח לבי ואשיבה חורפי דבר ונשאל רבינו האיי גאון [על הא] שתקן שלמה עירובין [ונטילת] ידים ואמרו בשלמא נטילת ידים תיקן משום סרך תרומה [אבל עירובין] האיך תיקן שלמה וכי לא הי' כל ישראל נוהגין [בהן] קודם שלמה והשיב כך הדברים שכל אותן השנים שהיו ישראל טרודין במלחמות ובאויבים ובכמה מיני צרות לא הי' להם... בין עיר לעיר ולתקן פתחי מבואות ולהניח עירובין שהי' להם לצאת במחנות ולשמור את הספר (ושמא) ושמה לא ניהגום בעירובין כי במחנה הן פטורין, כמו ששנינו ד' דברים [פטרו] במחנה מביאין עצים מכל מקום ופטורין מנטילת ידים ומדמאי ומלערב וכשעמד שלמה שנאמר בימיו יהודה וישראל רבים וגו' תיקן להם ידים ועירובין שלא נהגו בהן מקודם עד אותו זמן, דרש רבה מאי דכתיב לכה דודי נצא השדה וגו' אמרה כנסת ישראל [לפני הקב"ה] לכה דודי רבונו ש"ע אל תדינני [כיושבי] כרכים שיש בהם גזל ועריות ושבועות שוא. נצא השדה אראך תלמידי חכמים שעוסקין בתורה מתוך הדחק, נלינה בכפרים אל תקרי בכפרים אלא בכופרים אראך בני עשו הרשע שהשפעת להם טובה וכפרו בך. [נשכימה] לכרמים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא פתח הסמדר אלו בעלי משנה הנצו הרמונים אלו בעלי תלמוד, שם אתן את דודי לך אראך שבח בני ובנותי, אמר רב המנונא מאי דכתיב וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף על כל דבר ודבר של משל אמר שלשת אלפים משל ועל כל דבר ודבר של סופרים אמר חמשה ואלף טעמים, דרש רבא מאי דכתיב ויתר שהי' קהלת חכם עוד לימד דעת את העם אגמרה בסימני טעמים ואסברה בדדמי לה, איזן וחקר ותיקן משלים הרבה אמר עולא אמר ר' אלעזר בתחלה הי' תורה דומה לקופה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים, קווצותיו תלתלים אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד שהי' דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, [שחורות כעורב] במי אתה מוצאן במי שמשכים ומעריב עליהן בבית המדרש, רבה אמר במי שמשחיר פניו עליהן כעורב רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי כעורב על בניו: הלכות עירובין אתחיל הלכות עירובים, בעזרת יושב הכרובים:
1