ספר העיתים ל״אSefer HaItim 31
א׳תנן מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה אין לו אלא ד' אמות, פי' כיון שהוציאוהו גוים חוץ לתחום במקום שהניחוהו שם אין לזוז משם אלא בד' אמות דיהבו לי' רבנן, החזירוהו כאילו לא יצא, הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר או בסהר ר"ג ור' אלעזר אומרים מהלך את כולה, ר' יהושע ור"ע אומרים אין לו אלא ד' אמות, מעשה שבאו מבבל ארדסין, ואית דגרסו מפרנדסין, והפליגה ספינתן בים ר"ג ור"א בן עזריה הלכו את כולה ר' יהושע ור"ע לא זזו מד' אמות שרצו להחמיר על עצמן, אמר רב נחמן יצא לדעת אין לו אלא ד' אמות ותירצנה הכי יצא לדעת אעפ"י שהחזירוהו גוים בעל כרחי' אין לו אלא ד' אמות, בעי מיני' מרבה הוצרך לנקביו מהו כלומר היכא דהוציאוהו גוים דאין לו אלא ד' אמות הוצרך לנקביו. אית דפרשי' כגון השתנות מים או הוצאת ריעי מה יעשה שא"א לו לאדם לעשות צרכיו בתוך ד' אמות, אמר להו גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה, כלומר יצא לחוץ ויעשה צרכיו מפני כבוד הבריות, אמרי נהרדעי אי פיקח הוא עייל לתחומא וכיון דעאל עאל, כלומר אם הוא חכם כיון שהתירו לו חכמים לצאת מפני כבוד הבריות וברשות קא נפיק ליעיל לתחומיה שיציאתו חוץ לד' אמות יהי' לאותו רוח כדי שיכנס בתוך התחום וכיון דעאל עאל ויש לו אלפים אמה דכיון דברשות קא עייל הרי הוא כאילו לא יצא והכי פירש ר"ח דהאי הוצרך לנקביו כגון השתנות מים או הוצאת רעי, ואנן לענ"ד לא מיתחזי לן דהוי בכלל האי הוצרך לנקביו בהשתנות מים אלא בהוצאת רעי לגדולים לחוד דהא קא אמרינן באידך פירקין דבכורות משתינים מים בפני רבים והלכך ליכא הכא גדול כבוד הבריות מפני כבוד עצמו משום דבתוך ארבע אמות דיהבי לי' רבנן אינו יכול לטנפם בהוצאת מים, ה"נ ליכא כבוד הבריות דאינו כל כך טינוף לקטנים מפני שנבלעין במקומן אבל לגדולים דאין נבלעים ויש בהם ריח ומראה וודאי איכא כבוד הבריות שא"א לו לטנף אותן ד' אמות בגדולים הלכך לא ברור לן מילתא שפיר אי הוי השתנות מים בכלל האי הוצרך לנקביו, ואת"ל דהוי בכלל אפשר למהוי טעמא משום דברי תורה דכיון דאשתין בתוך ד"א אסור לי' לעסוק בד"ת בההוא דוכתא כל זמן שרשומן ניכר וחזי לן תשובה לרבינו האיי ז"ל בהאי ענינא ומיתחזי לן מינה דהאי כבוד הבריות מפני הרבים שרואין אותו הוא ולאו כבוד עצמו, ואלו הן תורף דבריו, וששאלתם האי דבעו מיניה דרבה הוצרך לנקביו וכו' עד אמרי נהרדעי אי חכים הוא עייל לתחומי' וכיון דעקר עקר, מאי תחומיה דעייל לי' והיכא שרי לי' חכימא למיעבד מה דלא שרי לי' ומה פי' כיון דעקר עקר, [תשובה] חכימא לא מישתרי לי' מה דלא שרי והכי היא מילתא דוודאי מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה וחזר לדעת אין לו אלא ד' אמות אלא מיהו אם הוצרך לנקביו ויש שם בנ"א שהוא מתבייש לעשות צרכיו בפניהם יש לו לצאת מאותן ד"א עד מקום שהוא יושב [או] יחידי ועושה צרכיו כי כבוד הבריות דוחה את הדבר הזה ומפרש במס' מנחות דהאי ל"ת שכבוד הבריות דוחה בלאו דלא תסור וכיון שיש לו [רשות] להלוך לעשות צרכיו כלפי תחום שלו דמעיקרא שהוציאוהו ממנו הגוים או הרוח רעה וכיון שנכנס לתחומו כבר הותר והרי הוא כאילו לא יצא ואינו דומה למי שהוציאוהו גוים שחזר לדעתו שאין לו אלא ד"א שהרי זה יצא ברשות מד' אמותיו והלך אל שם ובהיתר מפני כבודו שהוא דוחה הלכה זו, ור"ח גאון ז"ל כתב הכי בפירושו ואם זה שהוצרך לנקביו הוא חכם ויודע שהנכנס בתחומו אפי' מזיד כיון שתחלתו אנוס היה אם חזר בתחומו כאילו לא יצא ויש לו אלפים אמה, ילך לעשות צרכיו באותו מקום שיצא ממנו ואם יזדמן לו לכנוס בתחומו ונכנס בתחומו ישב שם ודינו כאילו הגויים החזירוהו ויש לו אלפים אמה לכל רוח וזהו פי' כיון דעאל עאל, והאי דכתב ואם יזדמן לו ליכנס בתחומו, כלומר שאם יזדמן לו שהתחום שלו קרוב ובין כך שהיא הולך להסתר ולהבדל מבני אדם שהם עמו הוא נכנס בתחומו, ומאי דכתב ר"ח ויודע שהנכנס בתחומו אפי' מזיד כיון שתחילתו אנוס הי' וכו' מיתחזי לן לענ"ד דטעותא הוא ולעולם לא כתב ר"ח הכי ואפשר דהוי טעות סופר כי וודאי [ברור] היא ומפורש בשמועה שהנכנס בתחומו מזיד אין לו אלא ד' אמות והאי אינו מזיד אלא ברשות קא עייל מפני כבוד הבריות וכדמעיינת בנוסחא דלעיל דכתב מיתחזי לך דהכי היא הלכך לא אפשר שיכתוב ר"ח כה"ג אלא ספרא הוא דטעה:
1